פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "המקור" ירה בש"ג

      תכנית התחקירים של ערוץ 10 ביקרה בפרק ששודר אמש את האופן בו נקבע ציון קבוצת האיכות של חיילי צה"ל שנעשה לכאורה באופן בלתי מקצועי. הבעיה העיקרית היא שהוא ממשיך להשפיע גם אחרי השירות

      תחקיר פתיחת העונה של תכנית "המקור" בערוץ 10, ששודר אתמול (רביעי), היה עוד ניסיון נואל למצוא ש"ג כדי להאשים אותו במערכת היחסים הסימביוזית להחריד שבין צה"ל למדינת ישראל. רביב דרוקר יצא למסע הנועז אחרי תעלומת הקב"א (קבוצת איכות) – מסע לא כל כך נועז אחרי תעלומה לא כל כך מסתורית שחשפה בעיקר את פרצופה הלא כל כך נעים של המדינה כמסווגת בני אדם לפי תפקידם בצה"ל, גם הרבה לאחר שסיימו לשרת בו. ההסתכלות העצובה של דרוקר, כמו גם של רבים מהמועמדים לשירות והאזרחים שהשתחררו מצה"ל, היא שקב"א אינה ציון שניתן עבור התאמה לצבא, אלא עבור "התאמה לחיים".

      הפניית האצבע המאשימה כלפי מאבחנות פסיכוטכניות (הפתעה: יש גם מאבחנים) וכלפי "השיטה" הייתה מסולפת מכל מקום שדרוקר תקף אותה. יחסית לתכנית שקוראת לעצמה "המקור", נראה שהמקורות לא היו מוצלחים וחוסר היכולת שלו להצליב את אמיתותם של הדברים עם צה"ל לא ממש תרם לממצאים. מעבר לשקרים מוחלטים שהתפרסמו בתחקיר ("מאבחנת מחויבת לתת את הציון 1 מתוך 5 למלש"ב שמרטיב במיטה", למשל), עורכי התכנית חשו בצורך לשוב ולהדגיש את העניין שמדובר בבנות 19 בלבד (כמו גם החיילים עם הנשק במחסומים ופרחי הטייס, כן?), ש"עושות לך מניפולציות" (כי בראיונות עבודה אחרים שואלים את המרואיין ישירות אם הוא מתאים או לא ופשוט נותנים לו להחליט, נכון?) ומשתמשות בשיטה המיושנת עד מאוד של פרופסור דניאל כהנמן, שהגה את השלד הבסיסי ביותר של ראיון הצד"כ (ציון דירוג כללי) בשנות ה-50'. היה לדרוקר נוח מאוד לטאטא את העובדה שהריאיון עבר מאז, ומדי כמה חודשים, שינויים רבים. כשמאבחנות נתקלות בחוברת המקורית של פרופסור כהנמן, הן פורצות בצחוק.

      לוחמי שייטת 13 בתרגיל טילוף בים, אוקטובר 2014 (דובר צה"ל)
      הצלחה בצבא מובילה להצלחה בחיים? לוחמי שייטת 13 (צילום: דובר צה"ל)

      יש אפליה בין אוכלוסיות. נוסחת הקב"א לא משעתקת אותה, אלא משמשת כמראה לתמונת המצב הקיימת. האפליה הזאת מתבטאת בהזרמת הכספים הלקויה לרשויות בפריפריה, בפערי שכר, והרשימה עוד ארוכה. מכאן, הדרך לעוני, לפשע ולקושי ברכישת השכלה היא קצרה, זה לא סוד גדול מדי וניתן לראות אותו די בבירור במבחנים הפסיכוטכניים ובסיפורים אישיים של מלש"בים שהגיעו למיונים מאזורים מוחלשים. האם כשתמונת המצב היא פערים עגומים בין אוכלוסיות צריך להפנות אצבע מאשימה לשליח שנתן את הציון, או למי שמסכל את האפשרות לשוויון בישראל ומחליש גם את מעמד הביניים?

      והנקודה הכי מעניינת בתחקיר פתיחת העונה, היא העובדה שלכולם אכפת כל כך מהקב"א. בני נוער מספרים לדרוקר בעיניים בורקות שהציון יקבע להם את המסלולים בחייהם הבוגרים, ומבוגרים מדברים על הציון ברצינות תהומית משל היה חורץ גורלות מעבר לשלוש שנות השירות שלהם בצה"ל. והנה הבעיה הכי גדולה בקב"א: למה הוא אכן מלווה את אזרחי ישראל הרבה לאחר השירות?

      אולי, הבעיה האמיתית היא שהשירות הצבאי של אזרחי ישראל שולח גרורות לכל מקום שהם הולכים אליו אחר כך. שהם מעדיפים לשקר ולסלף ולסכן את עצמם כדי להגיע למקום ה"נכון" ולא למקום ה"מתאים". אולי הבעיה האמיתית היא שאזרחים חושבים שהצלחה בחיים לא עולה בקנה אחד עם קב"א נמוכה, ומרגישים שהם העמידו את הצבא על טעותו כש"סתירה" כזאת קורית. אולי, מבלי ששם לב, דרוקר הציג את הבעיה האמיתית בסוף התחקיר, כשאמר על שיטת המיון, "כמה מעט פיקוח יש על כלי עם כל כך הרבה כוח". אכן, מדובר בכוח רב. אבל הוא לא טמון בשיטת המיון, כי אם בש"ג האמיתי: צה"ל עצמו, שמלווה את אזרחי ישראל לכל מקום אליו מועדות פניהם וכך, בסופו של דבר, הופך את הקב"א מציון התאמה לעבודה של שלוש שנים, ל"ציון התאמה לחיים".

      הכותבת שירתה בצה"ל כמאבחנת פסיכוטכנית

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד