האב דוד כותב על נתן כהן
נתן נולד בבאר שבע בתאריך ד' אב תשנ"א 15.7.1991 כבן בכור ללימור ודוד כהן. נתן גדל במודיעין, היה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא והתחנך בבית הספר נתיב זבולון, בישיבת "נר תמיד" בחשמונאים, בישיבת אלוני הבשן ובמכינה התורנית הקדם צבאית "אלישע". כבר אז גילה תעצומות נפש ובגרות יוצאת דופן, מגיל התיכון החליט נתן לשרת בשריון, בחטיבה 401 בגדוד 46. נתן התגייס לחיל השריון בחודש נובמבר 2010 שירת כחייל, מפקד טנק ומפקד מחלקת טנקים בגדוד 46. נתן היה בחור יפה תואר, אכפתי, אוהב ואהוב על הבריות. תמיד שם את חייליו לפניו, דאג להם לכל החל מהדברים הקטנים וכלה בדברים הגדולים, גם אם זה היה כרוך בהוצאה כספית מכיסו הפרטי.
כבר בגיל קטן ניתן היה לזהות בו את יצר הסקרנות, הפעלתנות והמנהיגות. תמיד חייך לסובבים אותו, עיניו היו מלאות כריזמה ומוטיבציה. תמיד שאף לעמוד במטרות שהציב לעצמו וכשעמד בהן הציב מטרות חדשות וגם בהן עמד. במבצע צוק איתן המחלקה הראשונה שנכנסה לשטחה של עזה הייתה המחלקה של נתן כאשר נתן נכנס בראש הכח - בטנק הראשון, דבר המראה עד כמה מפקדיו סמכו עליו בעיניים עצומות.
במהלך המבצע נתן נצפה מחוץ לטנק שלו , ולשאלת המג"ד שלו מדוע עזב את הכלי הממוגן את הטנק, הוא ענה "כדי לתת אוכל לחייל המפעיל את הדחפור " בפשטות, נתינה תוך לקיחת סיכון עצמי ודרישה עצמית. כמה דקות לפני שנהרג, נתן התרעה בפני מפקדי הטנקים שלו "צלף, היזהרו". זה לא מנע ממנו לתפעל את מקלע מאג המפקד מחוץ לטנק, עם זאת יש לציין כי נתן פעל בצורה מקצועית ובצורה מאובטחת אך זה לא עמד לו לצער כולנו.
כשקיבלנו את הבשורה המרה מכל, באותו רגע חרב עלינו עולמנו, אך עם הזמן אנו מבינים שאת דרכו של נתן אי אפשר לשכוח והיא חייבת להמשיך. אנו מתכוונים להנציח את זכרו במסגרת עמותה שתיקרא "אור נתן" המיועדת לסיוע והעצמה של נוער בדרכו של נתן, כפי שנתן שלנו האמין שניתן לעשות. החל מתמיכה בנוער בשלב התיכון וכלה בשירות צבאי משמעותי, כפי שנתן האמין.
מנהלי העמותה שתוקם וחבריה הינם חבריו ומשפחתו של נתן שעשו עימו כברת דרך ארוכה ומכירים את דרך החיים הזו, האמונה באדם באשר הוא אדם, הכבוד ההדדי, ערך החברות הרעות והנתינה ללא גבול. הנוער איתו תעבוד העמותה יקבל ערכים כמו נתינה, דבקות במטרה, השגיות, ציונות, אהבת האדם והארץ ושירות משמעותי בצה"ל - ערכיו של סרן נתן כהן הי"ד.
יהי זכרו ברוך.
דוד, אבא
החייל ניר אורן כותב על נתן כהן
הדבר הראשון שנתן הדגיש הוא שמפקד הוא קודם כל חבר, אדם שתמיד יעזור לך, יהיה שם בשבילך בכל עת ובכל דבר שתרצה ותצטרך. הדבר השני שהיה חשוב לנתן זה משימתיות, כלומר- אין דבר כזה "אי אפשר". את הכל אפשר להשיג, השאלה היא עד כמה אתה חפץ בדבר. החוויה שנצרבה לי בזיכרון בהקשר הזה קרתה ממש לפני הכניסה לרצועת עזה. נתן רצה שיהיה עץ ריח בטנק, ואני מצאתי את עצמי בשעה 03:00 לפנות בוקר עוצר רכבים צבאיים בזמן שכולם ישנים בשטחי כינוס ושואל אותם: "אולי יש לכם עץ ריח?". ב-06:00 בבוקר נתקלתי ברס"ג שלנו ואמרתי לו: "אתה חייב לעזור לי, אין מצב שאני אומר לנתן שאין עץ ריח!". הוא מיד נחלץ לעזרתי, וכשהבאתי לנתן את מבוקשו עלה לו חיוך ענק על השפתיים כי הבין שהוא הצליח להנחיל לי את הערכים שכל כך חשובים לו- דבקות במשימה, חתירה לניצחון ואמונה שהכל אפשרי.
הדבר השלישי שנתן חי לאורו הוא ערך הרעות, ערך שמודגש דווקא בחיל השריון. הוא דגל ברעות בין אנשי הצוות, המחלקה, הפלוגה, הגדוד, החטיבה ובכלל לכל אדם באשר הוא אדם. לערך הזה בנתן הכי התחברתי, אבל נתן הצליח להעלות אותו בכמה רמות מבחינתי. נתן תמיד דאג להזכיר לנו שלצד האנשים האלה אנחנו נחיה, נלחם, ואם צריך אז גם נמות - וכדאי שנעשה זאת כחברים. גם אם מישהו הרגיז אותי עד כדי כך שאני לא מסוגל לשמוע אותו, אני עדיין מחויב לעזור לו משום שהוא חבר שלי ואיש צוות שלי.
נתן היה אדם כריזמטי ומצחיק, ולכל מקום אליו הגיע תפס את תשומת לב ועמד במרכז העניינים. החיוך המפורסם שלו היה סימן הזיהוי שלו. במשך חמישה חודשים זה נתן שהיה המפקד שלי, החבר שלי, ממש כמו אבא בשבילי, אפשר להגיד הכל בשבילי. הכרתי אדם חכם, חותר למצוינות, ומפקד עם נשמה.
נתן חסר לי ולשאר החברים בגדוד בכל בעיה אישית שנוצרת והוא לא שם כדי לעזור לנו, בכל תקלה שצצה בטנק והוא לא שם כדי לסייע לנו, בכל דבר טוב שקורה והיינו רוצים לשתף אותו.
נתן עבר בשלושת הפלוגות בגדוד והשאיר חותם שלא ישכח לעולם בכל אחת מהן. אני מקווה כי אני, הגדוד וכל עם ישראל נמשיך ליישם וללכת לאורם של הערכים אותם נתן הנחיל לנו.
סגן נתן כהן, מפקד מחלקה בחיל השריון בן 23 ממודיעין נהרג ב-22 ביולי בקרב עם מחבלים ברצועת עזה
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד