משתתפי הטקס ליד שרידי בית הספר מספר 1 בבסלאן שברוסיה הפריחו אתמול (רביעי) לאוויר מאות בלונים לבנים, לזכר מאות קורבנותיו של אחד מפיגועי החטיפה האכזריים ביותר בהיסטוריה המודרנית, שהשבוע מלאו לו עשר שנים. במהלך טקס תחילת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר 2004, השתלטו עשרות מחבלים צ'צ'נים על בית הספר שבצפון אוסטיה והפכו יותר מאלף תלמידים, קרובי משפחה שבאו ללוות אותם ביומם הראשון ללימודים, ומורים - לבני ערובה. דרישתם הייתה להסיג את הכוחות הרוסיים מצ'צ'ניה.
במשך יומיים וחצי, ישבו הילדים והמבוגרים באולם ההתעמלות הממולכד, בלי מזון ושתייה, עד שרובם שוחרר בהסתערות של הקומנדו הרוסי על בית הספר. זאת, לא לפני ש-334 מיושבי בית הספר, 186 מהם ילדים, קיפחו את חייהם. חלקם נורו למוות על ידי הטרוריסטים כשניסו לברוח.
עוד על משבר בני הערובה בבסלאן:
"ילדים, נשים וגברים עירומים נערמו אלה על אלה"
בסלאן, רוסיה: כמעט בכל משפחה יש הרוג
הורים שכולים רבים מבקרים מדי יום בבית הקברות המקומי, "עיר המלאכים" שמו, ובו מאות מצבות אדומות לזכר הקורבנות. אחרים מגיעים לאולם בית הספר פעם בשנה לטקס הזיכרון, שבמסגרתו האולם מכוסה בווילונות זהובים. יש גם אנשים שמסרבים להתקרב למקום. גאורגי פרנייב, בן 20, היה ב-2004 תלמיד בבית הספר. הוא נפצע בפיגוע, עבר כמה ניתוחים והשתקם. פרנייב לא מבקר באולם ההתעמלות ההרוס. האסון יעיב עוד שנים ארוכות על תחילת שנת הלימודים בעיר, המונה 35 אלף תושבים.
יש הורים כמו ריטה סדקובה, שבתה היחידה אלה נהרגה בפיגוע, שגם עשר שנים אחרי שומרים על חדרי הילדים כמו שהיו. חלק מהילדים שניצלו מצטרפים בשמחה לנסיעות למקומות שונים שמארגנים עבור "ילדי בסלאן". אחרים, כמו אמגה ציבירובה בת ה-22, מתרחקים מהתיוג ומתעקשים שלא יעשו להם "הנחות" בגלל מה שעברו.
ניצול נוסף שמסרב להרגיש קורבן הוא גאורגי איליין, תלמיד כיתה א' ששרד את התופת וסיים השנה את בית הספר. כשפגשתי אותו בבסלאן שנה אחרי האסון, הוא מיאן להתקרב לבית הספר וסבל מסיוטים. השנה גאורגי בן ה-17 מתחיל לימודי רפואה באוניברסיטה בולדיקווקז, עיר הבירה של צפון אוסטיה. הוא מבטיח לעולם לא לשכוח את מה שקרה.
יותר מ-800 בני אדם נפצעו בפיגוע. יש משפחות שעזבו את העיר או את השכונה. חלק מהניצולים ומבני המשפחות שאיבדו את יקיריהם עדיין מצויים בעיצומו של תהליך השיקום, ורבים מהם עדיין זקוקים לטיפול פסיכולוגי. גם בתוך השכול, יש האשמות: מבקרים את האבא שברח והשאיר את הילד שלו בידי המחבלים, את מנהלת בית הספר לידיה צלייבה, שבניגוד לכמה מורים לא הקריבה את עצמה למען הילדים.
חלק מההורים גם כועסים שאחרי הפיגוע הרשויות ניקו את כל מה שהיה בתוך האולם, והשליכו את ה"אשפה" מחוץ לעיר. שם, בערימת הגרוטאות, מצאו הורים בגדים ונעליים של ילדיהם. יש גם משפחות של נפגעים שטוענות שגם עשר שנים אחרי, הן עדיין לא קיבלו את כל התשובות.
כיום פועלים בעיר שני ארגונים של משפחות הנפגעים "האימהות של בסלאן" ו"הקול של בסלאן". בראש "האימהות" עומדת סוסנה דודייבה, שאיבדה בפיגוע את בנה זאור. בראש הארגון השני, שהתפצל מ"האימהות" שנה אחרי הפיגוע, עומדת אלה קסייבה, שבתה זרינה נפצעה, אך שרדה. שני הארגונים דורשים מהרשויות לנהל חקירה שקופה ולהודות שרוב בני הערובה נהרגו באשמת כוחות הקומנדו הרוסי, שהיו הראשונים שפתחו באש על בית הספר.
"שלטונות רוסיה מפיצים מיתוס"
ב-14 בספטמבר תגיע השאלה מי נושא באחריות לקורבנות בבסלאן לדיון בבית הדין בשטרסבורג שבצרפת. במסיבת העיתונאים של "האמהות של בסלאן" ביום שני האחרון, עשור בדיוק אחרי הטבח, הסבירה סוסנה דודייבה מדוע "האימהות" מסרבות לוותר: "לא רק אנחנו זקוקים למשפט הזה", אמרה. "אנשים לוקחים את הילדים שלהם לבית הספר, ומפחדים, כי אף אחד לא נענש על מה שקרה. האנשים יהיו בטוחים רק אם מקבלי ההחלטות יידעו מה מצפה להם, ויבצעו את עבודתם טוב יותר".
השאלה העיקרית שנותרה פתוחה היא מדוע הייתה הסתערות - שלפי חלק מהעדויות כללה ירי של טנקים - על בית ספר כשבו מוחזקים יותר מאלף בני ערובה. שאלה נוספת היא כיצד הטרוריסטים, קבוצה גדולה של גברים ונשים חמושים, הצליחה לצאת מאינגושטיה השכנה, לחצות את חצי צפון אוסטיה ולהגיע לבית הספר באין מפריע.
מנהיג המורדים הצ'צ'נים שמיל בסאייב קיבל בזמנו אחריות לפיגוע. הוא חוסל שנתיים לאחר מכן באינגושטיה. על פי הגרסה הרשמית, 31 מחבלים חוסלו במהלך ההסתערות, ואחד נוסף נעצר, נשפט ונידון למאסר עולם. עם זאת, חקירת פיגוע החטיפה עדיין פתוחה, אף שזה שנים שהיא כבר לא מתנהלת, ולטענת האימהות, ממילא רוב הראיות הושמדו לאחר האסון.
אלה קסייבה, יו"ר הארגון "הקול של בסלאן", משוכנעת שמאחורי הפיגוע עמדו לא רק המחבלים הצ'צ'נים. בשיחה עם וואלה חדשות!, היא מזכירה שהפיגוע שימש בזמנו את שלטון פוטין כעילה לשורה של רפורמות פוליטיות מרחיקות לכת ברוסיה, שנועדו לחזק את השלטון המרכזי, כולל ביטול הבחירות לתפקידי מושלי המחוזות.
"עשר שנים חלפו מאז הפיגוע. החקירה לא הסתיימה ואין צדק - למרות שהיו כבר 103 פסיקות של בתי משפט", היא אומרת. "בשנת 2007, 447 תושבי בסלאן פנו לבית המשפט לזכויות האדם בשטרסבורג, ב-14 באוקטובר ידונו בזה. בינתיים שלטונות רוסיה ממשיכים להפיץ מיתוס שבבסלאן המחבלים פוצצו את בני הערובה, ואילו הכוחות המיוחדים הצילו את בני הערובה בגבורה. זה לא היה כך בכלל. זה נכון שהמחבלים, היצורים הלא אנושיים האלה, חטפו אנשים. אבל הכוחות המיוחדים ירו על בית הספר, ובעצם משני הצדדים דנו את בני הערובה למוות".
קסייבה חושבת שכל נפגעי בסלאן עד היום זקוקים לסיוע. "מבחינת הבריאות, יש כאלה שמקבלים עזרה, יש כאלה שלא. לשבת יומיים וחצי מול קנה של רובה, לראות את הזוועה, זה משאיר סימן. אפשר לרפא פצעים, אבל איך לרפא את הנפש? יש מחלות שצצות עכשיו. לא פגשתי בקרב בני הערובה הרבה אנשים בריאים".
ומה קרה בעיר בעשור שאחרי הפיגוע? "בנו בית ספר, גן ילדים, פנימייה, הגרמנים בנו מרכז טיפולי שיקומי. זהו בערך". קסייבה גם לא אוהבת את מה שנעשה לאולם ההתעמלות. ?השלטונות ניקו הכל, שמו לבנים חדשות. הביאו את כיסוי הזהב היפה הזה. אנחנו לא צריכים יופי. אני הייתי מעדיפה אם היו משאירים הכול שם כמו שהיה".
"האסון הזה לא יישכח גם עוד 20 שנה"
לפי הסקר של המרכז הכלל-רוסי לחקר דעת הקהל שנערך לפני כחודשיים, 32% מתושבי רוסיה לא בקיאים בפרטי הפיגוע בבסלאן. לפני חמש שנים, דובר על 20% מהם. בקרב בני 24-18, רק 37% מכירים את הפרטים. בנוסף, 43% מהרוסים חושבים שההסתערות הייתה בלתי נמנעת ושהססנות הייתה מגדילה עוד את מספר הקורבנות באולם הממולכד. מנגד, 16% חושבים שמשא ומתן עם המחבלים היה עוזר להציל יותר אנשים.
מרינה ליטבינוביץ', ששימשה בעבר דוברת לאיש האופוזיציה גארי קספרוב, מנהלת כעת את האתר "האמת של בסלאן". היא הותקפה פעמים רבות, כולל פיזית, בגלל האתר שלה, שמפרסם עדויות שמערערות על הגרסה הרשמית על גבורת הקומנדו. היא אומרת שהחלה לפרסם את העדויות לאחר הייתה בהלם כתוצאה מהמפגש עם משפחות ההרוגים אחרי הפיגוע.
ליטבינוביץ' לא מופתעת מתוצאות הסקר. לדברי, כעת גדל ברוסיה דור של ילדים שלא יודע כלום על בסלאן. "יש לי הרגשה השנה, בעשור לפיגוע, זו הפעם האחרונה שבה התקשורת נזכרת בזה. אחרי זה ישכחו את זה לגמרי".
ראשית, היא אומרת, הרבה דברים קרו מאז בסלאן, ואנשים נוטים לשכוח דברים רעים. שנית, הרשויות שמחות "להשכיח" את זה, כי אין להן תשובות לשאלות המרכזיות. "מסקנות החקירה העצמאית קיימות כבר משנת 2008 בערך, אך השלטונות מתעלמים מזה. רק תושבי בסלאן מבינים שכוחות הקומנדו הם אלה שהרגו את הילדים שלהם, כתוצאה מהסתערות כושלת. שאר רוסיה לא חושבת על זה ולא אכפת לה".
אלה קסייבה דווקא אופטימית. אין לה ספק שבסוף האמת תצא לאור. "זה חייב לקרות. נשפך דם של חפים מפשע. אנחנו ערכנו חקירה עצמאית משלנו, והגענו למסקנה שאלה שדנו את הילדים שלנו למוות נשארים בשלטון, וזו הסיבה שאף אחד לא נענש והחקירה תקועה. אנחנו מקווים - וזה גם מה שההיסטוריה מוכיחה - שבסוף האמת יוצאת לאור".
"עשר שנים חלפו, אך האסון הזה לא נשכח, ולא יישכח גם אחרי 20 שנה", היא מוסיפה. "יש חומרים, יש מסמכים זה מספיק בשביל להסיק מסקנות. בשביל מדינת חוק זה חשוב להסיק מסקנות מאסון דמים כזה. להבין מדוע זה קרה וכיצד היה ניתן למנוע את זה".
לדבריה, חשוב גם להבין "מדוע השלטונות לא מעריכים חיי אדם". "הרי אנחנו נמצאים במדינה שלנו, בשטח שלנו, לא בשטח אויב", היא אומרת. "מדוע נותנים פקודה לפתוח כך בירי? אם נשתוק, גם אנחנו נישא באחריות אם משהו דומה יקרה שוב".