השקתו השבוע בישראל של מכשיר האייפון 6 של חברת "אפל", במחיר יקר במיוחד והסמיכות למחאת יוקר המחיה ולהשוואת מחירי המזון בין ישראל ומדינות אירופה, העלתה את השאלה המתבקשת באשר למחיר היקר של המכשיר ובכלל, למחירים של מכשירי הסלולר בישראל, לעומת מדינות שונות בעולם.
כך למשל, מכשיר אייפון 6 בגרסה הבסיסית ביותר (16 GB) צפוי להימכר בישראל במחיר של 3,600-3,900 שקלים, לעומת מחיר של כ-2,600 שקלים בארצות-הברית ובהונג-קונג, ללא התחייבות לחברת סלולר. גם המחיר באנגליה ובגרמניה זול יותר (3,181 ו-3,278 שלים בהתאמה).
מחירים גבוהים אלו אינם נובעים מהרווח של היצרן, היבואן, או המשווק, אלא בשל המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית של מדינת ישראל. כך, בזמן שמדינות המערב מסתפקות בהטלת מס ערך מוסף בלבד על המכשיר הסלולרי, בישראל מטילה המדינה הן מס ערך מוסף בגובה של 18% והן מס קנייה (מכס) בגובה של 15% ובסך הכול מס בגובה של כ-35%. המשמעות שליש מעלות המכשיר הנרכש נכנס לקופת המדינה.
מאז השקת המכשיר המפורסם בעולם, ניסו אזרחים ישראלים לרכוש את המכשיר במחיר אטרקטיבי יותר דרך מדינות שונות, לעומת המחיר בישראל, ובכך לנסות ולעקוף את חומת המגן שהקימה המדינה. כשחזרו, מצאו עצם אזרחים אלו מעוכבים ומתושאלים בחדרי חקירות במשך שעות כשבסוף עוד שילמו קנסות, משל היה מדובר בחבורת עבריינים נפשעת.
אלא שביגוד למציאות שהמדינה מציירת, אנשים אלו אינם פושעים וכל חטאם מסתכם בניסיון הנואש לרכוש מכשיר טלפון סלולרי במחיר השוק החופשי לעומת המחיר המנופח בישראל. הבעיה היא, אפוא, אינה באזרח, אלא בהתנהלות המדינה שסוגרת את האזרח באופן אנטי-ליברלי ודוחפת אותו לבצע מעשים מעין אלו, במקום להתנהל כמדינה מתוקנת ומתקדמת המאפשרת ייבוא חופשי שיקל על האזרחים הנאנקים תחת יוקר המחיה בישראל.
דווקא במדינת ישראל, כמדינה המנסה למתג את עצמה כ"אומת הסטרט-אפ" וכמוקד חדשני של טכנולוגיה ויזמות, קיים עיוות ברור ומייאש בשוק מכשירי הסלולר. ממדינה כזו, היינו מצפים לעודד את האזרח לצרוך טכנולוגיה מתקדמת ומכשירי סלולר שיאפשרו לו לקחת את היוזמה והיצירתיות צעד אחד קדימה. במקום זאת, המדינה מדכאת את יצר החדשנות והסקרנות של האזרח ופוגעת בעתידה. אגב כך, היא מעודדת שוק שחור וגדול בתחום מכשירי הסלולר שמוברחים לישראל מבלי לשלם מס.
להסיר חסמים, לפתוח את השוק לתחרות
"הועדה לשינוי כלכלי-חברתי", הידועה בשמה כ"ועדת טרכטנברג", אף היא כבר המליצה על ביטול מס הקנייה על ייבוא של טלפונים סלולריים, אלא שהמלצה זו לא אושרה בסופו של דבר בוועדת הכספים של הכנסת ונגנזה. בפברואר 2012 אישר אמנם שר התקשורת, משה כחלון, את הרפורמה ביבוא מכשירי הסלולר, לפיה יבואנים יהיו פטורים מהנפקתו של רישיון סחר והן מהנפקתו של אישור סוג ובכך יחסכו את הבירוקרטיה המייגעת והמייקרת לצרכן. אלא שצעד זה לבדו לא הספיק, בעיקר בשל המכס הגבוה שנותר. מכשירים חדשים ואלמוניים אמנם יובאו לישראל במחירים אטרקטיביים, אך מחיר מכשירי הפרימיום נותר גבוה יחסית לעולם.
מנגד, ביולי 2012 חתם שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, על צו שהפחית מכסות ומכסים של מאות מוצרים, בהם מוצרי חשמל רבים ומשרד האוצר טען כי "ההפחתות נועדו לסייע לציבור בהתמודדות עם יוקר המחיה בישראל ולשם הגברת התחרותיות במשק". מדוע, אם כן, שמחירי המכשירים הסלולריים לא יוזלו גם כן בעקבות ביטול, או לפחות צמצום המכס?
הדרך היחידה להילחם ביוקר המחיה בישראל היא בהורדת חסמים ומכסות, פתיחת השוק לתחרות ופירוק ריכוזיות. ביטול המס לקניית מכשיר סלולרי יכניס תחרות רבה לשוק מכשירי הסלולר בישראל, יוזיל עלויות משמעותית ויקל על יוקר המחיה בישראל וימנע הטרדות, תחקורים ואי-נעימויות של הרשויות מנוסעים עתידיים. המדינה תוכל להתגבר על החוסר בהכנסה מהמכס בשל העובדה שאזרחים רבים יותר יירכשו מכשירים וההכנסות ממס ערך מוסף צפויות לגדול משמעותית במצב עניינים זה.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד