בשעה טובה חיל המודיעין גויס לצה"ל

הן בציבור והן בקרב מומחי הביטחון יש מחלוקת סביב ההצלחה של צה"ל במבצע "צוק איתן". על נושא אחד אין חולק, בתחום אחד נעשתה פריצת דרך: סוף כל סוף זכינו לראות כיצד תוצרי חיל המודיעין זרמו דרך צנרת מהירה ונקייה ישירות לכוחות היבשה, ואלה הובילו את המהלך הקרקעי ותרמו בזמן אמת להצלחתן. מדובר בהיסטוריה קטנה שראוי להקדיש לה כמה מילים.

הכבוד למהלך מגיע לראש אמ"ן היוצא, אלוף אביב כוכבי, שהצליח במה שמפקדי חיל המודיעין לדורותיהם כשלו - לחבר את תוצרי חיל המודיעין לקרב היבשה בזמן אמת. ואל יקל הדבר בעיני כולנו, 40 שנים של הליכה במדבר היו דרושות כדי להגיע להישג הזה. חילות היבשה, אשר עליהם מוטלת האחריות המלאה לנצח את האויב, סבלו כל השנים מנכות קבועה בכל הקשור ליכולת חיל המודיעין לסייע לאוגדות לייצר תמונת מצב מודיעינית של האויב, כמו גם להביא מטרות ומודיעין בזמן אמת.

סביב הנתק הזה בין גופי המודיעין לכוחות המסתערים פותחו תאוריות שלמות שהסבירו את הכשל. בפועל צה"ל חי עשרות שנים, בביטחון השוטף (בט"ש), במבצעים ובמלחמות, עם הפער המודיעיני, ולא נמצא לכך הפתרון הראוי. אנשי חיל המודיעין הבכירים ידעו כל העת להסביר למפקדי היבשה באופן רהוט ומשכנע מדוע המידע החשוב המצטבר בעורף איננו יכול להגיע עד לאחרון המפקדים בשטח.

על מנת להבין את גודל ההישג, ראוי ללכת כ-40 שנים אחורה, לשנות ה-70 המוקדמות. בתקופת מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים פעלו בצבא שלוש זרועות, כל אחת נפרדת מהאחרות: זרוע היבשה, שהורכבה מאוגדות מתמרנות, שעליהן הוטל להכריע את האויב באמצעות תמרון יבשתי, זרוע האוויר, שהתמקדה בעיקר במשימות אוויריות וזרוע המודיעין המרכזית, שהחלה ללמוד לייצר מודיעין, אבל שלחה אותו לכתובת הלא נכונה.

צה"ל, שהכיר בנכות הזאת, ושאף להגיע למודל של קרב משולב, פעל נמרצות כדי לסגור את הפער, וכל זרוע טיפלה בו בקצב שלה. חיל האוויר סגר את הפער בקצב סביר, הקים את היחידה לשיתוף פעולה, שיגר קציני תאום קדמיים ליחידות היבשה, נכתבה תורת לחימה (תו"ל) מתאימה, והשילוב החל להיראות בשטח. חיל היבשה יצר לעצמו פתרונות מקומיים בצורת גדודי מודיעין ברמת האוגדה, הקים את מודיעין השדה והחל לחבר את מערך המודיעין המוטס ישירות למפקדות.

למרות זאת, זרוע המודיעין נשארה בצד. בולטת בכך הייתה יחידת 8200, שהיסטורית תרומתה לגיסות היבשה בבט"ש ובמלחמה הייתה שולית. לא רק היא נדחקה לשוליים, גם מערכים שלמים אחרים של חיל המודיעין, שלא כאן המקום לפרטם, סיפקו מידע מודיעיני מעט מדי ומאוחר מדי, ובשל שורה של כשלים שחלקם מבניים-ארגוניים ותו"ליים, וחלקם טכניים-תקשורתיים. גם חוסר באחריות ובמחויבות ברורה לנושא גרמו לנתק, וכך התרגל צה"ל למצב שחיל המודיעין, שהוא צרכן תקציבי ענקי וזולל כוח האדם האיכותי הגדול ביותר במערכת, נמצא כתורם תרומה זניחה לקרב היבשה. זאת אף שמרבית מפקדיו היו מהבולטים במפקדי היבשה.

על רקע כל זה ראוי מאוד להעריך את השינוי הקיצוני בתפיסת המודיעין המבצעי שעל פי הפרסומים הצליח לחולל ראש אמ"ן היוצא כוכבי, בכך שידע ללכת נגד אקסיומות היסטוריות ולשנות מקצה לקצה את תרומת המודיעין לגיסות היבשה. כעת נותר רק לקוות שראש אמ"ן הנכנס, אלוף הרצי הלוי, מטובי המפקדים שיש לצה"ל בעת הזאת, ימשיך במהלך החשוב הזה ללא פשרות. רק אם השלם המבצעי יהיה גדול וחזק מכל חלקיו - נדע שהושלם מהלך היסטורי. חיל המודיעין התגייס לשורות צה"ל בשעה טובה.