פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אובדן הסנאט ינבא לאובמה שנתיים קודרות בוושינגטון

      אם לא תהיה תפנית של הרגע האחרון, הדמוקרטים יאבדו בשבוע הבא את השליטה בקונגרס כולו. כשהרפובליקנים מאוחדים נגדו, הסיכוי להעברת רפורמת ההגירה וחקיקה בתחום האקלים נראה אפסי

      דרושות רק שש שנים בשלטון כדי שהאומה האמריקנית תשכח שפעם, אי-שם, היה זה ברק אובמה שרץ לבחירות תחת הסיסמה "שינוי". וכעת, כשבוע בלבד עד לבחירות לקונגרס, המדשאות ברחבי ארצות הברית מלאות בשלטים שעליהם נכתב: "הצביעו שינוי, הצביעו לרפובליקנים".

      כמעט תמיד, בחירות אמצע הקדנציה מנבאות רעות למפלגת השלטון, בין היתר כי פחות אזרחים טורחים לבוא לקלפיות מאשר בבחירות לנשיאות (כ-40% בממוצע לעומת כ-60%). הדבר נכון במיוחד עבור קהלים שהדמוקרטים נשענים עליהם בימים אלה, כגון הצעירים והמיעוטים.

      העובדה שהתמיכה הציבורית בנשיא אובמה תקועה אי-שם מתחת ל-50% (46% לפי מכון ראסמוסן, ואפילו 43% לפי גאלופ) בוודאי לא עוזרת להפוך אותו לנכס אלקטורלי. המועמדים נעזרים בו יותר לגיוס תרומות, מאשר לגיוס קולות.

      המפלגה הדמוקרטית כבר הפסידה את השליטה בבית הנבחרים בבחירות האמצע ב-2010. החשש הגדול בקרב הדמוקרטים הוא לאבד גם את השליטה בסנאט, והרפובליקנים מעריכים שיש סיכוי טוב שזה יקרה. כל שנדרש להעברת השליטה בסנאט ממפלגה למפלגה, הוא לגנוב מהדמוקרטים שישה מושבים בלבד.

      ברק אובמה במדשאת הבית הלבן – 23 באוקטובר 2014 (AP)
      הנשיא אובמה בבית הלבן, בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      ב-4 בנובמבר כל 435 מושבי בית הנבחרים יועמדו לבחירה מחדש, והבית צפוי להישאר בשליטה רפובליקנית. כמו כן, יועמדו לבחירה כשליש מתוך מאה המושבים בסנאט, ומתוכם, 21 של הדמוקרטים ו-15 של הרפובליקנים. כל המושבים הרפובליקנים בסנאט, למעט מיין, נמצאים ב"שטח בטוח" - מדינות המפגינות תמיכה עקבית במועמדים הרפובליקנים. הדמוקרטים, לעומת זאת, מאותגרים בכמה מדינות "מתנדנדות".

      אם הרפובליקנים אכן יזכו ברוב המושבים בסנאט, הדבר לא ישפר את שיתוף הפעולה בין הבית הלבן לקונגרס, שממילא מצוי בקיפאון עוד מאמצע כהונתו הראשונה של ברק אובמה. יש להניח שבמספר סוגיות, אובמה אמנם יזכה לתמיכת הרפובליקנים: המאבק נגד "המדינה האיסלאמית" (דאעש), הסיוע לאוקראינה וההתמודדות עם נגיף האבולה. אך בנושאים אחרים, הנמצאים אצלו בעדיפות גבוהה יותר, כמו יישום רפורמת הבריאות, רפורמת ההגירה, רפורמת המס, והשקעה בחינוך - סיכוייו פוחתים.

      נושא חשוב נוסף שקידם אובמה – סדרת חוקים למאבק בשינויי האקלים - בכלל נראה כמו מקרה אבוד, לנוכח הפערים בין המפלגות. בעוד שהממשל מגדיר את שינויי האקלים כסכנה "אמיתית, דחופה וחמורה", הרי ש-29% מהרפובליקנים בקונגרס מביעים ספק לגבי אמיתות הנתונים. כשני שליש מהמועמדים הרפובליקנים לקונגרס כלל לא מזכירים את הנושא במצע הבחירות שלהם.

      הפצה אווירית בכובאני, צפון סוריה 18.10.2014 (רויטרס)
      אובמה לא יתקשה לגייס את הקונגרס להמשך הלחימה בדאעש, אך לא יקבל תמיכה דומה בנושאים אחרים. כובאני (צילום: רויטרס)

      במקרה של ניצחון הרפובליקנים בסנאט, יותר ויותר מינויים שהנשיא מנסה לקדם בשנים האחרונות, בהם של מאות שופטים, שגרירים ובעלי תפקידים בכירים, ייאלצו להמתין או שייבלמו בשלב השימועים. אם אובמה ירצה לקדם יוזמות חקיקה, הוא יצטרך להמשיך ולהישען על צווים נשיאותיים העוקפים את הקונגרס, נוהג שכבר גרם לרפובליקנים לתבוע אותו בשל "שימוש לרעה בכוחו".

      הדמוקרטים מתביישים להזכיר את אובמה

      אחד המרוצים המכריעים לסנאט מתרחש בקרוליינה הצפונית. המועמד תום תיליס, בן 54, יו"ר בית הנבחרים המקומי, מנסה להפיל את הסנאטורית הדמוקרטית קיי הייגן, בת 61. הייגן נשענת על תמיכת הנשים, ונהנית מיתרון של 19 נקודות, על פי סקר אחרון. תיליס נהנה מיתרון של 12 נקודות בקרב מצביעים גברים, ומנסה לגייס תמיכה בקרב נשים שמרניות ומתנגדות להפלות, שמכנות את הייגן "קיצונית".

      תמי פיצג'רלד, תושבת מקומית, אומרת ש-55% מתושבי קרוליינה הצפונית מתנגדים להפלות, ושאם השמרנים יתייצבו בקלפיות בהמוניהם, הרי שהייגן תלך הביתה. תיליס עושה כל מאמץ אפשרי כדי שהמצביעים יעשו את הקישור בין אובמה להייגן. "אני נחוש שהאנשים כאן יידעו שב-96% מהמקרים, הייגן תמכה במדיניות של אובמה", הוא אומר. הסנאטורית הייגן מתגוננת, ומזכירה ש"שמו של הנשיא לא יהיה על טופס הבחירות" ב-4 בנובמבר.

      אך מי שעשוי להכריע את גורל הבחירות בקרוליינה הצפונית הוא דווקא המועמד השלישי: ליברטריאני בשם שון הו. במשך עשור הוא שימש בתפקידי מפתח במפלגה הליברטריאנית במדינה, בימים אלה הוא מתמקד בשליחות מסוג שונה לגמרי: משלוחי פיצה, ולדבריו, הוא שואב מכך "סיפוק רוחני", כי הרי "כולם אוהבים את איש הפיצה". הסקרים מעניקים לו חמישה אחוזי תמיכה בלבד, אך במרוץ הצמוד, שבו לפי הסקרים שלוש נקודות בלבד מפרידות בין הייגן לניצחון של תיליס, זה עשוי להיות משמעותי מאוד.

      המועמדת לסנאט קיי הייגן לצד הילרי קלינטון – שרלוט, אוקטובר 2014 (AP)
      המועמדת קיי הייגן. אם אובמה הוא סדין אדום, קלינטון תבוא לתמוך (צילום: אי-פי)

      הכסף הגדול

      בקמפיינים הפוליטיים של 1984 - השנה שבה רונלד רייגן נבחר לכהונתו השנייה בתור נשיא - הושקעו כ-400 מיליון דולרים. ב-2012, כאשר ברק אובמה נבחר לכהונתו השנייה, הקמפיינים הפוליטיים כבר גייסו 2.6 מיליארד דולרים. אפילו צמיחת ההוצאות על שכר הלימוד בארצות הברית שהרקיעו שחקים (למעלה מ-300% מאז שנות ה-80') לא הדביקה את קצב גידול ההוצאות הפוליטיות.

      מאז 2010, כאשר התקבלה פסיקת בית המשפט העליון שאיפשרה לקבוצות שאינן קשורות ישירות לקמפיינים של המועמדים הפוליטיים, לתרום ללא הגבלה לקמפיינים במהלך הבחירות, המצב די יצא מכלל שליטה. מיליונים רבים מושקעים בתשדירים לקידום סוגיות שונות - כשלעתים קרובות, לציבור אין מושג מי עומד מאחורי התרומות (לפי ה"ניו יורק טיימס", 80% מהתשדירים התומכים במצע של המועמדים הרפובליקנים עלו לאוויר בלי שלציבור דווח על מקור המימון שלהם). כרגע, נדמה ששתי המפלגות אימצו את המצב כמות שהוא, ומנצלות את חוסר השקיפות ככל האפשר. ולא סביר שזה ישתנה גם בבחירות לנשיאות, ב-2016.

      צפו: המועמדת הדמוקרטית בקנטאקי, אליסון לונדרגן גרימס, מסרבת לומר אם הצביעה עבור אובמה

      הבחירות האלה מתמקדות בנושאי פנים, אך בקהילה היהודית לא מתעלמים מיחס המועמדים לישראל. הקהילה איבדה השנה את אחד מנציגיה הבולטים בקונגרס: אריק קנטור, שהיה מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים והפסיד במפתיע בפריימריז במפלגתו. הפוליטיקאי היהודי מניו-יורק, לי זלדין, יוצא מלחמת עיראק, מנסה לתפוס את הנישה הזאת בבית הנבחרים. שהוא מאתגר את איש הקונגרס הדמוקרט (והקתולי) תים בישופ. ההשתייכות הדתית, כמובן, אינה במוקד המרוץ - אך זה בהחלט נושא שזלדין מקדיש לו תשומת לב בקמפיין שלו בקרב היהודים, שרובם, בארצות הברית, תומכים במפלגה הדמוקרטית.

      עוד פוליטיקאי יהודי בולט בקונגרס, הנרי ווקסמן, דמוקרט מקליפורניה, פורש לגמלאות - אך מבחינת ירושלים, כנראה אין מה לחשוש מאבדן תמיכה בבית הנבחרים: שני המועמדים המתחרים על המושב המתפנה, טד ליו הדמוקרט ואלן קאר הרפובליקני, מציגים עצמם בתור אוהבי ישראל. אמו של קאר ואביו החורג היגרו לארצות הברית מישראל - ואחד התורמים לקמפיין הבחירות שלו הוא המיליארדר שלדון אדלסון, מקורבו של ראש הממשלה נתניהו והמו"ל של "ישראל היום".

      ההיסטוריה מוכיחה שהנשיא לא חייב להיות דמוקרט כדי לנסות להפעיל לחץ על ישראל להגיע להסדר מדיני. והקונגרס, למרות התמיכה הגורפת בישראל, יצטרך כנראה להתייחס גם לנתון החדש של המצביעים היהודים הצעירים, שאינם מרגישים בנוח עם המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים.