ביום ראשון אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כך שיכלול "פסקת התגברות". דהיינו - יעניק סמכות לכנסת לחוקק חוק, ברוב של 61 ח"כים, שמתגבר על חוק היסוד. המשמעות היא שהכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק שפסל בג"ץ בטענה כי הוא פוגע, שלא לתכלית ראויה ובמידתיות, בזכויות המנויות בחוק היסוד כגון הזכות לחיים, הזכות לחירות, הזכות לכבוד האדם, חופש התנועה, הזכות לפרטיות וכן זכויות שהוכרו בפסיקה כנכללות תחת הזכות לכבוד כגון הזכות לשוויון ולחופש ביטוי.
חשוב להבין שלא מדובר בפתרון פרטני לפסק הדין בעניין חוק המסתננים. בין אם מסכימים או מתנגדים לפסק הדין - מדובר בפתרון כוללני, שפותח פתח לרוב, שאיננו רוב שקשה לקואליציה להשיג, לעשות ככל העולה על רוחו. הצעת החוק אם כן מחלישה מאוד את מעמד זכויות האדם, והופכת את ישראל, באופן משמעותי, לפחות דמוקרטית במובן המהותי (להבדיל מהמובן הפורמלי של שלטון רוב) ההגנה על המיעוט מפני עריצות הרוב תיפגע. יפים דבריו של זאב ז'בוטינסקי לעניין זה, אשר ראה בכל יחיד "מלך": "ואולם בעצם אינה נכונה הזדהות עיוורת של הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. ערך הדמוקרטיה אינו תלוי בהרגשת שעבודם של 49 מלכים שווי-זכויות למאה, או אפילו 10 או אחד למאה". רוצה לומר, בדמוקרטיה, גם רוב של 61, 70, 80 או אפילו יותר, לא יכול להצדיק, למשל, חוק שיאפשר למנוע מערבים ללמוד באוניברסיטה. שום רוב לא יצדיק זאת משום שהרוב בדמוקרטיה איננו כל יכול.
חלק מהתומכים בהצעה מסתמכים על התקדים, לפיו כלולה פסקת התגברות גם בחוק יסוד: חופש העיסוק. ואכן, הזכות לחופש עיסוק בישראל מוגבלת משום שקיימת פסקת התגברות בחוק יסוד זה. אלא שהנזק מפגיעה בזכות אחת, שאינה מהחשובות ביותר, לא דומה לנזק שיגרם מפסקת התגברות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - שהוא למעשה מגילת הזכויות הבלתי שלמה של ישראל וכולל את הזכויות החשובות ביותר.
עוגן תמיכה נוסף שמצאו תומכי ההצעה הוא בתקדים הקנדי. שם, משום שמדובר בפדרציה של פרובינציות שונות מאוד זו מזו בערכיהן ובתרבויותיהן, נערכה פשרה בעת כתיבת מגילת הזכויות (הצ'רטר) בקנדה, והוכללה בו פסקת התגברות כללית. ישראל, להבדיל, איננה פדרציה אלא מדינה קטנה, ובנוסף, אין בה כלל חוקה ואין מדובר כיום במהלך לכינון חוקה ולהענקת מגילת זכויות שלמה, אלא בניסיון לכרסם בסמכות בית המשפט לבקר את חקיקת הכנסת. בנוסף, התקדים הקנדי הוא היחיד בעולם הדמוקרטי החוקתי, וגם הוא זוכה לביקורת קשה. קוויבק הדגימה יפה כמה ציני ופראי יכול מחוקק להיות כשבידיו פסקת התגברות: מיד לאחר אישור הצ'רטר, קיבלה הפרובינציה חוק לפיה כל חוקיה בטלים, ומחוקקים מחדש ככוללים את פסקת ההתגברות ובכך למעשה ציפצפה לחלוטין על הצ'רטר.
אין סיבה לחשוב כי המחוקק הישראלי יהיה זהיר ושקול ברגע שיינתן בידיו הכוח לצפצף על בג"ץ. סביר כי למשל, למחרת ביטול "חוק טל" היה מחוקק במהרה החוק מחדש, לשם שמירה על הקואליציה. לא בלתי סביר לצפות גם שלאחר כניסת ההצעה לתוקף, שריון חוקים שמורים במחלוקת על ידי פסקת ההתגברות ייעשה עוד מראש, טרם פסיקת בג"ץ, מתוקף הסכמים קואליציוניים.
אין תחליף לשמירה על כוחו של בית המשפט העליון לבקר את חקיקת הכנסת, ובמקרים חריגים, להתערב. אסור להעביר את "המלה האחרונה" לכנסת בכך תהפוך פסיקת בית המשפט להמלצה בלבד, ותרוקן מתוכן.
"על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר קביעת החרויות האזרחיות כ'חוק היסוד' או 'חוק עליון' ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תקפו של חוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החרויות האזרחיות" (מנחם בגין).
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד