שרת הבריאות יעל גרמן יצאה השבוע בקריאה נרגשת, לפיה "נטייה מינית מטבעה איננה דבר שניתן או שצריך לשנות אותו. נטייה מינית היא חלק מזהותו של אדם ואינה נדרשת ל'טיפול' או ל'המרה'".
לכאורה זו בשורה משמחת. הנה, סוף כל סוף הגענו ליעד של הכרה בהומואים ובלסביות כשווים לסטרייטים, ונטייתם המינית היא בסדר גמור. אולם למרות הפלורליזם שהיא מתגאה בו, נדמה כי השרה גרמן שכחה כמה דברים עקרוניים בדרך לחקיקה נגד "טיפולי ההמרה".
כל חיי הייתי בארון, עד עצם היום הזה, וחונכתי במוסדות בהם לא דיברו עם התלמידים על נטיות מיניות בכלל. בשלב מסוים, לאחר חיפושים רבים התחלתי להבין מי אני ואיך הנטייה המינית היא חלק מהזהות שלי.
חבר המליץ לי לגשת לסדנא של ארגון "עצת נפש", ולאחר היסוסים רבים הלכתי, בתור אחד שאין לו מה להפסיד. אף חלק מהסדנה לא עסק בשינוי הנטייה המינית, אלא במסע אל פנים האישיות. לאחר המסע הזה, אני יכול להגיד שאני אדם שלם הרבה יותר, וכן אני נמשך לנשים זה כשנתיים, לאחר ששנים לא דמיינתי אפשרות כזאת, שבאמת יגיע היום שבו אהיה שמח ומאושר וסטרייט.
ישנם אנשים שרוצים להשתזף, כי לא נוח להם עם צבע העור שלהם, למשל. מדוע לא לאפשר לאותם אנשים שלא מרגישים בנוח עם נטייתם המינית לגשת לטיפולים? התוצאות על אחריותם בלבד, כמו בכל טיפול, וזוהי בחירתם. אם השרה גרמן לא מאמינה בזה, שלא תיקח חלק בטיפולים כאלה ושלא תמליץ עליהם לחבריה, אך אם יש מי שכן מאמין בזה, למה הוא חייב לחיות על פי עמדתה? האם הצעד הבא יהיה כששר אשר לא מאמין באלוהים יאסור על בתי כנסת, כיוון שלשיטתו הם בזבוז זמן?
אני תומך נלהב בקהילה הלהט"בית, צעדתי במצעדי הגאווה בתל אביב וחרטתי על לוח ליבי את ערכי השוויון. אולם גם אם "נטייה מינית היא חלק מזהותו של אדם ואין צורך לשנותה", למה לא לאפשר להומו או ללסבית שסבורים שהם יכולים להשתנות לטובה, ובוודאי בלי לפגוע באף אחד, לגשת לסיוע בו הוא מאמין, כפי שאדם דכאוני נעזר בפסיכולוג על מנת להשתפר?
מלבדי, ישנם רבים שהעידו כי נטייתם השתנתה, והם חיים כיום באושר בלי אותם "צלקות" עליהם מדובר. חייהם השתנו לטובה מאז בחרו דרך חיים אחרת. האם השרה לקחה בחשבון את עדויותיהם? במקום זאת, היא החליטה לנקוט את העמדה הנגדית בלבד.
למרות שאני שמח על התפתחות החברה וההבנה כי להט"בים שווים לסטרייטים, השרה גרמן נקטה בצעד מוגזם. האם זכות הבחירה של אלה שבחרו שלא לחיות את חייהם כך, בין אם מאמונה דתית, מלחץ חברתי או מרגש פנימי, ניטלה מהם כיוון שגרמן רוצה לקדם פנים של שוויון לחברה הישראלית? איזה מן שוויון זה, כאשר אני לא מסוגל לפנות לפסיכולוג ששותף לאמונתי? תפיסתה מייצגת פלורליזם אך היא למעשה דיקטטורית, ולכן סותרת את עצמה.
אני הומו לשעבר וגאה בזה, אך את חיי אני רוצה לחיות לא על פי דרכה של הקהילה הלהט"בית, לא על פי דרכם של הסטרייטים, אלא על פי דרכי.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד