מורה בבית ספר תיכון בדרום הארץ השאילה לתלמידתה את הטאבלט הפרטי שלה, הוא הגיע לתלמידים, והם חיטטו ומצאו דרך חשבון הענן תמונות עירום שלה והפיצו אותן. לאחר החדירה הקשה לפרטיותה והזלזול בכבודה הנהלת בית הספר החליטה גם להשעות את המורה.
הסיפור מעורר סערה ובצדק רב. קל להזדהות עם המורה כי לכולנו יש מחשבים, טאבלטים וסמארטפונים שיש בהם הכל עלינו: אפשר לראות מה רכשנו ב-Ebay; באילו אתרים אנחנו גולשים, מה תחומי העניין שלנו, עם מי אנחנו מדברים ועל מה, אפילו את ההצבעה ששלחנו לאורטל בן-דיין באח הגדול. כל אלו מלווים אותנו, כשהם בתיק או בכיס, או בבית - וסובבים אותנו כמעט כל היום, כל השבוע יותר מכל דבר אחר. זה קרוב כמו הבגדים אל הגוף.
על-פי סקירת תגובות בפייסבוק, רוב הגולשים מגנים את המקרה וכועסים עליו על התמונות שהופצו, על הנהלת בית הספר. מעטים באים בטענות אל המורה, כמעט כולם מאשימים את התלמידים מבלי לנסות להיכנס לראשם. נערים בכיתה י"א הם לא מלאכים אבל הם גם לא מפלצות. לפחות אי אפשר לטעון כך על-סמך פשע של התבוננות באישה עירומה, שהיא בעצם גם המורה שלך. בלי החלק האחרון של המשפט זה דבר שקורה, ואתם יודעים את זה.
תרבות אונס
אז בואו נגיד את זה - התרבות סביבנו היא תרבות אונסת. היא התרבות שהפיצה תמונות של מפורסמות בעירום; לא היה נראה שמישהו גינה את זה, חוץ מארגונים פמיניסטיים; היא אותה תרבות שמכנה זמרים מפורסמים שלכאורה שכבו עם קטינות "תותחים". תקשורת המיינסטרים, כולל האתר הזה, מונע מהתרבות הזאת להיות מוצגת כי היא אינה ראויה להצגה.
גם בית הספר שבו למדתי זה שחלק מתלמידיו הדריכו בבני עקיבא, התנדבו במד"א, יהיו קצינים, ולכולם בגרות מלאה, לרובם יותר מ-30 יחידות לימוד בבגרות, הושפע מן התרבות הזאת: כשהייתי בכיתה ז', לא י"א לקחנו למורה בערב כיתה את הטלפון בסלולרי וחיטטנו במה שיכולנו. הסלולרי שלו לא היה סמארטפון, אבל בדקנו את היסטוריית הגלישה, קראנו מסרונים, ואחד התלמידים התקשר למי שזיהה כחברתו של המורה, השאיר לה הודעה קולית בה הוא מחקה אותו בצורה מרשימה, וקינח בכל מיני קללות שאמר כאילו בשמו. כמו מסביב למדורה בל"ג בעומר, התקבצנו סביבו, צחקנו ושרקנו, וקפצנו מאושר אחרי שעשה את זה.
לא כולם ביצעו את האקט האלים של החדירה לפרטיות של המורה, לא כולם נכנסו באתרים שגלש בהם, אבל כולם ראו ולא עשו דבר, כולל אלו שעתידים להיות בכיתה י"א מדריכים בבני עקיבא, כולל אלו שיתנדבו במד"א, כולל אלו שיעשו בגרות גדולה. כולם התייחסו למקרה כחוכא ואיטלולא.
לילדים בגיל הזה יש חובות, ואחת מהחובות שהם כבר מזמן מבינים היא שמירה על הפרטיות. הם כבר עברו את גיל חמש והם מתקלחים לבד. הם עברו כבר את השיעור ש"הגוף שלי הוא רק שלי" ומכסים את גופם במגבת, כדי להצניע את עצמם אחרי המקלחת. גם ילדים בכיתה ז', בטח בבית ספר דתי. ובכל זאת לפני שניקח את האצבע ונגיד להם "נו נו נו", נאשים את שאר התלמידים שלא כעסו עליהם (באמת? מאיפה אתם יודעים? אולי זה כבר הופץ?) ונדבר עם חברים על השרמוטה ששכבה איתם אחרי דייט אחד (איך אני שונא שאומרים לי את זה) אולי נשאל איך התרבות שלנו הידרדרה לשם? מה אנחנו יכולים לעשות?
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד