מתקפת החיוכים האיראנית: סיבוב שני - ואחר לגמרי

אחרי הפעם הקודמת – והמוצלחת, מבחינת האיראנים – הם מתכננים להגיע מחר (חמישי) שוב לעצרת האו"ם, ולפזר לכל עבר את חיוכיהם השמורים למערב. בשנה שעברה, מאז "מתקפת החיוכים" ההיא, ארצות הברית של הנשיא אובמה רק הלכה ונחלשה, ואיראן הפכה לסוס הלבן, שעליו ירכב המערב לשחרור עיראק מציפורני ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש).

השבוע מציינים באיראן את יום השנה לתחילת "מלחמת ההגנה הקדושה" – הכינוי שנתנו למלחמת איראן-עיראק. כאילו לא עברו 34 שנים, האיום על טהראן משכנתה במערב קם לתחייה בחודשים האחרונים. בנאום תקיף שנשא ביום שני במצעד הצבאי המציין את מועד תחילת המלחמה, אמר הנשיא חסן רוחאני, שעות בודדות לפני שיצא לניו-יורק, דברים חריפים נגד המערב וארה"ב.

עוד בוואלה! חדשות:
קרי וזריף שוחחו על דאעש בפגישה אינטימית בניו יורק
איראן: "נשתף פעולה נגד דאעש בתמורה להקלות בגרעין"
נתניהו: "בימים האלה עיראק, איראן ועזה הן אותו הדבר"

"בשמונה השנים האלה (של מלחמת איראן-עיראק – מח"ה), ניצחו כוחותינו בכל החזיתות השונות. העם האיראני לא פחד לא מה"איוקס" האמריקני, לא מהמיראז'ים המערביים, ולא מהמיג-25 של המזרח", אמר רוחאני. "גם לא מהסוגים השונים של הטנקים, המשוריינים או הטילים של המזרח והמערב, ואפילו לא מהנשק הכימי אותו העניק המערב (לעיראק – מח"ה). גם לא מלוויני הריגול, או מהתעמולה או מהכלים המדיניים שהפעילו במסגרת האו"ם".

לדבריו, העם האיראני "לא פחד והמשיך בדרכו. האל עומד לצד אלה המחכים בסבלנות".

לפני שנה עשה רוחאני את הופעת הבכורה שלו בעצרת האו"ם כנשיא הרפובליקה האיסלאמית. בנאומו אז, הוא שטח בפני העולם את משנתה של המדינה תחת שלטונו. ההבדל היחיד בין אותו נאום לבין זה שנשא שנה קודם לכן מחמוד אחמדינג'אד, הייתה הדובר – והחיוכים שפיזר בזמן הנאום ולאחריו.

רוחאני דיבר אז על התקווה שהעניק העם האיראני כשבחר בו, אדם שתדמיתו היא של אדם מתון, לנשיאות. הוא ביקש באותו נאום להציג דרכים שונות משל קודמו, אשר יביאו להפיכתה של איראן למדינה משפיעה עוד יותר ממה שהייתה עד אז בזירה האזורית והבינלאומית.

איראן הפכה מאז, כמעט בעל כורחה, למה שרוחאני ביקש להפוך אותה אז על בימת האו"ם. העייפות האמריקאית ממעורבות בסכסוכים במזרח התיכון והנכונות האקטיבית של טהראן לקבל על עצמה את תפקיד "המבוגר האחראי", הביאו לשיח המתנהל בתקופה האחרונה על הגברת המעורבות האיראנית במלחמה נגד דאעש.

עם זאת, המערב – ובראשו האמריקנים – ממשיך בסירובו להאזין לרוחאני, ממש כשם שהוא מתעקש להאמין לחיוכיו. ההנחה של מדינות המערב כאילו איראן תהיה "קבלן הביצוע" שלהם נגד דאעש לא נעלמה מעיניו של רוחאני. על כבש המטוס לפני צאתו לניו-יורק, אמר: "איראן הייתה תמיד הראשונה שסייעה במצבים הללו לעמי האזור. הדבר החשוב הוא שענייני האזור צריכים להיפתר על ידי העמים והמדינות שבאזור, ואם ישנם כאלה שמטרתם לנצל לרעה את חוסר הביטחון האזורי לטובת הרחבת שליטתם כאן מחדש, עליהם ללמוד מן העבר".

"פעילותם כיום מול הטרור הוא רק למראית עין", סיכם. איראן, הבהיר רוחאני, לא עובדת בשביל אף אחד.

הידיעות על שיחות אינטימיות בין שרי החוץ של איראן, מוחמד ג'ואד זריף, ושל ארה"ב, ג'ון קרי, בעניין דאעש, כמו גם טפטופי שמועות בדבר גמישות מערבית בנושא הגרעין בתמורה לשיתוף פעולה איראני בעיראק, מוכיחים את חוסר ההבנה האמריקאי במדיניות האיראנית.

האינטרס האיראני בעיראק הוא גדול יותר ועתיק יותר מכל אינטרס אמריקאי בכל מקום אחר בעולם. איראן, ששיתפה פעולה עם ארה"ב כבר כמה פעמים בשנים האחרונות, עשתה זאת אז בחינם וללא בקשה לתמורה, מפני שהבינה שסיוע שלה יפחית את משך הזמן של הנוכחות המערבית באותן מדינות, ויוריד מהשולחן את האפשרות לפלישה מערבית אליה בשל נושא הגרעין.

אולם האמירות האמריקניות של השבועות האחרונים – "אין לנו כרגע אסטרטגיה מול דאעש", "לא יהיו מגפי צבא אמריקניים על אדמת עיראק" – כל אלה הגבירו גם את הדרישות האיראניות בנוגע למעורבות בסכסוך, שהרפובליקה האיסלאמית כבר מעורבת בו ממילא. חוסר הפגנת הכוח האמריקאית, גם אם רק למראית עין, פוגע בוושינגטון שוב ושוב, מבלי שתשים לב.

מכמיר לב לראות את בלוני הניסוי שמפיץ בימים האחרונים הבית הלבן בעניין "הסיכוי הנמוך לפגישה" עם הנשיא רוחאני. ארה"ב והרעיונות המערביים שהיא מייצגת היו ועודם האויב הגדול ביותר בעיני המהפכה האיסלאמית. רוחאני הבהיר, מבהיר ויבהיר זאת שוב ושוב מעל כל במה.

בשנה שעברה, כשחזר רוחאני מעצרת האו"ם, הוא ספג קריאות עידוד, לצד מטח של נעליים, מהאזרחים שקיבלו את פניו בשדה התעופה. כואבת יותר הייתה הנזיפה שספגו גם הוא וגם שר החוץ שלו מהמנהיג העליון עלי חמינאי, על אותה שיחת טלפון עם אובמה שלא נטרקה.

זריף הודה בימים שלאחר מכן כי כאבי הגב המשתקים מהם סבל אז היו מאותה שיחת נזיפה של המנהיג. שנה לאחר מכן, הסבירות שרוחאני יבקש לעצמו נזיפה נוספת מכיוונו של המנהיג העליון היא אפסית. בשדה התעופה בטהראן הבהיר רוחאני כי הנושאים העיקריים שבהם יעסוק במסעו לניו-יורק יהיו הפחד מאיראן ומהאיסלאם שמנחיל המערב, כמו גם הטרור, ושאלת הגרעין האיראני. הנשיא יודע ששיווק נכון של המסע השנתי לארה"ב יכול להניב פירות מדיניים, ובעיקר כלכליים, שעליהם המנהיג העליון לא יכול להתלונן.