החבר ברק וייצמן כותב על גיא לוי
לוי היקר. נתחיל מכך שבכיתה א' היית קרימינל לא קטן. רן היה חייב להיות נוכח אתך בכיתה. לקח קצת זמן, אבל השתנית. גילית את המוזיקה, כישרונך המולד. התמקצעת בכל כלי שבו נגעת וניגנת בשלמות. כל מכשול שהוצב בפניך במהלך חייך עברת. תמיד נתת את כולך.
אומר כך, אם ראית חומה לא ניסית לטפס, אלא נכנסת ושברת לרסיסים. ריסקת. אתה אסמטי, קיבינימט. למה הלכתה לאיגרוף?! למה התחלת לרוץ כמו פנאט לפני הצבא?!
מלהיות הקטנצ'יק של כיתה א' הפכת לאדם טהור שכולו טוב שאנו כל כך אוהבים. לוי יקירינו, כמה הצלחה באדם אחד. כל דבר שנגעת בו הצליח. היה לך כישרון כל כך מוצלח שאפילו הפכת טנק. אתה יודע אחי, שאומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. אתך הוא היה מאוד עיקש. קצת יותר מחודש חמקת לו מבין האצבעות, אבל הפעם הוא היה ממש צריך אותך. צריך שם למעלה מישהו חזק כמוך שיצחיק את כל שאר המלאכים שאתך.
ערכנו שיחה קצרה בשטחי כינוס, שאחריה נכנסתי לשג'אעיה. רק מי שהיה בפנים יכול להבין את המשמעות של שריון בלחימה. לא סיירות, לא יחידות ולא שטויות. רק העוצמה והכוח שכל כך מאפיין אותך. במהלך הלחימה מחלקה של טנקים חיפתה עלינו. דילגנו מטנק לטנק כשאנחנו תופסים מחסה מאחוריהם והם יורים. הגעתי לטנק המ"מ, ראינו את הדרגות אחד של השני והוא מסמן לי עם היד שהכול בסדר.
ואז חשבתי אך שהייתי רוצה להיות מאחורי הטנק שלך, שם הייתי מרגיש הכי בטוח. כל הזמן היית אומר לי שאני כלום בלי שריון ושאני חייב אותך בלחימה. תמיד התווכחנו מי יותר טוב, מי צריך להיות יותר חכם, יותר חד. זה היה ויכוח שאין לו סוף.
הלחימה בשג'אעיה המשיכה, המ"מ נהרג מפגיעת נ"ט, ולכן לא הסכמתי לחשוב עליך. אמרתי לעצמי לסתום ולא להעז לחשוב כך, והרי כבר ברור כי נחזור כולנו הביתה בשלום. נצטער על האבדות ונמשיך בחיים.
האהבה שלנו אליך לא תיגמר לעולם. הסתכלנו עליך בהערצה כל כך גדולה שכולנו רצינו לקיים את מה שביקשת, את הישיבה בבריכה שלך, כשכל זה יגמר וכולנו נחזור בריאים ושלמים. בסוף כן ישבנו בבריכה, אבל משהו היה חסר. זה כבר לא יהיה אותו הדבר, אתך הלך חלק גדול מכל אחד ואחד מאתנו. זו נקודת השפל שלנו שממנה אנחנו רק נעלה ונשתפר וננהג כפי שהיית רוצה, תמיד תהיה אתנו לאן שנפנה בכל מקום ובכל זמן.
אימא גליה ואבא רן, ביום מצער זה נוספו תחת כנפיכם החמות והאוהבות עוד חבורה של ילדים, תמיד נהיה אתכם ותמיד נדאג, נחבק וננשק.
אריני הקטנה, תמיד יש את האח הגדול, אבל עכשיו יש לך כמה כאלו שישמרו, ידאגו ויצחקו. תדעי שתמיד תוכלי לפנות אלינו בכל דבר ובכל עניין.
לוי שלנו, אנחנו אוהבים אותך כל כך ומצדיעים לך. נוח על משכבך בשלום אחינו היקר.
סמל-ראשון גיא לוי, לוחם בחיל השריון בן 21 מכפר ורדים שבגליל המערבי. נהרג במהלך פעילות מבצעית במרכז רצועת עזה.
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד