האח רותם כותב על עמרי טל
סרן עמרי טל נולד בתל אביב ב-10 באוקטובר 1991. בשנות חייו הראשונות התגורר בגבעתיים, ואחר כך עבר עם משפחתו להתגורר ביהוד. ביהוד למד בבית הספר העממי "היובל", בחטיבת הביניים "סביונים" ובבית הספר התיכון "מקיף יהוד". הוא בחר ללמוד ביולוגיה וביוטכנולוגיה וסיים מגמות אלה בהצטיינות. הוא היה אחד התלמידים הבודדים במחזור שהוגש על הציון 100 באזרחות וקיבל 100 במבחן הבגרות.
נוסף על לימודיו, היה עמרי פעיל חברתית במסגרות שונות כמו למשל בקבוצת הקט סל "מכבי יהוד", אתה זכה באליפות בשנת 2002.
בשנת 2005 סיים במסגרת התכנית החינוכית להכשרת מנהיגות צעירה את קורס המש"צים, ובמשך שנתיים, בכיתות י"א-י"ב, לקח חלק פעיל בתוכנית "עמית לכושר", תכנית המכשירה את בוגריה לשירות צבאי משמעותי. עמרי ראה בשירות הצבאי ערך והיה מוכן להתאמץ כדי להתקבל ליחידה מובחרת.
הרצון לתרום לחברה היה חזק מן הרצון לקדם את עצמו. בתום לימודיו בביה"ס התיכון, בחר עמרי לדחות בשנה את שירותו הצבאי והצטרף למכינה קדם צבאית בקיבוץ כפר הנשיא, שם עסק בהדרכת נוער ממוצא אתיופי בקריית שמונה. חבריו למכינה הכתירו אותו בתואר "הרמטכ"ל".
בהמשך לרצונו לשרת שירות צבאי משמעותי, התגייס עמרי ליחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר 669. לפני סיום המסלול נאלץ לעזוב ועבר לשרת בעורב גולני. בנובמבר 2011 סיים מסלול כמצטיין קליעה והצטרף אל פלוגת הלוחמים, יצא לקורס מ"כים, שם היה חברו לחדר של סגן הדר גולדין, ומשם לקורס קצינים במחזור פברואר 2013.
בחטיבת גולני הוא שובץ לגדוד 12 ובהמשך, החל מנובמבר 2014, הוטל עליו למלא תפקיד מקצועי בחיל השריון, חטיבה 188, גדוד 53. במסגרת גדוד זה הוטל עליו להכשיר חיילי שריון ולהפוך אותם לחיילי חי"ר במסגרת מחלקה מסייעת לשריון.
עמרי לא הסתפק בתפקידו כקצין מקצועי. הוא ביקש מהמג"ד להיות מפקד מחלקה, והמג"ד נענה לבקשתו. במלחמה בעזה השתתף בקרבות השונים, הן בשג'אעיה והן בעזה עצמה, והיה בין אלה שגילו את המנהרה שהובילה לקיבוץ כיסופים.
בה' באב תשע"ד, ה-31 ביולי 2014, בתום הלחימה בעזה, הוביל עמרי את חייליו לשטח ישראל. בסביבות השעה 19:00, כמה דקות לפני שהתפנו מהמקום, פגעה פצצת מרגמה בחלקו האחורי של הנגמ"ש. מעוצמת ההדף ומן הרסיסים, עמרי שעמד בסמוך, נפגע פגיעה אנושה. הוא נהרג כשהוא חוסם בגופו את הרסיסים, ומציל את חייו של החייל שעמד לידו.
במותו היה בן 22 ועשרה חודשים.
עמרי היה דמות מופת ברמה הערכית והאנושית, חבריו הרבים מספרים על נער אופטימי מלא שמחת חיים, חדור חדוות נתינה ורצון לעזור לזולת. אנשים אהבו להימצא בחברתו. חבריו שספדו לו תיארו אותו כאדם בעל "הלב הכי רחב שבן אדם יכול להכיל", אדם שהרעות הייתה עבורו ערך עליון. חייליו סמכו עליו והלכו אחריו בעיניים עצומות. עמרי נהג לומר: "לאהוב את החיילים זו הדרך הטובה ביותר ליצור קשרים בין אישיים טובים וכך ליצור הערכה".
אהבתו הגדולה של עמרי הייתה נתונה לארץ ישראל, נופיה ושביליה. הוא הכיר כל אבן, כל סלע וכל מעיין על פני אדמת הארץ הזו. "אין כמו בארץ", היה נוהג לומר לחבריו.
כשהיה בטיול בצפון והוזעק לבסיס כתב לחברו: "הלכתי על הכביש, רואה אתכם אנשי דרך, עולים על הגבעה ויורדים אל הנחל. הדרך אל השביל היא חלום. חלום שתענוג לחיות אותו. מהות הטיילנות האמתית היא כה עמוקה שמרבית האנשים אינם מודעים לה, וזאת משום שהחיים בצבא והשגרה של זמננו מוחקים כל שאיפה לחיפוש אחר המשמעות".
עמרי היה ממיטב הבנים שהיו לארץ הזו. איש צנוע שמעולם לא ביקש דבר לעצמו. אדם של ערכים, אדם שאהב את ארץ ישראל, את הטבע ואת בני האדם. הסיפורים הרבים המסופרים עליו על ידי חבריו מלמדים כי היה דמות מופת, לאורה נבנים מיתוסים של עם.
"יש החולמים על הבלתי יאומן ויש העושים את הבלתי אפשרי". שירת חייו נגדעה באחת, והותירה את בני משפחתו וחבריו המומים, כואבים ומסרבים להאמין ששוב אינו אתם.
סרן עמרי טל, לוחם שריון ב"עוצבת ברק", בן 22 מיהוד. נהרג ב-31 ביולי מפגיעת פצצת מרגמה בשטח המועצה האזורית אשכול
מיוחד: משפחות חללי צוק איתן כותבות