פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גוף ארכאי, בעולם שרץ קדימה

      שביתת עובדי הדואר דורשת רגע של פיכחון, ואולי מחשבה על אלטרנטיבות. משום מה שירותי הדואר נתפסים כמשהו בסיסי שאין לו תחליף. אבל מדוע? האם אנו באמת חייבים רק רשות דואר אחת? האם הממשלה והכנסת לא יכולות להקטין דרמטית את היקף הדרישה לשירותי הדואר ולשנות את מהותם?

      זה נכון שלא פשוט לעובדי הדואר עצמם. המאבק שהם מנהלים בשבועות האחרונים רווי יצרים והתחושה שעתידם בארגון לא מובטח בוודאי לא נוחה. אם זה מנחם אותם, תחושות דומות מאפיינות את כל מי שעובד במגזר הפרטי. אנחנו גם יודעים איך עובד המנגנון של השביתות. ההסתדרות דוהרת קדימה ומבקשת להתרחב, כאשר היעד הבא הוא עיצומים בקרב עובדי המדינה, הכל כדי להעלות את "סף הכאב" הציבורי.

      ולמה חשוב שיכאב לציבור? כי הרי כך מגיעים בסוף להכנעת הפוליטיקאים לדרישות הוועדים ולקיפאון במצב הקיים, אם לא לתוספות שכר על אותה תפוקה. זה מצב שהוביל את הדואר וגופים רבים אחרים למשברים קשים ברבות השנים. במקרה הזה גם לחשש ממשי לתספורת לפנסיה של הציבור. כי הדואר לווה גם איגרות חוב מהפנסיה במאות מיליונים. ומי יילחם את מלחמתן של איגרות החוב? לא רבים, אם בכלל.

      ההנהלה אשמה

      מי שהובילה את הדואר למשבר היא אולי ההנהלה, כפי שטוענים העובדים. אבל האם, בכנות, ניתן להגיד שלעובדי הדואר לא היתה יד ורגל במצבו הנוכחי? האם הדואר מתנהל ביעילות מופתית ובאה ההנהלה האכזרית ורוצה לחמוס עוד רווחים? ברור שלא. הדואר על סף קריסה פיננסית.

      ובכלל מי סבל יותר בכל הסיפור הזה? ציבור של אלפי העובדים, שיוצא למאבק בדקה ה?90 ומשבית חלק מהשירותים, או ציבור של מיליוני אזרחים, שבמשך שנים ארוכות בא לסניפים ו"נהנה" מתורים ארוכים, מחוסר יעילות, מסרבול ומשיטות עבודה עתיקות?

      השאלה אם בכלל צריך דואר היא לא שאלה חתרנית. אם המדינה תקבע מנגנון שליחת דואר אלקטרוני לאזרחים, כך שכל הדו"חות והקנסות יישלחו בדרך זו, ותוציא בעיקר את שירות החבילות למכרז בין כמה חברות שיתחרו אלה באלה, יהיה אפשר להציע חלופה הגיונית לציבור. יותר יעילה ופחות יקרה. לא חייבים להילחם את מלחמתם של העגלונים בעולם של רכבים רק כי יש להם ועד.

      אבל למה שהפוליטיקאים ידאגו לכלל הציבור, כשהם יכולים לשקשק מפחד מעוד ועד עובדים גדול וחזק? הפוליטיקאים רק רוצים להיטיב עם קבוצות הכוח המאורגנות, כי הם יודעים שהציבור הגדול לא יזכור וממילא לא יאשים את כולם באוזלת ידם.

      מה שנשאר הוא להתאים את המדינה וזרועות התמנון המנופחות שלה לעידן הדיגיטלי ובכך לחסוך לציבור לפחות כאב ראש אחד. פוליטיקאי שירים את הכפפה אולי יזכה לקיתונות של איבה מוועדי העובדים, אבל לשם שינוי יפעל למען הציבור הרחב יותר.