האח אייל כותב על דרור חנין
"כי מדי דברי בו, אזכור אזכרנו עוד" (ירמיהו ל"א, י"ט)
דרורי, אחי היקר והאהוב. היית בעל מסור ואוהב לרחלי, אבא מסור ואוהב לשקד, יואב ואביגיל, אח מדהים ואוהב ליוסי, שלמה, ואייל ובן יקר, אוהב, מסור ומדהים לרחל ואברהם. רק מי שהכיר אותך ידע להעריך באמת את הנשמה הגדולה שלך, שתמיד עטפה את כולנו ואת הלב הרחב שלך שהחיה את כולנו.
בסיוטים הכי גרועים שלי לא חלמתי ולא עלה בדעתי לעולם שאצטרך להספיד אותך. זה פשוט לא נתפס. אפילו בכתיבת שורות אלו אני כועס על עצמי שאני מדבר עליך כאילו אתה מת. אבל אתה מת, והמוח לא תופס ואני לא יודע איך להתחיל בכלל לעכל את זה. איך להתמודד עם החור הענק שנפער בליבנו ובחיינו?!
אנו אוהבים אותך עד כאב, והכאב קשה מנשוא. דווקא אתה, שחיית בשביל אחרים, בשביל לעזור ולתת מעצמך לאחרים יותר משנתת לעצמך, דווקא נשמתך הגדולה, לבך הרחב וטוב ליבך - הם שהרגו אותך.
דרור אחי הצעיר והאהוב, אף פעם לא ידעת לעשות דברים בקטן, תמיד זה היה חייב להיות גדול ומשמעותי, וכמו כל דבר שעשית בחייך, בגדול ובהפקות ענק בלתי נשכחות, כך הלכת מאיתנו - בגדול ובהפקת ענק. כאשר נשיא המדינה הנכנס סופד לך, צלמי טלוויזיה מתעדים את דרכך האחרונה, כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך מלווים אותך בדרכך האחרונה וכתבות בטלוויזיה ובעיתונות מלוות את לכתך מאיתנו כך שכל העולם לא ישכח אותך - אם זה לא ללכת בגדול, אז אני לא יודע מה כן.
הנבלות שלקחו אותך מאיתנו יכולים לעשות וי ענק. הם לא הרגו אדם אחד, הם הרגו עולם ומלואו. אבל מה שהם לא יודעים, זה שקיבלת צו 8 להצטרף לצבא המלאכים ששומרים עלינו. ואם אתה שם, אני כבר לא דואג והם אלה צריכים לדאוג.
ביום שנרצחת היה י"ז בתמוז - מועד נפילת בית המקדש השני. בשבילנו, נפילתך היא לא פחות מנפילת בית המקדש השלישי. תנוח על משכבך בשלום יקר שלנו, שמור עלינו מגן עדן ואנחנו נשמור על משפחתך, על רחלי, על שקדי, על יואבי ועל אביגיל המקסימים.
מתגעגע אליך עד כאב ואוהב אותך עד אין קץ,
אחיך אייל.
דרור חנין, בן 38 מבית אריה שבשומרון. נהרג ב-15 ביולי מפגיעת פצצת מרגמה בסמוך למעבר ארז שעל גבול רצועת עזה בעת שבא יחד עם חברו לעודד את החיילים בגבול ולחלק להם מזון.