איך אמרת את זה, אלקטורים?

מאת פרופ' גבי שפר

שיטת הבחירה של הנשיא האמריקאי היא אזורית-רובנית. בכל אחת מ-50 המדינות השונות בוחרים האזרחים נציגים, הנקראים אלקטורים, לגוף הנקרא "קולג' הבוחרים". מדובר בשיטת "המנצח לוקח הכל" לפיה המועמד שזכה ברוב הקולות זוכה בכל האלקטורים באותה מדינה, המחוייבים לתמוך בו. 538 אלקטורים מרכיבים את ה"קולג'" ולכן המועמד צריך לזכות בתמיכתם של 270 מהם, המהווים רוב.

כיוון שמספיק רוב של 51 אחוז בכל מדינה כדי לזכות בכל האלקטורים, יתכן מצב – וכבר היו דברים מעולם – שמועמד זכה ברוב הקולות, אך הפסיד בבחירות, כיוון שזכה לתמיכה מסיבית במדינות מסויימות, אך הפסיד באחוזים בודדים במדינות אחרות. לכן, הסקרים יכולים להטעות, במיוחד במירוץ כל כך צמוד כמו זה הנוכחי.

ככל שהמדינה מאוכלסת יותר, כך היא שולחת יותר אלקטורים. לכן יש חשיבות מיוחדת לניצחון ב-12 המדינות הגדולות השולחות יחד 257 אלקטורים. בין מדינות אלו: קליפורניה, ניו-יורק, טקסס, פלורידה, פנסילבניה ואילינוי.

לג'ורג' בוש, מושל טקסס, יש יתרון ברור במדינות החקלאיות ומפיקות הנפט בדרום, וכן בכמה מדינות במערב התיכון, כמו אוהיו וג'ורג'יה. לאל גור יש יתרון ברור במדינות המתועשות ובמדינות ההיי-טק, כמו קליפורניה, ניו-יורק, ומחוז קולומביה (מחוזה של הבירה וושינגטון), וכן יתרון קל בפלורידה, פנסילבניה, אילינוי ומישיגן.

לפי הסקרים האחרונים בסוף השבוע, "מונחים בכיסו" של בוש 217 אלקטורים מ-25 מדינות. לגור מובטחים, על פי הסקרים, 207 אלקטורים מ-13 מדינות. העיניים נשואות, אם כן, ל-12 מדינות בהן הקרב צמוד, ולהן 114 אלקטורים שיכריעו את המערכה.

אל תוך התסבוכת הזו יש להוסיף את המועמד השלישי, ראלף ניידר, מועמד הירוקים, שזוכה לכחמישה אחוזי תמיכה, רובם ככולם ננגסים מאל גור. חמשת האחוזים האלו עלולים להיות קריטיים במדינות בהן המירוץ צמוד. בנוסף, מספר מדינות עברו שינויים דמוגרפים. פלורידה, לדוגמה, הידועה כ"רפובליקנית", משנה עתה פניה בעקבות הגירה של יהודים ויוצאי אמריקה הלטינית, התומכים מסורתית בדמוקרטים.

הכותב הוא מרצה במחלקת מדע המדינה באוניברסיטה העברית.