רבותיי השרים, ובראשם ראש הממשלה. אחרי החגים כבר כאן בשעה טובה, והגיע הזמן שתתחילו לעבוד אם ברצונכם למנוע את המלחמה הבאה. כשאני קם בבוקר, אני כבר לא יודע אם אני אמות מהפצצה האיראנית, מווירוס האבולה, מהטילים של חיזבאללה, או מהמסתננים ממנהרות חמאס. אולי הגיע הזמן להפסיק עם המדיניות של "הפחד ומשול", ולהפסיק לתרץ.
כל מי שטוען באופן כרוני וסדרתי שאין פרטנר, אני יכול להשיג לו כמה מספרי טלפון של פרטנרים באזור. נכון, אף אחד לא אומר שזה תהליך קל, ואין הבטחה שזה יצליח. עובדה, זה לא קרה עד היום, למעט עם מצרים ועם ירדן, ומעט יחסים של "מתחת לשולחן" שישראל מקיימת עם מדינות אחרות באזור - כאלו שאין עמן יחסים דיפלומטים רשמיים.
אך העולם הערבי השפוי שש היום להגיע להסדרים עם מדינת ישראל יותר מתמיד ובאופן חסר תקדים. מובן שהם לא עושים זאת משום שברצונם להצטרף לתנועה הציונית, אלא משום שהם רואים בנו שותף אפשרי מול האיומים שבאמת מפחידים אותם: הגל הג'יהאדיסטי שמאיים קודם כל עליהם, על המנהיגים, והיכולת הגרעינית האפשרית בידי משטר האייטולות בטהראן.
אבל בדרך, רבותיי, אל תטעו. צריך הסדר עם הפלסטינים, שקודם כל יבטיח ביטחון לעם היהודי. הסכם שימנע אחת ולתמיד את הסכנה האסטרטגית מספר אחת יצירת מדינה דו-לאומית, שהיא בעצם מדינה ערבית.
לאחרונה יצא לי להיפגש עם מנהיגים בולטים במדינות ערב, שלא מקיימות יחסים רשמיים עם ישראל, וכן אנשים מהליגה הערבית. חלקם ציינו שהישראלים מזכירים פעם אחר פעם את "שלושת הלאווים" של ועידת חרטום מספטמבר 1967; לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בה, ולא לעריכת משא ומתן עמה. איך ייתכן, שאחרי 12 שנה שבהן מאשרת הליגה הערבית והמדינות המוסלמיות פעם אחר פעם את היוזמה הסעודית, שלימים הפכה ליוזמה הערבית, שמציעה לישראל יחסים דיפלומטיים עם 57 מדינות מוסלמיות כולל כל מדינות ערב, תמורת הסכם עם הפלסטינים, לא ניאותה ישראל הרשמית אפילו להשיב או להגיב על היוזמה. היא לא אמרה לא - אבל היא גם לא אמרה כן. מן הראוי להשיב, ולו בהתניה בסגנון "כן, אבל בוא נישא וניתן על נקודות אלה ואחרות".
יחסינו עם מדינות אירופה חשובים משום שאירופה היא היבשת שאיתה אנחנו מקיימים חצי מהיקף המסחר שלנו. יוזמה ישראלית רצינית תוכל לשתק את אלה שקוראים לסנקציות נגד מדינת ישראל ושוקלים לדרוש אשרות כניסה למדינה מכל מי שגר מעבר לקו הירוק. באירופה מתחילות לנשב הרוחות שקוראות להטלת חרם כלכלי על ישראל, וודאי על כל מה שמיוצר ביהודה ושומרון, אבל לא רק. מספיק לשוחח עם אנשי עסקים ישראלים כדי להבין שבאופן חלקי החרם כבר כאן. כל הכרזה על בניית עוד כמה יחידות דיור בהתנחלויות מלבה יותר את האש.
חלק מאותן פגישות שקיימתי לאחרונה, ושמראות סיכוי להתקדמות כלשהי, התנהלו במהלך חצי השנה האחרונה. למשל, עם הנסיך הסעודי טורקי אל פייסל, נציגה הרשמי של הממלכה אשר גר באמצע הדרך בין הבית הלבן למטה הCIA בלנגלי בארה"ב. זה היה במלון פריז במנהטן, הוא שתה קפה אמריקנו, ואני הזמנתי קפה טורקי.
גם שיחותיי השונות עם האפיפיור פרנציסקוס, אולי המהפכן מספר אחת בעולם כיום, עם כל הרפורמות בתפיסות העולם שהוא מנסה להנחיל בוותיקן, ולבטח המנהיג הפופולרי ביותר בעולם, הפתיע אותי ואמר: "אם בנימין נתניהו ירצה בכך, הוא יוכל להשיג הסדר עם הפלסטינים ועם כל העולם הערבי". בדיוק אותו דבר אמר עליו בפניי הנסיך הסעודי טורקי אל-פייסל. האמנם?
אם נתניהו יזכה בבחירות הקרובות, כמו שרוב הציבור חושב או חושש, הוא יעבור את דוד בן גוריון כראש הממשלה המחזיק בהגה המדינה במשך הזמן הארוך ביותר. אם נתניהו היה ראש ממשלה בשנת 1948 מעניין אם היה לו את האומץ להכריז על הקמת המדינה. איך הוא ייזכר בספרי ההיסטוריה בעוד 50 שנה? כהערת שוליים או כאדם שעשה מפנה, כמו בן גוריון, בגין, או רבין?
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד