קראתי לפני כמה זמן בכתבה ציטוט של היושבים בממשלה, שטענו כי העוני בישראל נמצא בשליטה. כנראה שהם צודקים, אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. עוני הוא מצב שבו לאנשים אין שליטה - בפרט על החיים שלהם, על המחר שלהם. עוני הוא כלי שדרכו ניתן לשלוט באנשים, לשלוט בגורל שלהם, באמצעים שלהם, באפשרויות שלהם ובתודעה שלהם. לאדם רעב אין פנאי לשאול שאלות, הוא עסוק מדי בהישרדות.
התגובה הזו, שנתנו שרים בממשלת ישראל לכתבה שכותרתה היה כי 25% מהתושבים בישראל עניים, באה אולי במטרה לנסות ולהרגיע, אבל ההפך הוא הנכון. היא עדות לכך שהממשלה הזו מנותקת לחלוטין מהיומ-יום של התושבים במדינה שלנו.
יש לנו ראש ממשלה שאינו מסתובב עם ארנק כבר שנים רבות. יש לנו שרים הממונים על משרדים חברתיים ואינם משתמשים בהם באופן ישיר בעצמם: שר התחבורה לא נוסע בתחבורה ציבורית, שר הרווחה אינו זקוק לתמיכה ולא חווה את הסיוט הבירוקרטי של המוסדות הרלוונטיים, ושר האוצר אינו יודע מה הוא הקושי של התקיימות ממשכורת מינימום בלבד.
העוני אינו בשליטה. העוני הולך ומתפשט. המדינה שלנו רק הולכת והופכת למקום עני, הן ברוח והן בחומר, אלא אם כן אתה מקורב לצלחת. בינתיים, גם הממשלה איבדה שליטה. המשכורות ממשיכות להישחק, אנשים עובדים יום ולילה ולא יודעים מהו פנאי, לא יודעים מהו שקט. הם חיים כשהישרדות בלבד לנגד עיניהם, דבר שאינו מאפשר צמיחה, שפע או עתיד.
אין לי מושג מה מנחה את היושבים בממשלה. אני בטוחה שאיש מהם אינו קם בבוקר במחשבה איך להרע לנו. עם זאת, הניתוק מהשטח, מהיום-יום, והמשחק הפוליטי הסגור שאינו מדבר עם הציבור הרחב - האנשים שמשלמים להם את המשכורת - מביא לכך שההחלטות שלהם פוגעות שוב ושוב.
שנה חדשה מתחילה. את החג יחגגו רבע מהישראלים, הרבע העני, בדלות. בעוד רבים מאחלים וחולמים על השנה הקרובה, אנשים אלו לא חולמים כל כך, משום שבשביל לחלום צריך אופק לעתיד.
אני מאחלת לכולנו שבשנה הזו ניקח את השליטה על החיים שלנו באמת. נחזור להיאבק במרץ על העתיד שלנו כאן. נבהיר ליושבים במגדל השן שלא בחרו בהם על מנת שישלטו במישהו, אלא יאפשרו לכמה שיותר אנשים לשלוט בגורלם שלהם, לצמוח, להתפתח, לחלום. אני מאחלת לכולנו שנה שבה יהיה ניקוי אורוות משחיתות, מניצול כוח לרעה, מפוליטיקה צינית שאין בה חמלה ואהבת אדם, רק אינטרסים אישיים. אני מאחלת לכולנו שנה של תקווה, שנה של אופטימיות. אין לנו מקום לייאוש. הייאוש גם הוא כלי לשליטה, הרי אדם מיואש שהרים ידיים, מאפשר שליטה בו בקלות.
אני מאחלת גם לפוליטיקאים כולם לעשות חשבון נפש. אני מאחלת להם שיסתכלו במראה ויעשו תיקון. תיקון שלהם מול עצמם יביא גם תיקון עבורנו. אני מאחלת להם להבין שנתינה היא זכות, שאת האהדה ואת הקולות שהם רוצים הם יקבלו בקדנציה הבאה אם ייטיבו עם האזרחים, ולא יתעמרו בהם. אני מאחלת שהם יבינו שהשיער שלהם ילבין פחות מהר אם יעשו את הדבר הנכון מהסיבות הנכונות, ולא יבזו את התפקיד שלהם ואת המקום שאמור להיות מעוז הדמוקרטיה, אבל הפך למעוז של שחיתות שלטונית ולממלכה אשר לא רואה אף אחד ממטר.
אני מאחלת לבני הנוער לשאול, לבדוק, לחקור, לצמוח עם ערכים חדשים ועם חלומות נקיים יותר וגדולים יותר עבור החברה הישראלית. לתושבי הדרום אני מאחלת שקט שיימשך לאורך זמן, וסוף לקיפאון ולשימור המצב הקיים, שבו גם להם אין שליטה על המחר שלהם.
ואם אחזור לאותם אנשים שחיים בעוני חומרי, שלא תיפול רוחם עוד, כי להיות עשיר ברוח זה המפתח החשוב ביותר במסע למאבק חברתי על חיים טובים יותר. אני מאחלת להם שימצאו את הכוחות לעמוד על שלהם, לצאת לרחובות, לדרוש חיים טובים יותר, שבהם השליטה על גורלם היא שלהם ולא של אחרים.
מישהו חכם אמר לי שפנטזיה היא דבר שלא נמצא בהישג יד וחלום הוא דבר אפשרי. תקראו לי נאיבית, תגידו שכלום לא יעזור, אבל זה לא ישנה את החלום שלי שיכול להיות פה טוב. זה מגיע לנו. לא הגענו לעולם הזה על מנת להיות בשליטה. באנו לכאן על מנת לחיות, לחלום, לאהוב. וזה יקרה, כל עוד לא נתייאש.
שנה טובה.
לכל הטורים של דפני ליף בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד