נכנס לשירותים עם ביפר

"מאז נובמבר 1999 התחנה טיפלה ב-85 אירועים ביטחוניים. הגדול מכולם היה הפיגוע במלון פארק בנתניה בליל הסדר. עשיתי את הסדר אצל אמא שלי בנתניה, ואיך שאנחנו מתיישבים סביב השולחן, אני מקבל ביפר. נכנסתי לרכב, הגעתי תוך כמה דקות. קשה לתאר במילים את ההיסטריה שהיתה בחוץ. ובתוך המלון - כאוס שלם: החדר חשוך, התקרה הרוסה, הכל שבור, הרצפה מלאה מים מהטפטפות של הכיבוי. חלק מהאנשים היו מתים, חלקי גופות בכל מקום, צעקות ודם. בשלב כזה אתה מנסה להתנתק, לא לאבד את העשתונות, ולעשות את המיטב.

"גם הפיגוע בארמונות דוד בחדרה היה קשה. כשהצוותים שלנו הגיעו, המחבל עדיין ירה. התחבאנו מאחורי עמוד. אחד הרופאים, שהמחבל ניסה לירות בו, לא היה מסוגל לטפל באיש. יש אנשים שלוקחים את האירועים מאוד קשה. ישנם חובשים במד"א עם תגובת קרב - בכי, היסטריה, הקאות. במד"א יש פסיכולוג שמטפל באנשים, משוחח עם הצוותים. אחד הטיפולים הכי טובים היום, הוא התחקיר אחרי כל אירוע, בזמן אמת. כל אלו שהשתתפו באירוע נאספים בתחנה בחדר ההרצאות, אחד אחד מספרים על הפעולות, המראות, הטיפולים. זו תרפיה טובה מאוד - להוציא החוצה מה שראית והרגשת.

"אחרים שומעים על האירועים, אבל אנחנו חווים אותם. כל כך הרבה פצועים, כל כך הרבה הרוגים, כל כך הרבה משפחות שעולמן חרב. אבא שלי נהרג במלחמת יום כיפור, אני מכיר את התחושה. אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים ויודעים. כתוצאה מכל האירועים האלו, ישנו גיבוש בין האנשים והרבה גאוות יחידה. כולנו שמחים להיות שייכים לחבורה הזו של עובדי מד"א. היום פראמדיק זה לא מה שהיה לפני שנתיים.

"היו שבועות ארוכים בהם כל יום היה אירוע. כולם די שחוקים. זה בא לידי ביטוי בכך שאנו חיים סביב הביפר כל הזמן. אנשים לוקחים כוננויות הביתה עם אמבולנסים מבלי שישלמו להם, כדי לתגבר את הכוחות. זה אולי אבסורד, אבל אני נכנס לשירותים עם ביפר. השחיקה היא עצומה.

"אנחנו ממורמרים על כל מה שקורה, ואנחנו רוצים שיהיה פתרון למצב הזה. מצד שני, זה לא בידיים שלנו. בינתיים אנחנו מנסים להתנחם ממה שיש. טיפלתי גם בחני אברמוב, שוטרת מג"ב שנפצעה מירי על הסיור שלה בקו התפר. כדור אחד היא קיבלה בירך, השני ריסק לה את הפנים. כשקיבלתי אותה היא היתה במצב אנוש. היא דיממה ונחנקה מהדם ואנחנו פתחנו לה נתב אוויר והצלנו אותה. עד היום אני בקשר איתה. אירוע כזה מרגש בפני עצמו. המצבים בהם אתה מרגיש שהצלת חיים נותנים לנו את הכוח להמשיך.

עמית דיליאון, בן 36, אחראי על תחנת מגן-דוד-אדום בחדרה.

הביא לדפוס: מוטי גל.