כדי להבין כמה מטופשת, נואלת ומזיקה היא הצעת החוק של ח"כ שמעון אוחיון מ"ישראל ביתנו" לביטול מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל, צריך להבין מה יחסי הכוחות האמתיים בין העברית לערבית אצלנו. ולצורך זה, כדאי לעיין במאמר מעניין במיוחד שפרסם לפני כארבע שנים ב"הארץ" המשורר העברי-הערבי המצוין סלמאן מצאלחה, שכותרתו, שאותה נתן המשורר הדו-לשוני עצמו, היתה "ערבי, דבר עברית". מצאלחה, למי שלא יודע, כתב בין השאר את השיר העברי הנפלא "בחיפה מול הים" ששר מיכה שטרית ועוסק כולו במהות הפנימית של עיר יהודית-ערבית כמו חיפה, שבה "ניטעו יחד יהודים וערבים בבית דירות ושמו מולדת".
חשוב להיזכר במצאלחה ובאותו מאמר שכתב (שעוד מעט אביא את עיקריו המהפכניים), כשאנחנו באים לדבר על הצעת החוק המקוממת ומעוררת העויינות לבטל את מעמדה הרשמי של הערבית כאחת משתי השפות הרשמיות בישראל. זוהי הצעת חוק רעה משתי בחינות: ראשית, היא מעליבה ופוגעת באזרחי המדינה הערבים. תארו איך הייתם מרגישים אם מישהו היה מגיש הצעה לבטל את העברית כאחת משתי השפות הרשמיות של ישראל, בטענה שאנחנו צריכים להשתלב במרחב הערבי העצום שסביבנו.
שנית, זו הצעת חוק שעצם העלאתה עלול להביא לפגיעה, וכבר הביא לפגיעה, בתהליך הניצחון הטבעי של העברית, המתרחש בארץ מאז קום המדינה. רוב הערבים הישראלים שולטים בעברית. רוב הישראלים העבריים, לעומת זאת רחוקים מכל קשר לערבית. כל זה נעשה בלי שהשפה הערבית הועלמה ונדחקה באמצעות חוק מבזה כלשהו. עכשיו עלולים הערבים הישראלים להגיד לעצמם כי עצם השימוש בעברית הוא סוג של כניעה לאומית מצדם ולהתנגד לעצם השימוש בעברית. כך, תתפתח בארץ מלחמת שפות מיותרת ומטורפת שעד עכשיו נמנעה, תודה לאל. נקווה שהצעת החוק המגונה הזו תסולק מחיינו במהירות האפשרית.
למה להרחיק?
ואני חוזר למאמרו של מצאלחה שפורסם ב"הארץ" ב-27 לספטמבר 2010, ובו מציין המשורר הערבי האמיץ, הכותב בעברית נפלאה, כי לעברית יש יתרון גדול על הערבית בכל מה שנוגע לרכישת דעת. מצאלחה תולה את יתרונה הטבעי הגדול של העברית בתחום זה בתכונות הבסיסיות של הערבית הנלמדת עצמה לעומת העברית, וכך הוא כותב, בין השאר, בהזדקקו לתוצאות מחקר חדשני ומפתיע שנערך באוניברסיטת חיפה ובו נקבע כי עצם הלימוד בערבית כרוך בקושי הנובע מן המורכבות הגרפית של הכתב הערבי, שכן "האותיות הערביות מתחברות ומשנות צורה לפי המיקום במלה. כמו כן, אותיות רבות נבדלות זו מזו בסימנים גרפיים זעירים בלבד. כך הופך הייחוד הגרפי של הכתב הערבי למעמסה כבדה על הילד בזמן רכישת הקריאה". בקושי מהותי זה תולה מצאלחה גם את כישלונה האינטלקטואלי הכללי של התרבות הערבית, ומציין למשל כי אף אוניברסיטה ערבית אחת אינה נמנית על 500 האוניברסיטאות המובילות בעולם.
עוד טוען מצאלחה, כי השפה הערבית הנלמדת בבתי הספר על ידי התלמידים הערבים היא מבחינתם שפה זרה, משום שאיננה דומה לערבית המדוברת שאתה גדלו בבית. בסופו של דבר, מגיע מצאלחה למסקנה כי עדיף לתלמיד הערבי בישראל ללמוד בעברית (אם כבר ללמוד שפה זרה), ואם ניזכר בדוגמאות המפוארות שכולנו מכירים לערבים שלמדו במערכת החינוך העברית, לפחות חלק מן הזמן (בין השאר, לוסי אהריש, יוסף סווייד, מירה עוואד, סייד קשוע, נוף זוכת "מאסטר שף", ועוד) נבין למה מתכוון המשורר.
ובינתיים, כל מי שמסתובב בארץ למשל , בבתי החולים המשלבים אחיות ורופאים ערבים או במערכת המשפט, המשלבת עורכי דין ושופטים ערבים, או באוניברסיטאות למיניהן יודע כי העברית מנצחת בגדול. הערבים הישראלים משתלבים להפליא, ובעברית מצוינת, בתוך המערכת העברית. ההיפך לעומת זאת אינו קורה, תודה לאל. הישראלים לא נוהים אחרי הערבית ולא נטמעים בתוך התרבות הערבית בארץ. כלומר, העברית עתידה לנצח, היא כבר מנצחת. אז למה להרחיק ולהשפיל?
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד