1. מעטים נתנו לליטא סיכוי לעלות לחצי הגמר. אמנם מדובר בסגנית אלופת אירופה, אבל ללא כוכבה הגדול לינאס קלייזה ובעיקר אחרי פציעתו של הרכז מנטאס קלנייטיס, רבע הגמר נראה כתקרת הזכוכית שלה. אוסטרליה, שזיהתה את בעיית הרכז בליטא, התנפלה עליה לפני כשבוע ולחצה על כל המגרש.
המאמן יונאס קאזלאוסקאס שבר את הראש כל האליפות איך הוא מתגבר על הבעיה הכי קשה שלו: האם לשחק עם רכז בינוני או לעלות ללא רכזים אבל עם קלעים מוכחים? ארגין עתמאן, מאמן טורקיה, ניסה ללמוד מהאוסטרלים ודרש לחץ אחרי כל סל, אבל ברגע שהליטאים הצליחו לעבור את הקו הראשון, הם המטירו שלשות. תענוג היה לראות אתמול את הסמל, רנלדאס סייבוטיס, ממטיר 19 נקודות ושלוש שלשות כדי לקחת את הליטאים אולי שוב למדליה.
2. להבדיל מאיתנו, הליטאים נוהרים אחרי הנבחרת שלהם לכל מקום ובכל מצב. מאז זכו לעצמאות, בכל מקום שאליו הם מגיעים, אתה שומע "לייטובה, לייטובה". אבל ליטא היא היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. חלק מהאשמה צריך להפנות לראשי פיב"א, ובעיקר לפיב"א אירופה. חלק מהנבחרות ביבשת חיות ב"לופ" שמונע מאוהדיהן לצפות בהן בלייב. אם הן לא מארחות טורניר, הן לא משחקות בביתן.
המשחק הרשמי האחרון של נבחרת יוון בביתה (חוץ מאולימפיאדת אתונה) היה בינואר 2003 מול ישראל באולמה של פרישטרי. צרפת לא שיחקה משחק רשמי בבית מאז 2009. כשאין טורניר מוקדמות והכרטיס לאליפות העולם מושג בקומבינה, מה הפלא שהאולם בברצלונה נראה ריק?
בפיב"א רצו שהנבחרות יופיעו עם שחקני האן.בי.אי שלהן ולכן העתיקו את כל הפעילות לקיץ, אבל חלק גדול מהשחקנים אינו מורשה ואינו רוצה להגיע לנבחרות . במצב כזה פיב"א חייבת לחזור לפעילות גם בחורף ולקיים מוקדמות לכל טורניר (למעט אולי לאלופת אירופה ולסגניתה, שיקבלו כרטיס חופשי לאליפות העולם). כך נקבל אולי משחק עלייה מרתק כמו שהיה כאן בפברואר 86, כשמיקי ברקוביץ' ניצח את צ'כיה. רק ככה אנשי הכדורגל לא יעקצו וישאלו "מונדו מה?"
נבחרות ללא בית
אלי סהר
10.9.2014 / 8:15