נניח שנשים ערביות שפוגעות ב"כבוד המשפחה" דינן למות. נניח לרגע שהמשפט ההזוי והמפחיד הזה נכון. אני אישה ערבייה שממש לא בא לה למות עכשיו, לא מתאונת דרכים, לא ממחלה ולא להירצח, ויש תכניות גרנדיוזיות איך לשנות את מצבן של הנשים בחברה שלי, ואני לא מתכוונת לוותר בקלות.
ביקשתי מאנשים ונשים שונים להגדיר לי את המונח הזה "כבוד משפחה" רק כדי לאוכל להבהיר לעצמי מה הם הגבולות והקווים האדומים שנחשבים שטח אש. אולי יהיה לי כוח להתגרות בקווים אלו ולמתוח אותם עוד קצת בעתיד.
התחלתי לקבל תשובות שונות ומשונות: "את יודעת. כולם יודעים מה זה. למה את שואלת? חס וחלילה את לא תעשי כזה דבר". אני רוצה להגדיר את "הדבר" הזה אמרתי. "טוב, אם את מתעקשת, קבלי: מי שבוגדת בבעלה למשל, מי שיוצאת עם בחור בלי שיהיו נשואים". ואז שאלתי, רגע, אישה הרי לא יכולה לקיים יחסי מין לבדה. אז השותף שלה ליחסי המין פוגע בכבוד המשפחה? "כן, בטח", אמרו. אז איך זה שהוא לא נרצח? שאלתי, "כי עליו לא רואים", רמזו לי פה שמדובר בפגיעה בבתולים של האישה. עניתי בגאווה של מבינת עניין: "לא רק שאפשר לתקן פיזית את הדבר הזה, הוא לא קיים בכלל אצל חלק מהנשים ובטח לא אצל נשים נשואות". הרי רצחו גם נשים נשואות, שהבעל עצמו לא הרגיש נבגד וחייו נהרסו בעקבות הרצח. אז הכבוד של מי נפגע בדיוק וממה? "את מסבכת את הנושא", זעמו עלי הנשים.
כן", אמרתי. אני חייבת לסבך כי עם כל "הכבוד" עדיין לא קיבלתי תשובות. למה לרצוח? ולמה רק נשים? ולמה, אם זה כבוד, לא מגלים מי רצח ועל מה? אנחנו יודעות שנרצחה אישה שנלחמה על ירושה, עוד אחת התגרשה מבעל אלים ורצתה להשאיר בידיה את הילדים. אחרת עבדה בניקיון וסירבה להכניס סמים הביתה, ואחרת סירבה להתחתן עם עבריין, ועוד סיפורים על נשים שנאבקו בשליטת גברים בחייהן ושילמו ביוקר. ואני אותן מכבדת עד מאוד.
ואז הגיעה הגאולה מאישה אחת שישבה בשקט: "עזבו, אתן יודעות שאין כבוד ואין בטיח, וכל מי רוצים לפגוע בה דוחפים את המילה 'כבוד' וזהו, זה נגמר. מה שהיא תעשה לא טוב. אז אני חושבת שעדיף לעשות מה שבאמת אני רוצה כי אין סיכוי לרצות את כולם, "ומי שפוגע בנשים ובכבוד שלהן זה הפושע שיורה באקדח, אותו גבר שעושה 'אבו עלי' על הנשים בסביבה שלו".
אותו גבר ערבי שמתוסכל מהחיים מהבוס שלו ומהדיכוי של אביו לקחו לו את הבית והאדמה, אותו "אבו עלי" שגדל במשפחה שנותנת לו זכויות יתר מעצם היותו זכר, גדל במקום שהוא מחליט עבור כולם ומי שמתנגד נענש, על אחת כמה וכמה אם המתמרדת היא אישה, אז העונש חמור יותר ומהיר יותר וזול גם. למה את חושבת שהמשטרה לא עושה כלום? כי זה משחק בין הגברים לובשי המדים לגברים עבריינים - אחד מבין את השני וכולם עושים "אבו עלי" על חשבוננו. האישה סיכמה לי במילים שלה את מה שאני מנסה ללמוד כבר 20 שנה על יחסי כוח ודיכוי חברתי, מעמד חברתי, פטריארכיה, מגדר ושליטה.
אם הצלחנו כנשים ערביות לשנות דבר אחד במשך עשרות שנים אז הצלחנו לשנות את עצמנו. נשים ערביות כיום לומדות יותר, משכילות יותר, עובדות ומרוויחות יותר. הן מתחתנות בגיל יותר מבוגר, מביאות לעולם פחות ילדים ולאט לאט משתלבות בחברה שלהן. כמובן שהמסע לשוויון מלא וחופש מוחלט עוד ארוך, ונשים ערביות מוצאות את עצמן לצד נשים יהודיות ונשים בכלל בעולם במרוץ הזה, לעוד הרבה זמן.
גברים, תלמדו לחיות עם זה
אבל את ההישגים אי אפשר לקחת מאיתנו. אפשר להתווכח על הקרדיט ומי עמד מאחורי התפתחות הנשים הערביות - אם אלו המגמות בעולם, אם תהליך מודרניזציה של החברה הערבית, שמא מדובר בפרי השקעה של המדינה שנכנסה לתמונה באיחור של 60 שנה בערך, או שזהו הישגם האדיר של ארגוני נשים לוחמניים במיוחד לאורך השנים. אני חושבת ששילוב של כל הגורמים עומד מאחורי המוב?יליו?ת החברתית של נשים וזו טבעה של האנושות - להתקדם. גברים צריכים ללמוד לחיות עם זה בשלום.
יחד עם זאת, הנושא הכאוב ביותר במציאות חייהן של נשים ערביות במדינה הזאת עדיין נותר האלימות כלפיהן, הדיכוי והפיקוח הישיר והעקיף. יותר ויותר נשים סובלות מאלימות, והנתונים רק בעליה. אלימות קשה כלפי נשים ערביות בלבד מסתיימת ברצח של עשר נשים בממוצע מדי שנה.
עם העלאת המודעות ושכלול שיח הזכויות בחברה עלתה גם הדרישה לטיפול באותם גברים אלימים במיוחד, הרי יש חוק שאוסר לפגוע בבני אדם בכלל ויש חוק שאוסר לפגוע בבני משפחה. אז מדוע לא אוכפים את החוק? למה רוצחי נשים שמחזיקים נשק בלתי חוקי עושים את זה שוב ושוב בלי חשש?
גם האישה הכי אמיצה ממשפחת אבו גאנם והכי מודעת ומועצמת חברתית וקהילתית לא תוכל לעמוד מול אקדח עם התעודות שלה כמגן. היא, מבחינתה, עשתה הכול כדי לחיות בכבוד, ו"אבו עלי" אחד שזה לא ממש מתאים לו גומר עניין.
הרצח של ביסאן אבו גאנם בתחילת השבוע הוא העשירי במשפחתה. חשבו לרגע מה נשים אחרות במשפחה, או בשכונה, או בעיר חושבות היום. איך הן יקומו בבוקר לעבודה או להכין את הבנות שלהן לבית הספר כאשר ענן אפור מערפל את העתיד שלהן? הבנים הקטנים יכולים להסתבך עם החברה בשכונה ובזה נגמר החלום על ילד מוצלח בחיים.
הרצח הזה, שקדמו לו רצח קלתום אגבאריה, פאטמה אל היב וליליאן מסעוד, לצערי לא יהיה האחרון בלי שנחליט על כך. בלי מדיניות ברורה למאבק ברצח נשים במדינה. מדיניות שלא רואה את העניין הזה "בתוך המגזר" אלא כחלק אינטגרלי של הלחימה הבלתי נלאית בטרור נגד נשים ובפשיעה נגד האנושיות.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד