האב אבי כותב על גילעד יעקבי
גילעד, ילדנו, היה המון דברים אך בעיקר היה אדם טוב אוהב אדם, ערכי, מוסרי, הומני שתמיד התעקש ללכת בדרך בה האמין. על קברו כתבנו: אח לרותם וענבר, אוהב אדם, הלך בדרכו ובדרכי אבותיו.
חייו של גילעד היו עטופים באהבה טהורה למוסיקה. לכל מקום הגיע עם הגיטרה ושר, כולל לפני הכניסה הקרקעית לשג'אעיה בה מצא את מותו. היה חבר טוב ומסור.
החברים לצוות בפלחה"ן גולני (פלגת החבלה וההנדסה) כותבים על גילעד יעקבי
גילעד היה בהתחלה העוף הכי מוזר שאתה יכול לדמיין בטירונות בגולני. שמאלני, חילוני, אוהד הפועל, עירוני, בתוך ים של דתיים, קיבוצניקים וימניים. לא הבנו איך הוא נפל עלינו. תוך זמן מועט למדנו להכיר אותו. ניתן לתאר את גילעד במילה אחת - "רעות". הוא היה בחור נאמן, קשוח, לא מוותר ונאמן לצוות. תמיד התנדב ראשון, לקח את הפק"לים הכבדים ביותר במסעות ולקח את האחריות העצומה שבהובלת פלוגה שלמה כנגביסט חוד. את הכול עשה גילעד באהבה מלאה לצוות ולחברים. גילעד נתן לנו תמיד קונטרה וזווית שונה לדעה ולמחשבה.
רציתי לספר על הטירונות שלי ושל גלעד, שלימדה אותי משהו שילך איתי לכל מקום. במשפחה התעניינו אם קשה לי, אם יש חבר'ה שקשה להם יותר עם הסדר והמשמעת בין השאר סיפרתי להם על גילעד, שהדברים האלה פחות עניינו אותו...
עם הזמן, במשפחה תמיד התעניינו מה קורה עם החבר'ה שהיה להם קשה בהתחלה. ככל שהתקדם המסלול הם שמעו ממני על כמה גילעד חבר טוב, וכמה הוא עוזר ומשקיע, עד שנהיה מין קטע כזה שכשהייתי מספר להם על משהו עם גילעד ישר היו אומרים, "אה, גילעד זה הבחור שבהתחלה היה לו קשה ואחרי זה כל הצוות התאהב בו". זה לימד אותי שכדי להכיר אנשים שמסביבך, וגם את עצמך, דרוש זמן וצריך גם הרבה סבלנות, ודווקא האנשים או הדברים שמתגלים לאט בסוף יהיו הכי עוצמתיים.
תמיד נזכור את גילעד כילד מאוד אהוב אך בעיקר אוהב.
סמל-ראשון גילעד יעקבי, לוחם בחטיבת גולני, בן 21 מקריית אונו. נהרג בשג'אעיה ב-20 ביולי
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד