ביום שישי, 7 באפריל 1967, נערך קרב בין מטוסינו לבין מטוסי חיל האוויר הסורי. שישה מיג-21 סוריים הופלו. סוריה, אשר חתמה על הסכם הגנה משותף עם אחותה מדרום, מצרים, כעסה על כך שזו לא באה לעזרתה. תשובתה של מצרים לא איחרה לבוא. כוחות רבים של שריון ורגלים נכנסו אל מרחבי סיני. כוחות האו"ם הרבים, אשר היו פרוסים לאורך הגבול מאילת עד עוטף עזה, נצטוו לעזוב. ארגון האומות המאוחדות נענה ללא תנאי. חודשיים לאחר מכן נפתחה מלחמת ששת הימים.
כעבור 25 שנים, 6 ביוני 1982, נפתחה מלחמת לבנון הראשונה ללא שום עיכוב מצד כוחות האו"ם, אשר היו פרוסים מראש הנקרה ועד מטולה. ואם נשוב תשע שנים לאחור, כוחות האו"ם לא היוו שום מכשול בדהירתן של מצרים וסוריה מעבר לתעלת סואץ וברמת הגולן. הללו נטשו את אזורי הלחימה בסמוך ל"גירושם" של היועצים הסובייטים. כוחות אלה, הכוחות "הכחולים", שבו אחר כבוד לאחר הסכמי הפסקת האש ובגבול הסורי הם התמידו בשהייתם מאז מאי 1974. 40 שנה עברו.
וכמו במעגל קסמים הנפתח ונסגר, כך בעצם מתנהלים להם משקיפי האו"ם, בעיקר במזרח התיכון. כוחות אלה, המורכבים מחיילים ממדינות שונות, משתכרים היטב וחיים בתנאים נוחים במיוחד. כלי רכבם משובחים ורכבי השרד שלהם מקדימים בכמה שנים את אלה שעתידים להיראות בכבישי הארץ. על התקופות שבהן נקשרו קשרים רומנטיים בין חיילי או"ם לבנות הארץ לא נכביר במילים, ואולם זה עשוי לרמוז במקצת על נחיצותם של הללו בגבולות המדינה.
ובחזרה אל גבול הצפון. המחזה המעציב הוא שחיילי האו"ם אשר אמורים לפקח ולתווך, ובמקרים מסוימים להוות מקום מקלט עבור חיילי הכוחות הניצים, מוצאים עצמם מעורבים בקרבות, נרדפים, נשבים ואף נופלים בקרב. למעט דיווחים טכניים לחלוטין של משקיפי האו"ם על תקריות אש כאלו ואחרות, פעילותם הסתכמה בפתיחה ובסגירה של שער.
ומכאן עולות השאלות - מה הצורך במשקיפים אלה? ובעיקר, כיצד זה שעדיין יש אנשי ציבור הסוברים כי מי שישמור, על דרך המשל, על מעברי הגבול ברצועת עזה הוא לא אחר מאשר כוח משקיפים של האו"ם?
למדינת ישראל לא צריך להיות שום עניין לייעץ לאו"ם כיצד לפרוס את חייליו ברחבי העולם. ואולם מהניסיון הרב שהצטבר בגבולותיה של ישראל יש ללמוד, שמי שמדמיין לעצמו פתרון מדיני שמשמעותו ויתור על שטח בתמורה להבאתם של כוחות בינלאומיים, חזקה עליו ללמוד היטב מן ההיסטוריה ששבה וחוזרת על עצמה, והפעם ביתר שאת. לא נרחיק בדמיון אם נתאר את לוחמי דאעש שובים את חיילי האו"ם המסכנים.
ספק אם מישהו בארגון האומות המאוחדות, אשר ידוע בעוינותו כלפי ישראל, נתן דעתו על כך שהנה חייליו, אשר אינם אלא פותחי השער בפני המלחמה, נמלטים אל ישראל. זו המדינה המושמצת כמעט בכל אחד ואחד ממוסדותיו של האו"ם. זו המדינה אשר במשך שנים נתנה אמון פעם אחר פעם במשקיפיו ללא תוחלת. ואם בעבור זה ייפרדו מרעיון כוחות שיטור בינלאומיים ביו"ש, דיינו.