לא פושע, אבל בכלא

אחרי כמעט חצי שנה ב"חולות", אני מפחד. אני לא יודע מה אני אעשה אם אצטרך להמשיך ולהישאר כאן בכלא, כמה זמן עוד אוכל לחיות בלי החופש שלי.

ברחתי מאריתריאה בשנת 2000. באריתריאה אין חופש, אין זכויות. רודפים אחרייך כל הזמן והממשלה שולטת בכל תחום. אני נוצרי פרוטסטנטי, אבל באריתריאה הדת שלי אסורה. תמיד הייתי צריך להתחבא ולפחד. אנשים כמוני נעצרים ונשלחים לכלא, ושם עוברים עינויים. הייתי בעצמי בכלא ועברתי דברים קשים בגלל הדת שלי, עד שהחלטתי לברוח. הגעתי למצרים, ושם מגרשים אנשים חזרה לאריתריאה. ידעתי שאם אשאר שם – מהר מאוד אני אהיה שוב בעינויים באריתריאה, ופחדתי להישאר שם. ואז, מצאתי הזדמנות להגיע ישראל. שמעתי על ישראל קודם, ההורים שלי סיפרו לי על ההיסטוריה שלה. ידעתי שהיא הארץ של אברהם ויעקב, וידעתי שיש כאן גם מצב רגיש של מלחמות, אבל פחדתי להישאר עוד רגע אחד במצרים ששם יכולים לגרש אותי חזרה לאריתריאה.

כשהגעתי לכאן גרתי בפתח תקווה ובהמשך בירושלים. מאוד התרגשתי לראות את ירושלים ולבקר במקומות הקדושים ששמעתי עליהם כל כך הרבה סיפורים. הגשתי בקשת מקלט, ועדיין לא בדקו אותה ולא עשו לי ראיון.

בירושלים עבדתי בבית אבות וטיפלתי בקשישים. הם היו מאוד נחמדים וטובים אליי. הרגשתי שהם כמו המשפחה שלי, כל הזמן דאגו לי. כשקיבלתי זימון למתקן חולות הם היו מאוד עצובים ורצו מאוד שאשאר. הם גם כתבו בשבילי מכתבים למשרד הפנים. אבל זה לא עזר, ובסוף הגעתי ל"חולות".

ידעתי ש"חולות" זה כמו כלא עבור הפליטים שאי אפשר לצאת ממנו, אבל ידעתי שאני אעשה מה שאומרים ולא אברח – כי המדינה הזו היא של הישראלים וזו הממשלה שלהם, ואם זו ההחלטה שלה אז זה מה שיש. אין לנו ברירה. אני מכבד את החוק. אבל זה נראה לי לא הגיוני ששמים אותנו בבית סוהר. אנחנו פליטים, ברחנו מדיקטטורה וממלחמות, אנחנו לא פושעים. כל מי שאיתי שכאן שעבד בישראל, היה אהוב על ידי המעסיקים שלו והוא עבד טוב, ועכשיו אנחנו כאן ולא עושים כלום.

לפני שלושה חודשים התחלנו בשביתה כאן ב"חולות". עשינו גם הפגנות וקראנו לאו"ם להתערב. בגלל השביתה נעצרנו ואני ונלקחתי לכלא סהרונים למשך חודש. כשהייתי בכלא, החברים שלי גם צעדו אל הגבול ועשו עוד מחאה גדולה. חשבתי שזה יגרום לישראלים להבין שהם לא יכולים להמשיך לכלוא אותנו ככה במדבר, אבל גם זה לא עזר.

עכשיו אני שוב ב"חולות". אני יודע שבית המשפט צריך להחליט בנושא של חולות ואני מתפלל שהוא יקבע שאנחנו יכולים להשתחרר ושצריך למצוא פתרון אחר. אני לא חושב שהוא ייתן לזה להמשיך, כי ישראל היא מדינה דמוקרטית שבעצמה עברה היסטוריה קשה והאנשים פה היו פליטים פעם. מי עוד יכול להבין רדיפות ופחד חוץ מהיהודים?

החלום שלי הוא שיתנו לי אישור לחיות פה בשקט, ברגע שאוכל לחזור לאריתריאה ולהיות חופשי שם, אני ארצה לחזור למדינה ולתרבות שלי ולחיות שם. בינתיים, אני רק רוצה לחיות באופן חוקי בלי לפחד. באריתריאה תמיד פחדתי ועכשיו גם פה אני מפחד. לא נשאר לי מה לעשות חוץ מלהתפלל.

הכותב הוא מבקש מקלט מאריתריאה

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד