ציפי לבני, שרת המשפטים של מדינת ישראל, מגדלור החוק והסדר הטוב של האומה, וגם אבירת-שלום ידועה, יצאה לחופשה ביוון. הרבה דברים טובים יכולים לקרות בביקור ביוון, בין אוזו לבוזוקי בין סופוקלס לסופלקי. ולפעמים גם כמה דברים פחות טובים.
אתמול פירסמה שרת המשפטים בעמוד הפייסבוק שלה תמונה עצמית (במראה חופשתי מרענן של ג'ינס, גופיה ומשקפי שמש) ובה היא נראית אוחזת בשוליה של כרזת מחאה פלסטינית, וקורעת אותה, על רקע נוף יווני פסטורלי של ים ויאכטות. ואיך אני יודע שהיא קרעה אותה? כי לבני מתגאה בכך בפוסט, שזו לשונו:
"יצאתי לחופש קצר והכרזה האיומה הזו קיבלה את פניי, כמו את פני האחרים הבאים לכיכר עיר מקרית שעברנו בדרך. למי שלא מבין יוונית כתוב 'תשוחרר פלסטין', ובמשולשים של המגן דוד כתובים שמות הערים עזה, ג?נין, שכם וחברון. השימוש במגן דוד נועד לחבר את הסמל שאנחנו כל כך גאים בו עם שנאה ותעמולה אנטי-ישראלית. חלק מהכרזה הזאת עוד הצלחתי לקרוע, אבל ברור יותר מתמיד שהקרב שלפנינו הוא בזירה הבינלאומית. אנחנו חייבים לפעול בכל מקום בעולם כדי שיהיה ברור מי כאן הטרוריסט ומי המדינה שמגנה על אזרחיה מפני טרור".
כאשר שלחו לי לינק לפוסט הזה התגובה הראשונה שלי היתה חיוך. גם אני חוטף את הג'ננה בחו"ל למראה כרזות נגד ישראל, וגם אצלי עצם היציאה מגבולות השמיים הטריטוריאליים של ציון מגביר את תחושת הקורבן (המוצדקת לעתים). לקח לי כמה דקות להפנים בעצם מה קרה כאן: שרת המשפטים של מדינת ישראל ביצעה אקט של ונדליזם ילדותי, על אדמה זרה, בשלט פוליטי בסך-הכל די תמים, שקורא לשחרור ערי הגדה מידיים ישראליות (בדיוק כפי שהיא קוראת כל העת, כאשר היא מפצירה בנתניהו לאפשר לה "לעשות שלום" בערך מאז שנכשלה בכך לצדו של אולמרט).
מזמן לא נראה הפוליטיקאי הישראלי כה נואש במסגרת ה"קרב על הזירה בינלאומית". אין לה ללבני, רחמנא ליצלן, כלים טובים יותר לשכנע את ה"עולם" כדי ש"יהיה ברור מי כאן הטרוריסט". נגמרו הראיונות בטלוויזיה, נסתיימו הערוצים הדיפלומטיים, חוסל הפייסבוק והאימייל, המיקרופון והמגה-פון, מסיבת העיתונאים ומסיבת התה. כל מה שנותר לשרת המשפטים, שהיא לגמרי במקרה גם זאת שאמורה לשבת מול הטרוריסטים ובסופו של יום לסגור איתם הסכם, זה לבצע אקט קטן של... בואו נקרא לילד בשמו: "טרור".
זה יכול היה להיגמר אחרת
רק שוו בנפשכם איך זה היה יכול להיגמר. מישהו, נניח איזה פלסטיני, היה מציץ בשרה הנופשת קורעת שלט בחמת זעם ומזמן את המשטרה. "איי אם א מיניסטר אוף יזרעאל", היתה זועקת לבני בזמן שהיו דוחפים אותה לניידת אחר כבוד, ומובילים אותה אל התחנה. "יו קן איבן אסק אין דה אמבאסי", היתה זועקת. בסוף היתה משתחררת, לא לפני שהידיעה על שרת המשפטים של ישראל שנעצרה ביוון בעקבות "התנהגות בלתי הולמת" היתה דולפת לרשת, פותחת את המהדורות, ומייצרת "שיחת הבהרה" בין השגרירים (רצוי עם כסאות בגובה זהה). לונדון וקירשנבאום היו מביאים לאולפן את מצעד "השלטים שרצינו לקרוע", "שש עם עוגיה" היו מראים בלופ סלואומושן את "רגע הקריעה" ורפי רשף היה מאתר את "יאן שחורדוניציוס", הדייג שתפס את לבני על חם ("קלימרה, רפי").
מן הסתם ביקשה לבני לחזק את כוחה בקרב צבאות הפייסבוק המגניבים, לקבל אלפי לייקים, ולהראות ליאיר לפיד שגם היא טובה בפרובוקציות ברשת. גם בכך, אם לשפוט לפי חלק מהקומנטים, היא נחלה אכזבה. חלק מהקוראים מחו נגד הפער בין תדמית ה"מבוגר האחראי" שהיא מבקשת לעטות על עצמה בימים כתיקונם (במיוחד לנוכח הילדותיות של שרי הקבינט ליברמן ובנט) לבין ההתנהגות האינפנטילית על אדמת יוון. "לא הסכמת עם הסיסמה (הדי קונצנזוסאלית) של 'תשוחרר פלסטין' אז הצטלמת כשאת קורעת כרזה של מפגינים? יש עוד דברים מביכים שרצית לעשות בתור שרה בממשלה שהשבוע הזה נגמר?", כתב אחד המגיבים. שני תהה: "זה טרול שהשתלט לך על הדף, נכון? לא הגיוני ששרת המשפטים קורעת כרזות במהלך חופשה בחו"ל". ומגיב אחר העריך שלבני התחפשה לתיכוניסטית פרועה ש"איבדה את זה" בטיול לניכר.
אני מאמין שכוונותיה של שרת המשפטים היו טהורות. אבל אם היא מתכוונת להתחרות בשטויות של שר החוץ אביגדור ליברמן, כדאי שמישהו בסביבתה יסביר לה, שהחיקוי במקרה הזה אינו יכול לעלות על המקור.
לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד