ההורים צילה ויהודה כותבים על צביקה קפלן
צביקה נולד בחיפה ב-1986 עם אחותו התאומה ציפורה, וגדל בשכונת נווה שאנן. את חינוכו היסודי רכש בבית הספר הממלכתי-דתי רמב"ם בשכונה, המשיך בחטיבת הביניים של הישיבה התיכונית "יבנה" ובבית ספר התיכון של אותו מוסד. במקביל ללימודיו, רכש ערכים של אחריות ומנהיגות בתנועת הנוער של "בני עקיבא", בה הפכו הוא ואחותו ציפי למדריכים, וזו למעשה הייתה ראשית דרכו בפיתוח תכונות המנהיג והמפקד, שאפיינו אותו בהמשך דרכו.
עם סיום לימודיו וטרם גיוסו לצה"ל, פנה צביקה לרכישת ערכים והתחזקות רוחנית במכינה הקדם צבאית בעלי, שם נוצקו בו משמעויות מוצקות של רוחניות יהודית ציונית, שהקנתה לו צידה עשירה לדרך. את דרכו בצבא החל כטירון בחטיבת גולני, בגדוד 13, משם עבר לסיירת גולני והחל את מסלול ההכשרה של לוחם ביחידה.
בשלב זה נשא לאישה את עדי, והתגורר בקרוואן בישוב קדומים בשומרון, ושם נולדו ילדיהם אלקנה ונדב. משם עברו להתגורר בקיבוץ מירב שבגלבוע. בסיום ההכשרה החל במסלול פיקודי: קורס מ"כים, קורס קצינים, אותו סיים כמצטיין פלוגתי, וחזר ליחידה בתור מפקד צוות. צביקה נשלח ללימודים במכללה ללימודים טקטיים, כשהלימודים כוללים קורס מ"פים, אותו סיים כמצטיין הקורס.
עם חזרתו לסיירת הפך למ"פ הכשרות של חיילי היחידה עד להכשרתם ללוחמים מן המניין. צביקה הי"ד אמור היה להפוך למ"פ פלוגה מסייעת של גדוד 51, ועד לקבלת התפקיד נתבקש למלא תפקיד קצין אג"ם של גדוד הסיור. בתפקיד זה עלה בנינו בסערה השמימה, כשכל כולו נענה לצו הקריאה של קדוש מלכות, שרצה בכול מאודו להגן על עם ישראל מפני מנאצי שם אלוקי ישראל ושונאי עמו.
כאבם ומצוקתם של תושבי עוטף עזה לא נתנו לו מנוח, והוא השתדל בכל דרך להיות חלק מהלוחמים שיביאו מזור ליהודים, שיד המציק לא הניחה להם לחיות חיים שלווים בארץ ישראל. צביקה מהווה דוגמא ליהודי העתיק הלא גלותי שמושרש בארץ ישראל, שמח בשמחתה וכואב את כאבה, ורוצה בטובת עם ישראל על כל מרכיביו. איש חכם, בוגר, אוהב, סבלני ואחראי, שהדוגמא האישית והמצויינות הייתה נר לרגליו.
עם בן כזה, הגעגוע כואב. אך אין חלל! מפני שנשמתו ואישיותו ממלאים אותנו במשמעות העמוקה שאפיינה את אישיותו. אשרינו שזכינו ושהקב"ה זיכה אותנו להסתופף ולגדל בן כזה.
סרן צביקה קפלן, קצין בגדס"ר גולני, בן 28 מקיבוץ מירב. נהרג ב-20 ביולי בשג'אעיה