במקרה של אזעקת אמת, כך לימדו אותנו השכם והערב וכך חווינו על בשרנו במערכה האחרונה, תישמענה צפירות עולות ויורדות. במעגל החיים היהודי שום דבר אינו "במקרה". אין הפתעות. בכל שנה יש אזעקת אמת, ונשמעות תקיעות עולות ויורדות. תקיעות היוצאות מהלב ונכנסות אליו. תקיעה בשופר גדול לחירותנו, לכבוד האדם וחירותו, לשוויון, לצדק חברתי ולשלום.
השופר היה זה מכבר לאחד הסמלים המובהקים של מורשת ישראל. ברצפות הפסיפס הרבות שנתגלו ברחבי הארץ הוא תופס לרוב מקום של כבוד, לצד ארון הברית וארבעת המינים.
קול השופר חילחל עמוק גם אל תוככי השירה העברית החדשה. "סתיו יהודי בארץ אבותיי שולח בי רמזי אלול", כתב אברהם חלפי בשירו הרגיש "סתיו יהודי". אריק איינשטיין המשיך ושר את מילותיו: "כבר משתגעות בי קצת הציפורים הקטנטנות, שורקות העצב של יום הכיפורים. אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים. ופנים יהודיות מן הגולה באפרפר נוגה ירחפו לפני כיסא אדון עולם. ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה בעומק עיניהן". ואם זה אינו שיר יהודי במיטבו, לא ידענו שיר יהודי מהו.
וטרם דיברנו בתפילת "ונתנה תוקף", שזה מאות שנים מרטיטה הרבה לבבות: "ובשופר גדול ייתקע, וקול דממה דקה יישמע, ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון".
בדורנו נוסף לה, בעקבות השבר הגדול של מלחמת יום כיפור ולזכרם של הקדושים מקיבוץ בית השיטה שנפלו בה חלל, לחנו של יאיר רוזנבלום, שהעניק לה מימד עומק נוסף והכניס אותה למקום של כבוד בפסקול היהודי?ישראלי.
חכמים, כדרכם, דרשו את תיבת השופר כרמז לציווי החל על כל יהודי: "ש?פ??רו? מעשיכם!"
"כשכואב - צועקים". השופר מבטא את קול הצעקה והזעקה. את חוסר האדישות. לא עצימת עיניים וקשיות עורף, אלא אוזן הכרויה לשמוע את שוועת העניים, את צעקת הדל ואת בכי העגונות.
אדם מישראל אינו יכול לחטוא באוטם שריר הלב. אסור לו להיוותר אדיש לנוכח אי צדק ועוולה מוסרית. עליו להשמיע קול צלול וברור. ואין כשופר העשוי לבטא קול זה.
בשונה מכלי נגינה רבים בני ימינו, השופר אינו עשוי מפלסטיק או מחובר לחשמל שמעניק לו מקור אנרגיה חיצוני. קול השופר עולה ובוקע מן הנשמה, מכוח הנשימה. עליו להיוותר בצורתו המקורית, הגולמית, ללא שמץ של זיוף או ייפוי חיצוני. "שופר שציפהו זהב - פסול".
שפת השופר היא אוניברסלית. כשאתה מדבר או מתפלל - בעברית, באנגלית, בספרדית או בערבית - לא הכל מבינים אותך. אך את קולות הזעקה, הבכי והיללה הבוקעים מן השופר - הכל יכולים להבין.
זאת ועוד: מתוך השופר יוצאים קולות שונים, מגוונים, ועלינו לתת את דעתנו וליבנו לכולם. לא די בשמיעת קולות התרועה שער?בים לאוזנינו. עלינו לשמוע גם את קולות השברים - השבר החברתי והמוסרי, השבר הרוחני, החינוכי והתרבותי.
קול השופר של ראש השנה הוא אזעקת אמת: אדם מישראל אינו רשאי להקשות את ליבו, לאטום אוזניו או לעצום עיניו. הוא חייב לשמוע, לראות, ומתוך מודעות זו להגיב ולפעול, ליטול אחריות ולעשות.
אנו רגילים להריע בשופרות. שופרות מלחמה ושופרות פוליטיים, מימין ומשמאל. אנו אוהבים לדבר ולהתווכח, לקרוא ולמחות, להריע ולתקוע, אך הרבה פחות לשמוע ולהפנים את משמעות התקיעות. אנו בטוחים שקול השופר, זעקת השברים וקריאת התיקון אינם מכוונים אלינו אלא לזולתנו.
אחד המסרים הגדולים של ראש השנה הוא המהפך - התודעתי וההתנהגותי - שעלינו לעבור: ממצב של "משמיעים" למצב של "שומעים". עלינו לדבר פחות ולהקשיב יותר, למעט בצעקה ולהרבות בהאזנה. וכבר אמר חכם אחד: כמה אנו עמלים בחינוך תינוק שיידע לדבר, ומה רבה שמחתנו כשהוא משמיע הברותיו הראשונות. אך לצד זאת היינו צריכים ללמדו, לא פחות ואולי הרבה יותר, להאזין ולשתוק.
תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה.