"חקה" של מלחמת יום הכיפורים

ליום הולדתו ה-80, משפחתו של "חקה", שמת השבוע, הכינה סרט על חייו. כשביקשה בתו לתאר אותו במשפט אחד קצר אמרתי לה שנהוג לומר על אדם יקר שהוא "ישר כמו מוט פלדה". כשלוחצים על מוט פלדה הוא חזק בקצוות, אבל אם לוחצים לאורכו - במרכזו הוא מתעקם. לחקה לא היו קצוות, הוא לא היה ניתן להזזה, הוא האדם היציב וההגון ביותר שפגשתי בחיי.

באחת מנסיעותינו המשותפות ברמת הגולן בזמן שהוא היה אלוף פיקוד הצפון ואני קצין אג"מ של הפיקוד, הוא ניסה להסביר לי את מהות תפקידו: הוא דימה את עצמו למי שעומד במרכז החדר ומחזיק את התקרה, "כדי שאתם כולכם למטה בחדר תוכלו לעבוד", הוא אמר. מבחינתו, זה אומר שכל מה שמעל הפיקוד – המטכ"ל, הדרג המדיני והתקשורת – נמצא באחריותו. "אני אספוג הכול ואתם תעבדו בשקט", הסביר חקה ונתן גיבוי מוחלט לפקודיו.

כמי שהיה לצדו כמעט שנתיים, כולל ביום שהוא הגדיר הקשה בחייו – 7 באוקטובר בשנת 1973, ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים, כאשר עתיד רמת הגולן התנדנד לכאן או לכאן – אני יכול להעיד שחקה היה אדם שקט ורגוע. באותו יום, שהיה הרגע של הבלימה והמפנה בכל הקרב על רמת הגולן, לא הרים חקה את קולו, תמיד דיבר באותו טון שקט, התנהג ביציבות מוחלטת, ללא רעד, רגוע, מתון ושקול.

המלחמה התחילה בהפתעה בשעה 14:00, הקווים שלנו נפרצו והצלחנו לבלום את ההתקדמות הסורית רק למחרת אחרי הצהריים – יותר מיממה לאחר הירייה הראשונה. בשעה 8:00 בבוקר למחרת, כ-40 שעות מתחילת המלחמה, התחילה התקפת הנגד של הפיקוד. שלושה ימים אחר כך כבר שלטנו בכל השטחים שכבשו הסורים, וחמישה ימים אחרי תחילת הלחימה כבשנו שטחים בשטח סוריה. במהלך ימי הלחימה התמודדו 350 טנקים ישראליים מקסימום נגד 1,200 טנקים סוריים – ויכולנו להם בקרב השריון הגדול בהיסטוריה. להצלחה הצבאית הזאת היו שותפים רבים – אבל מפקד אחד מלמעלה – אלוף הפיקוד חקה, שהיה מצביא המלחמה בחזית הצפונית.

אבל למרות הניצחון בשדה הקרב, חקה לא ביקש כבוד וקרדיט. מי שמחפש כבוד – הכבוד בורח לו, אצל חקה זה היה אחרת. הוא מעולם לא ביקש קרדיט על הישגיו בצבא או במוסד. הוא לא חשב שמגיע לו, וזה לא היה כלל בעולם המושגים שלו. ליד חקה לא היו "מלחמות גנרלים", כי רכילויות והשמצות לא היו מקובלות על ידו. גם בפרוץ המלחמה התנהלותו הייתה תמיד שיטתית: הפקודות קצרות, הדיווחים ענייניים. איש לא תוקף את חברו - ליד חקה התנהגות כזאת היא מיותרת. וכך התנהג כל פיקוד הצפון – בהתאם לרוח המפקד, המפקד השקול והיציב מכולם.