הם לא מרפים. גאוני הדור ששיווקו את הסכמי אוסלו משל היו התגשמות חזון אחרית הימים, שהבטיחו תחת כל מיקרופון רענן שהנסיגה מרצועת עזה וחורבן גוש קטיף רק יגבירו את הביטחון, שהגחיכו את התחזיות המפוכחות בדבר טילים על אשקלון ואשדוד; שדחפו בכוח ובמרץ לנסיגה מרמת הגולן כדי שסוריה של אסד תחתום איתנו על חוזה שלום, דבר ש"יגביר את הביטחון", כמובן.
אותם הגאונים שהסתכלו על המהומות בכיכר תחריר וראו "אביב ערבי" של מפגיני פייסבוק; שנזפו בממשלת ישראל שנותרה מאחור ולא תמכה בקריאות לחופש ולדמוקרטיה בהפגנות "האחים המוסלמים" שם; שיכולים לקרוא באתרים ידועים (ממר"י, מבט לתקשורת הפלשתינית ועוד) על ההסתה הגלויה לא רק בקרב חמאס אלא ברשות הפלשתינית, הסתה קטלנית נגד זכותה של ישראל להתקיים; שראו במו עיניהם שחמאס מעדיף להרוג ילדים יהודים על פני רווחת תושביו; שנחשפו כמו כולנו לתוכנית המפלצתית לחדור ליישובי עוטף עזה בחגי תשרי דרך עשרות מנהרות ולבצע טבח המוני כולל חטיפת אזרחים ואפשרות לכיבוש האזור בידי רוצחי חמאס;
אותם חכמים שמביטים מסביב ורואים את הטירוף האיסלאמו?פשיסטי של דאעש בעיראק ובסוריה, ועכשיו גם בפאתי ירדן, ג'בהת א?נוסרה בגולן הסורי, הג'יהאד העולמי ואל?קאעידה בסיני, חיזבאללה בלבנון ואיראן על התגרענותה המואצת; שגם הם מבינים שארה"ב בעידן אובאמה נעלמה כמעט כליל מהנהגת העולם החופשי (לא עריפת הראשים היא החידוש בסרטונים של דאעש, אלא העובדה שהם לא פוחדים מארה"ב, ולהפך: מזמינים אותה לדו?קרב, לחרפתה); שרואים מה שווים כוחות האו"ם כחיץ או כמפקחים על ביצוע הסכמים, בעיקר באזור הזה (השבוע ברחו חייליו של באן קי?מון מפני לוחמי "דת השלום" למצוא מקלט במדינת ה"אפרטהייד" שלנו); ושבניגוד למאותגרים שכלית בתקשורת העולמית שאינם מכירים את מפת האזור - הם יודעים מה המרחק מהרי השומרון לכפר סבא, לת"א ולנתב"ג; שיודעים שמאחורי דמות הסבא החביב שעיצבו לאבו מאזן (חמוד האבא הזה של מאזן, הסבא של הנכד שהודיע לעיני העולם שהוא ומשפחתו לעולם לא יוותרו על הדרישה לשוב לצפת) עומדים רוצחי חמאס, ולולא כידוני צה"ל לא היתה לרשות הפלשתינית תקומה אפילו שעה אחת (גם לא לבית המלוכה ההאשמי בירדן).
אחרי כל זאת, הם עדיין מדברים על מדינה פלשתינית מולנו מרחק יריקה מכיכר הבימה, שפירושה ח'ליפות איסלאמית מטורפת בתוככי ארץ ישראל המערבית. האנשים האלה טוענים שהם מוסריים ולכן מוכנים לסכן את חייהם של מיליוני יהודים בשמן של אידיאות רופסות, שלא לדבר על מיליוני ערבים שיצטרכו לבלות את חייהם במדינה איסלאמית שבה עריפת ראשים תהיה בידור יומי.
כמה שקר וצביעות והטעיה אפשר להאכיל את הציבור? מי עוד מאמין לכם? למעט כת קטנה, אורתודוקסיה שמאלית פנאטית, הסוגדת לעבודת אלילים מדינית שאין לה דבר עם התבוננות רציונלית ומפוכחת של המציאות. כיצד אפשר להמשיך להזמין שוב ושוב לאולפנים אותם אנשים שתחזיותיהם הופרכו שוב ושוב על ידי המציאות ולהקשיב לדבריהם ברצינות?
השבוע שוחח איתי איש תקשורת ידוע. אמר שבמשך שנים הצביע לשמאל (עבודה ומרצ) והמלחמה האחרונה בעזה שיכנעה אותו סופית לחצות את הקווים. שיחה דומה היתה לי לפני כשבועיים עם איש תקשורת אחר. נקווה שהאנשים האלה יעזו לצאת מן הארון. זו תהיה תרומה חשובה להתפכחות רבים בתוכנו מהזיות העוועים המדיניות. הם מבינים שיש להם עסק בביתם פנימה עם אנשים הלוקים בשיפוט המציאות. הנה, רק שמעו שישראל מבקשת להכריז על 4,000 דונמים כעל אדמת מדינה, מייד נזעקו דוחקי הקץ משמאל. "תקיעת סכין בגבו של אבו מאזן" (שלום עכשיו), "זה לא הזמן" (מתי כן היה הזמן?) וגינויים חריפים יותר.
הציונות (ועוד קודם לכן, תנועת ההשכלה היהודית) סימנה את חזרת העם היהודי להיסטוריה ממצב של עם רפאים לתחייה לאומית ומדינית. עד אז טולטלנו בכף הקלע של עמים ולאומים, לא חיים ולא מתים, מתקיימים במקום?לא?מקום מחוץ לזמן ולחוקי ההיסטוריה הרגילים, נעים ונדים, רצויים לזמן מה ואז מגורשים בבושת פנים, מחפשים מנוח לכף רגלנו.
במאתיים השנים האחרונות השתנתה המטוטלת ההיסטורית מגלות לגאולה, מחורבן לקוממיות. הכיוון של העם היהודי ברור: שיבת ציון וחזרה הביתה למולדת העתיקה. חלקים בעולם אינם מקבלים את השינוי ומבקשים להשיב את השד היהודי לבקבוק שממנו הגיח, לאלפיים שנים נוספות.
המלחמה נגד שיבת ציון מתקיימת בכמה זירות: מניעה עקבית של התבססות וריבונות יהודית על ארץ ישראל, והתנגדות להגנה אקטיבית של היהודים על חייהם בארצם. זאת, במקביל לפריחת האנטישמיות החדשה, שהיא שנאת יהודים במסווה של שנאת ישראל והציונות. קשה להאשימם, אחרי ככלות הכל, הם התרגלו במשך מאות שנים ליהודים שקיבלו בהכנעה את הפוגרומים והרציחות והרדיפות והמרות הדת והגירושים מספרד ועד לשערי המוות באושוויץ. אז מה אנחנו משנים את הכללים ומשיבים מלחמה שערה? השתגעו היהודים.
גם ביחס לריבונות על ארצנו. כינויה של יהודה/ישראל "פלשתינה" הוא תחבולה רומאית מהמאה השנייה, שנועדה למחוק את הזיקה ההיסטורית, הדתית והלאומית של היהודים לארצם. במאה השביעית הגיעו המוסלמים לכאן והמשיכו את חורבן הארץ וגירוש היהודים. באירוניה של ההיסטוריה, בחרו הרומאים בגויי הים הפלשתים שנעלמו מן האזור מאות שנים קודם להם. והנה, אם נביט בתנ"ך, נגלה שעיקר פעילות הפלשתים היה למנוע ריבונות של שבטי ישראל ולאחר מכן של ממלכת ישראל על ארץ ישראל.
השימוש במונח "פלשתין" הוא המשך מחשבתו של אדריאנוס מהמאה השנייה: לא את פלשתין מבקשים ערביי הארץ, וגם לא אומות העולם. מה אכפת להם מעוד מדינה ערבית, פחות מדינה ערבית - ממש כפי שלא אכפת להם שמיליוני מוסלמים נטבחו בידי מוסלמים בעשור האחרון. לא את פלשתין הם מבקשים, אלא את המשך מחיקת העם היהודי מההיסטוריה הממשית; להילחם בשיבת ציון, "ולא ייזכר שם ישראל עוד".
מול תולעת הספק והייאוש, חשוב להביט אחורה, לראות היכן היינו עד לא מכבר ומה השגנו עד עכשיו ולהתעודד. "ש??א?י ס?ב?יב ע?ינ?י?ך? ו?ר?א?י, כ??ל??ם נ?ק?ב??צו? ב?או? ל?ך?... כ??י כ?ל??ם כ??ע?ד?י ת?ל?ב??ש??י ו?ת?ק?ש???ר?ים כ??כ??ל??ה". סבלנות דרושה לנו. ואמונה.