עד כמה כלי תקשורת יכול להיות באמת מחובר לשטח? לשאלה הזאת אין ממש תשובה, ולא פעם האנשים שאנחנו כותבים עליהם אומרים שאם הם היו במקומנו, הם היו עושים את זה טוב יותר. אז וואלה, נתנו להם לערוך את וואלה!
את האושפיזין שלנו בסוכות הזה העבדנו קשה, מאוד. ביקשנו מהם לתפוס את מקומם של העורכים, ולקבוע בעצמם מה יהיה סדר היום. עורך אורח קוראים לזה.
אז רונה קינן אספה וליקטה את הסקיצות הראשונות ללהיטים הכי גדולים במוזיקה הישראלית בשביל וואלה! תרבות; איילה חסון תפסה את תפקיד עורך וואלה! ברנז'ה וראיינה את העיתונאי הכלכלי הבכיר בישראל גיא רולניק; רפי כהן ממסעדת רפאל החליט לארגן מחדש את וואלה! אוכל; את אופנה קיבלה דורין פרנקפורט הנהדרת; מאמן נבחרת ישראל אלי גוטמן העמיד על הרגליים את כל וואלה! ספורט; כוהנת הדיאטות חלי ממן נתנה את הטיפים שלה לוואלה! בריאות; כוכב ההיי טק איל וולדמן ערך את וואלה! TECH והדוגמנית מיכאלה ברקו עיצבה מחדש את וואלה! בית ועיצוב.
ומה עורך עושה? אם הוא לבד במערכת אז כל מה שתקראו עובר דרך הפריזמה שלו. אם יש עוד עובדים מלבדו, אז הוא משלב: בין הפריזמה או האג'נדה שלו ובין זו של כל השאר. וזו התורה על רגל אחת.
אני מאמין בעיתונות חופשית, כזאת שנותנת לכמה שיותר קולות לבוא לידי ביטוי. כזאת שלא אונסת את המציאות. שיכולה, ואולי צריכה, גם להביא כיוון אבל שלא נשלטת על ידי אחד.
בשנים האחרונות גדל הפער בין "התקשורת" לבין "העם". כעורך ראשי אני לא חושב שהמשבר הזה הוא כורח המציאות. עכשיו, כשהעורכים הם המסוקרים עצמם אלו שתמיד רוצים להיות בצד השני אז אולי נתקרב עוד קצת אליכם. הרי אנחנו זה אתם (ואנחנו גם רוצים שתרגישו שאתם זה אנחנו).
כשאמרתי במבצע "צוק איתן" שאני קודם כל ישראלי באמת התכוונתי לכך (למרות שאמרתי קודם כל בן אדם, אחר כך יהודי, אחר כך ישראלי ואחר כך עיתונאי). אבל זה נבע גם מהצורך להצהיר כלפיכם. שתדעו: אנחנו ואתם זה אותו דבר. אנחנו שליחים שלכם. במלים אחרות: לא נפסיק לבקר ולעצבן ולשאול שאלות אבל לא מתוך התנשאות, לא במטרה לחנך ולא במטרה להשפיל ולהתנשא.
בקיצור, אחרי שחפרתי אפנה את הבמה לעורכים האורחים, שבימים הקרובים ייקבעו במקומנו מה אתם תקראו. תודה רבה להם וחג שמח.
ינון מגל,
עורך ראשי וואלה!