למות ביום אחר: הסודות המוקדמים של בכיר המוסד נחשפים לראשונה

בוונציה הוא נמלט מידי המשטרה כשהוא משתמש בעלמת חן בשיט על גונדולה, מהשוטרים הבריטים הסתתר בתא מצחין על ספינת מעפילים שלכדו בנמל חיפה ותינוק יהודי אלג'יראי אחד חב לו את חייו לאחר שהתערבות שלו מנעה מהוריו להשליכו לים בדרך הארוכה ארצה לאחר שחשבו שהוא מת. חייו של איש הצללים מייק הררי שהלך לעולמו לפני מספר שבועות היו רצופים בחוויות סוערות בשטח, בטרקליני מנהיגים בעולם ובדירות מסתור באירופה. תקופת שירותו להעלאת יהודים לישראל לפני קום המדינה נחשפת בעדותו עבור מערכת הביטחון שהגיעו לידי מערכת וואלה! חדשות באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון.

הררי, שהיה לאגדה עוד בחייו ומורשתו שימשה להצמחת דורות של לוחמי מוסד נולד בשנת 1926 בתל אביב, התגייס כנער לארגון "ההגנה" ולפלמ"ח, לקח חלק ניכר בהפעלת המוסד לעליה בלתי לגלית (המוסד לעליה ב'), התגייס למוסד לאחר קום המדינה והתמחה בהפעלת סוכנים. באמצע שנות ה-60' עבר לאגף "קיסריה" האמון על מבצעים מיוחדים במוסד, מאוחר יותר הקים את יחידת "כידון" והיה מפקד מבצע "זעם האל" במסגרתו חוסלו 11 מחבלים פלסטינים חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו אחראים לטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972.

באחת הפעולות חוסל בטעות אזרח זר בעל דמיון לאחד מפעילי הטרור על אדמת נורבגיה. בעקבות התקלה המבצעית, הגיש הררי את התפטרותו, אך ראש המוסד דאז, צבי זמיר, דחה אותה על הסף. מאוחר יותר פעל לאיסוף מודיעין עבור מבצעים מורכבים שביצעו יחידות עלית של צה"ל. בתקופת כהונתו של מאיר דגן כראש מוסד, לקח הררי חלק מאחורי הקלעים בחשיבה המבצעית של קהילת המודיעין סביב סיכול פרויקט הגרעין של איראן ועל כך העניק לו דגן עיטור. הוא מת בחודש שעבר בגיל 88.

משפחת הררי התגוררה בבית מספר 2 ברחוב החשמל בתל אביב, שם גדל מייק. הוא התגייס למחלקת רמת הכובש בפלוגה ב' של הפלמ"ח בשיאה של מלחמת העולם השנייה – שנת 1943 ולקח חלק בפעולות פיצוץ גשרים. הוא נעצר מספר פעמים ואף הוחזק בבתי כלא בשכם, בירושלים ובלטרון.

הוא השתחרר מתקופת המאסר האחרונה והוא בן 18 בלבד, ונשלח לקורס "תמר" (רשת האלחוט של הפלמ"ח). בתחילה חשב שמדובר בשם של צעירה יפה או בתחילתה של בדיחה. הסבירו לו שמדובר בקורס בתחום הרדיו והוא השיב "אין לי קול רדיופוני... אני מצונן...". אך לבסוף התרצה כשהבין כי נשלח לקורס אלחוטנים כדי להפעיל אמצעי קשר ואלחוט במסגרת משימות חובקות עולם.

למרות שהיה בין המפגרים בלמידה, שבוע אחרי שבוע, השאירו אותו מפקדיו בקורס היוקרתי עד לסיום. לאחר מכן שובץ להפעיל מכשיר אלחוט (שהיה צריך להסתיר מכוחות המנדט הבריטיים) שהוסלק בתוך מזוודה בפח הזבל של מזכיר המשק.

הררי, החל להפעיל את מערכת הקשר בין הקיבוצים בית השיטה עין חרוד במזרח עמק יזרעאל. לאחר מכן נשלח לקורס מפקדי כיתות ומאחר ושלט בארבע שפות: צרפתית, אנגלית, איטלקית וערבית - החל לאמן יהודים, אזרחי מצרים, שהגיעו לקורס בן חודשיים בו התאמנו בקרב מגע, לוחמה והפעלת נשק.

הקשר הראשון שלו עם מפעל ההעפלה לישראל התרחש בהתקפה על מחנה עתלית בה נטל חלק יחד עם יצחק רבין לשחרור 208 עולים שנלכדו על ידי הבריטים. בימים אלו התקבל למוסד לעליה בלתי לגלית ובהתאם לכך נשלח לחנות ההלבשה "אוסוולד את האס" ברחוב אחד העם בתל אביב כדי לקבל מזוודה עם לבוש מחויט לקראת המשימות שבדרך. הררי סיפר לימים על התנגדות הוריו לפעילותו בהגנה ובפלמ"ח, ובמיוחד על אביו, שהיה פקיד בממשל הבריטי וביקר בחריפות לפעילותו. לכן, הררי לא מסר את שם הוריו כשנעצר והוגדר כעולה חדש.

בשנת 1946 נפל הפור, והררי יצא למשימה הראשונה - הבאת אניית מעפילים ממרסיי בצרפת לישראל. הוא נפרד מאמו ואמר לה כי הוא יוצא לקורס ממושך בן שלושה חודשים בחו"ל. "הייתה הרגשה כזו שאתה הולך באמת לעשות משהו חשוב, משהו מיוחד, שליחות לאומה", העיד.

יחד עם פעילים נוספים מהפלמ"ח, עלה הררי בנמל חיפה לסיפונה של אנייה יוונית בשם "מרטון" שהיתה אמורה להבריח את הפעילים למרסיי בדרום צרפת – שם המתינו להם 110 יהודים חברי תנועת בית"ר לעלות ארצה. אלא שכבר מראשית המשימה צצו בעיות: קפטן הספינה היוונית שקיבל 250 לירות כשוחד אמנם העלה את הנוסעים הבלתי מורשים לסיפונו, אולם הברחת המזוודות שלהם לבטן האנייה לא התבצעה והפעילים נותרו לבושים באותם בגדים במשך עשרת ימי ההפלגה. "הים צחק והוציא קצף", סיפר הררי בעדותו, "זו היתה הפעם הראשונה שהקאתי, אז באמת התביישתי. הלכתי למחסן, שכבתי על שקי חיטה ונרדמתי". לאחר מספר ימי הפלגה עגנה הספינה בנמל פיראוס ביוון ומשם המשיכה לדרום צרפת.

עם העגינה בנמל מרסיי סירב הקברניט לתת להררי וחבריו אישורי חופשה – תנאי לירידה לחוף. סוכני המוסד החליטו לקחת הימור וירדו מהסיפון. בשל העובדה שלבשו את אותם בגדים, בנמל סברו כי הם מלחים בהתרעננות לאחר ימי עבודה מאומצת ואפשרו להם להיכנס אל המדינה. בלב העיר זיהה אותם איש הקשר – חנניה וולף – שיתמנה לימים כשגריר, בשל השפה העברית השגורה בפיהם. הוא העביר אותם למחנה סודי כ-40 קילומטרים מהעיר שם המתינו להם העולים.

במהלך שהותו בצרפת, הקים הררי את תחנת הקשר הראשונה של המוסד במדינה. במשך חמישה חודשים שממש התגורר בנמל, ניצל הררי את מומחיותו בתחום הקשר והאלחוט והתקין מכשירי קשר בחמש ספינות שהיו מיועדות להעלות יהודים ארצה. אחרי כמעט שנה על אדמת צרפת עזב הררי את המדינה על גבי סיפון ספינת המעפילים "שיבת ציון". הספינה ביצעה עגינה באלג'יריה, שם נאספו 535 בני אדם – 130 מהם ילדים – במטרה להגיע לארץ. על מנת להתחמק מהמעקב הבריטי מסלול השיוט נקבע לאורך חופו הדרומי של הים התיכון. באחד מלילות ההפלגה התעוררה מהומה על הסיפון, וכמה נוסעים העירו את הררי משנתו וסיפרו לו שזוג הורים עומד להשליך את תינוקם שמת בשיוט לים שכן לדברי הררי, "עולי צפון אפריקה שהם בדרך כלל די מאמינים באמונות תפלות, האמינו שאם הים סוער סימן שהוא רעב, ואם הוא רעב צריך להשביע אותו על ידי זריקת גופה לים". אלא שאמו של הפעוט סירבה לנהוג כך, נעמדה על הסיפון שבידיה תינוקה וזעקה: "לא אתן אותו! לא אתן אותו!". הררי ניגש אליה ושלח את ידיו אל התינוק. "בדקתי אותו והילד חי. הנה עוד מקרה של הצלת נפש בישראל. הם רצו לזרוק את הילד מפני שלא הבחינו שהוא נושם".

לקראת ההגעה לחופי הארץ, נערכו העולים למפגש עם כוחות הביטחון הבריטיים שכן פריגטה בריטית עקבה אחרי הספינה לאורך מאות קילומטרים של שיוט. באותה תקופה נלכדה ספינת "יציאת אירופה" (אקסודוס) על ידי הבריטים ובמהלך ההתנגדות לגירושה נהרגו כמה יהודים. בעקבות מברק שהגיע מיגאל אלון מפקד הפלמ"ח בו ביקש המפקד מהררי שלא להתנגד לבריטים, לקראת העגינה בנמל הסתתר הררי במחסן בספינה רק לאחר שהשליך את מכשיר האלחוט לים כדי שלא ייפול לידי הבריטים. בתום ההשתלטות על הספינה, העבירו הבריטים את העולים לספינות במטרה לגרשם לקפריסין וכלי השייט עצמו הועבר לנמל בו החזיקו הבריטים ספינות מעפילים שלכדו. שם, חמק הררי מהספינה ופנה למטה המוסד לעליה בלתי לגלית בתל אביב.

בלבו כבר החליט לפרוש לחיים האזרחיים – ובהגיעו למטה המוסד בישר על כך לממונים עליו. אלון שמע על כך וזימן את הררי לפגישה דחופה במשרדו, שם הסביר להררי שיש צורך באדם בעל ניסיון כמוהו לסייע בליווי ספינות מעפילים אחרות שמתארגנות בנמלים באירופה. הררי נענה לבקשה, קיבל דרכון פלסטיני מזויף ונשלח לפעילות באיטליה. במדינת המגף ניהל הררי את פעילות ההעפלה מן החוף, במיוחד את נושא התיאום והקשר עם הספינות, בניסיון לחמוק מספינות השלטונות שסיירו תדיר על קו החוף.

בעדות שמסר בשנת 1965, גולל פרשה שכמעט שילם עליה בחייו. בזמן הפעילות באיטליה, שמע כי "זאב הים" - רב חובל יהודי שצורף למוסד, רכש שני כלי שיט אותם היה אמור להפוך לספינות העפלה. הררי, קיבל הנחיה לעבור מאזור מילאנו לוונציה ולהתקין על הספינות החדשות מכשירי אלחוט. לאחר השלמת המשימה יצאה אחת הספינות למסעה, אולם בעקבות תקלה שנגרמה ככל הנראה על ידי סוכנים בריטיים שבו הספינה על עקבותיה ו"זאב הים" נעצר על ידי השלטונות המקומיים ששיתפו פעולה עם הבריטים בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

סוחר איטלקי שהכיר את הררי סיפר לו על מעורבות בריטית בסיכול ההעפלה ורמז לו להיעלם לזמן מה. הררי נסע למלון, שם ראה שני אלחוטנים יהודים יושבים בלובי ולצדם אנשים שלא הכיר. אחד האלחוטנים סימן לו להסתלק מהמקום ובעוד הוא פוסע לצדם, שמע כי האנשים הסרים שואלים את האלחוטנים היכן נמצא "ישעיהו שפירא" – שמו הבדוי של הררי שהתחזה לפליט רומני.

במקום להימלט מהמדינה, ניסה הררי ליצור קשר עם אחת הפעילות במוסד לעליה ב' באיטליה בשם "גב' מנרבי". הוא ירד ללובי המלון בו התאכסן וניסה להתקשר למנרבי אך ללא תועלת. תחת זאת, העיד כי יצר קשר עם "הטלפוניסטית" של המלון מתוך "מעשה שובבות". הוא קבע לשבת עמה בבית קפה כשלפתע זיהה את הגב' מנרבי פוסעת ברחוב כשלצדה גבר ואישה. הררי ניסע להתקרב אליה אך זו סימנה לו להסתלק, אלא שפתאום הבחין בשני איטלקים שנועצים בו מבטים בוחנים. הוא לא איבד את העשתונות וביקש מנערת הטלפון ללוות אותו לביתה על גבי גונדולה ונעלם מהמקום.

אלא שהצרות שלו באיטליה לא תמו. תוך זמן קצר התברר לו גם שהוא מבוקש בעוון רצח שלא ביצע. לאחר התקרית בוונציה וההבנה כי המשטרה בעקבותיו תפס מונית לכיוון מילאנו, אלא שלאחר 50 קילומטרים של נסיעה אירע פנצ'ר והררי תפס טרמפ עם משאית להובלת ירקות להמשך הנסיעה. הוא הגיע לעיר ורונה ומשם הודיע למרכז ההפעלה של המוסד ברומא אודות ההתפתחויות והמעצרים של האלחוטנים והגב' מנרבי. בהגיעו למשרד המוסד לעליה ב' התבקש לעזוב מידית את המקום מחשש שהמשטרה עוקבת אחריו. אחד הפעילים, מקיבוץ חניתה, הסביר לו שהסיבה לחשש מפניו היא דיוקנו שהתנוסס על גבי העמודים הראשונים בעיתונים האיטלקיים כחשוד ברצח מפעיל סירה.

הוא נמלט לרומא שם פגש מספר פעילים של המוסד שהרגיעוהו. "אתה לא רוצח, אנחנו לא רוצחים", אמרו לו. הפעילים הסבירו לו שלמחרת נקבעה פגישה עם שר הפנים האיטלקי כדי לפתור את התסבוכת. בפגישה עם השר, הפקיד הסביר להררי כי הוא מבין שאינו רוצח, אולם עליו להסגיר את עצמו לשלטונות המקומיים בוונציה – שם אירע הרצח. השר אף הציע להררי, כך הוא טוען בזיכרונותיו, להסיעו לוונציה. הררי נעצר בהסכמה על ידי מפקד המשטרה ברומא והובל תחת אבטחה כבדה לוונציה. בדרך לעיר התעלות, התיידד הררי עם שני השוטרים שליוו אותו. "כל הדרך ברכבת האכלתי והשקתי אותם על חשבוננו", סיפר הררי, "בשבילם זו הייתה חוויה עם המשכורת הקטנה שהם מרוויחים".

במשך חמישה ימים היה עצור בבית המעצר שתחת גובה פני הים בוונציה בתא שהיה מלא עובש. בעקבות לחץ שהפעילה הגב' מנרבי ששוחררה כיממה לאחר שנעצרה, שוחרר הררי בערבות. מאוחר יותר התברר לו מה הביא לחשדו נגדו: באחת מפעולות ההעפלה המורכבות שהשתתף בהן, העביר הררי מסר למשיט סירה באמצעות נער שהעביר לו את הפתק בבקבוק תמורת תשלום של 30 אלף לירטות. מעט אחר כך נרצח מפעיל הסירה ואותו פתק הוביל את החוקרים להררי. החקירה הובילה אותם למלון בו שהה שם מצאו את "זאב הים" והאלחוטנים ועצרו אותם. לבסוף התברר כי הרוצחים האמתיים היו שותפיו של מפעיל הסירה שהתקנאו בו על ההון שהרוויח מהשירות שנתן למוסד לעליה ב' ולמייק הררי.