הפטריוט

הבעיה עם ג'יימס בלאקוול היא לא הזריקה הבינונית שלו משלוש, חוסר ההתמצאות שלו נגד איזורית וגם לא חוסר הריכוז שלו ברבע הרביעי. הבעיה עם ג'יימס בלאקוול היא חוסר הנכונות שלו למות בעד ארצנו. ג'יימס בלאקוול הוא אולי פוינט גארד בינוני, אבל פטריוט ישראלי קטן. קטן מאוד.
היי מאן, אתה לא חושב שאתה מגזים? סידרנו לך דירה במרכז ירושלים, מחנה אימונים עם סרג'נט צביקה ואת פפי, טפירו וארז כץ שיושבים לך על הוריד, מחכים שתיפול.
נכון, כל ערב יורים בגילה. אמת, מכונית התופת התפוצצה שני רחובות מהדירה שלך. לא נכחיש, האוטו של קיבו סטיוארט נרגם באבנים. לא נתעלם גם מההודעה שהוציאה ממשלת ארצות הברית לכל אזרחיה להתרחק מהמזרח התיכון. הכל טוב ויפה, אבל מה הם החיים של פוינט גארד סוג ב' לעומת שאיפות אליפות פירסט קלאס שאנחנו מטפחים כאן בירושלים? אתה יודע כמה שנים אנחנו מחכים למשיח? אלפיים, בנאדם, אלפיים. מה זה כמה מטחי מקלעים בשבילך? בהארלם היה יותר בטוח? אתה לא מהארלם? מה, לא כל השחורים מהארלם?

ההתנשאות הלאומנית, עטופה בצמר גפן קפיטליסטי ירקרק, אינה רואה בעין יפה את סיוטי הלילה של ג'יימס בלאקוול, ובכלל, כל משפט כפירה במנטרת "להיות עם חופשי".
למה מי מת? או בעצם, למה שמישהו ימות? מדוע שנצפה מריאל מדריד לשלוח את מיטב בניה לפזז על הפרקט במלחה כשמסביב הכדורים שורקים? נכון, הכדורים לא באמת שורקים מסביב, אבל מי מכם היה עולה על המטוס הראשון לבוסניה בזמן המלחמה, כדי לקדש את נצח גביע ספורטה? שורה יש רק אחד, וזו הסיבה שהוא הצטלם עם שרנסקי וקיבל תעודה כחולה. ספורטאי גדול ופטריוט גדול נהפכים מיד בארצנו הקטנטונת לסמלי תרבות. עיין ערך טל ברודי. גם שורה מוכן להתאזרח בשביל לשים מדינה על מפה, לא רק בשביל כסף.

ממש פחד אלוהים להיות שחקן זר במדינה שלנו בתקופה הנוכחית. תבינו אנשים, הספורטאים הבינוניים האלה מגיעים מרחוק, מרביתם בקיאים בשורשי הסכסוך באותה מידה שאתם אמונים על הנוסח השלישי של המאגנה כארטה. האנשים הנחמדים הללו הגיעו לכאן משום שלא מצאו מקום בבונדסליגה, בליגה האיטלקית או ב-NBA. בואו לא נשלה את עצמנו, שער ההמרה של השקל בדולר מרתק אותם הרבה יותר מזכויותינו על קבר רחל.

הם לא מתכווננים לקראת שבע וחצי כדי להתחרמן על האופן בו יעל שטרנהל מדובבת את חיים זיסוביץ'. הם מזריקים לוריד CNN ואת ערוץ החדשות הרוסי. ובשניהם, אפעס, המצב פה לא נראה מעודד במיוחד. חלקם השאירו מאחריהם משפחות מודאגות, אמהות שויתרו על החלום לראות את הבן על השער של ה"פראנס פוטבול", אבל בטח לא מצפות למצוא אותו בעמוד הפנימי של "ניוזוויק", מפריד בין שוטרי מג"ב לאנשי תנזים. הוא בסך הכל רצה לשחק כדורגל בשביל תשעים אלף דולר בשנה. אין צורך לגייס אותו לדוכיפת. לחלקם יש נשים וילדים מעבר לים. בזק בינלאומי עושה רק עליהם את השנתית: "אבא, שמעתי בחדשות שיש יריות בבית אל"; "אל תדאג בן, אני משחק במכבי כרמיאל".
לך תסביר לילד בן שבע בכיכר אנדרו ג'קסון בסט לואיס, את ההבדל.

למרות זאת, מרביתם נשארים. אפשר בשל נציגי הקונגרס הציוני, מוני פנאן, עמית גל, אורי מנצור, עמי מנור ודומיהם.
"לוק אנתוני, דר איז נו פרובלם וויט דה וור, איטס אונלי אין דה ניוז. לוק אאוטסייד, סי דה ביוטיפל גירלס, דרינק א פאנטה, אברי פינג וויל בי או.קיי".
אז אחר כך אתם מתפלאים שאדם וזיר חוטף גול בין הצלעות לצוואר? אחרי זה אתם מופתעים שצו'רה הגדול גומר משחק נגד אשקלון עם שתי נקודות? אפילו בו נכנס הפחד. אפשר להבין.

צריך להבין את אלה שבורחים (ואם המצב יחמיר באמת נחזור למתכונת ליגת הכוכבים הישראלית. יעקב שוורץ יוחזר מפרישה, מנשה שמעונוב גם). אלה שמקפלים את הזנב הם אלה שיכולים למצוא עבודה בטורקיה או ביוון. הם לא מאמינים במשנת ברק פחות, הם פשוט מעדיפים לשמוע עליה מרחוק. וכל אלה שנשארים איתנו, עד למאבקי ההישרדות נגד עירוני ראשל"צ, כנראה שבאמת אין להם לאן ובשביל מי לחזור הביתה. ועל אלה ועלינו, שאלוהים ירחם. אנחנו, בינתיים, נחיה משבת לשבת, עד להסכם ההבנות הבא, עד להשמטה הבאה של וזיר.

1. אתם יודעים מי הפטריוט הגדול ביותר כרגע במדינה? לא, לא, מאיר הר ציון נפטר. גם מנחם דיגלי. קבלו את התחליף הלאומי מבית מדרשו של גברי: ריצ'ארד מולר נילסן. ישראל היפה.

2. שאלו פעם את קני בארלו למה ברח מהארץ בזמן מלחמת המפרץ והופיע רק למשחקים של מכבי באירופה. אתם יודעים מה קני אמר? קני אמר שמלחמת המפרץ הייתה ניסיון מבריק של מכבי לחתוך אותו מהקבוצה ללא פיצויים. שחקן נשמה.