"אבא שלי תמיד היה אומר לי שהבלוף תמיד מתגלה מתישהו. אז אני לא רוצה להגיד חס וחלילה שהם (ב"ש) בלוף. הם ניצחו וכל הכבוד להם, אבל אנחנו קבוצה יותר טובה", כך אמר טל בן חיים, חלוץ מכבי ת"א, לאחר ההפסד שלשום להפועל ב"ש. במקום לשתוק או לתת קרדיט להפועל ב"ש על הישגה, בחר בן חיים להקטין את היריבה, בגישה נטולת כבוד, כאילו מעולם מכבי ת"א או קבוצה אחרת שבה שיחק בן חיים לא גנבו ניצחון.
להתנשאות הזאת, הקטנת היריבה - המנצחת - אין מקום בכדורגל. מדובר בצעד של חוסר כבוד לקולגות, שאת חלקם (אליניב ברדה ומאור בוזגלו) יפגוש כבר היום באימוני הנבחרת, לקראת תחילת הופעותיה בקמפיין מוקדמות יורו 2016. בן חיים לא לבד.
במכבי ת"א העדיפו שלא להוריד את הכובע בפני ברדה על כיבוש שלושער, אלא העניקו אחוזים ניכרים מהניצחון הבאר?שבעי לטעויות השיפוט, לכאורה, של זיו אדלר. מדובר בשתי החלטות גבוליות, אך הן לא העיקר. אם במכבי ת"א יתאמצו, הם ייזכרו בוודאי ביותר ממשחק אחד שבו ניצחו כי השופט שגה לטובתם.
האמת היא שלהאשים רק את בן חיים (למרות שדבריו צרמו במיוחד) ומכבי ת"א לא יהיה הוגן, מכיוון שחוסר היכולת של שחקנים וקבוצות אחרות להיות "הגדולים", אלה שמוחלים על טעויות או מסוגלים לתת קרדיט לצד המנצח, בלי סייגים, היא מועטה. תמצאו את הגישה השלילית הזו גם בצד האדום של ת"א, בחיפה ובירושלים.
רבים יסבירו זאת ב"להט המשחק", אך לדעתי זה רק עוד תירוץ, בריחה מאחריות כלפי החברים למקצוע. אפשר גם אחרת, אבל זה כבר סיפור של תרבות ספורט, שבארץ מתקשים (ואפילו לא מתאמצים) לפתח.