פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אביו של החייל שמת מפצעיו: "אלוהים רצה אותו"

      שמעון שלו, אביו של סמל שחר שלו, שנפצע לפני חודש במבצע "צוק איתן", ומת היום בבית החולים נפרד מבנו: "לצערנו הייאוש ניצח את התקווה". חברי המשפחה: "שחר היה כזה שתמיד מנצח"

      אביו של החייל שמת מפצעיו: "אלוהים רצה אותו"
      צילום: שלומי גבאי, עריכה: יאיר דניאל

      "אלוהים רצה אותו למעלה וכך קרה", כך אמר אחר הצהריים (ראשון) בעצב שמעון שלו, אביו של סמל שחר שלו – לוחם הצנחנים שנפצע קשה במבצע "צוק איתן", ושהלך הבוקר לעולמו בבית החולים רמב"ם שבחיפה. "אחרי מאבק של חמישה שבועות וחצי, שחר נכנע לפציעה הקשה שספג. לצערנו הרב הייאוש ניצח, ולא התקווה - אבל אנחנו נמשיך להיות חזקים", אמר. הלווייתו של שלו תיערך מחר ב-17:30 בבית העלמין האזורי בחספין שברמת הגולן.

      שלו בן ה-20 ממושב אלוני הבשן, ההרוג ה-72 של המבצע, נפצע ב-23 ביולי מפיצוץ מטען בחאן יונס במהלך פעילות מבצעית. בפיצוץ נהרגו סגן פז אליהו, סמל-ראשון לי מט וסמל-ראשון שחר דובר (דאובר). שלו אושפז בתחילה בבית החולים סורוקה, ואז הועבר לרמב"ם, שם כאמור מת הבוקר. "שחר אהב את כל מה שעשה, על פי מה שסיפרו לנו המפקדים", אמר האב השכול. "הוא והיחידה שלו תפקדו בצורה יוצאת מן הכלל". לדברי האב, בנו לא חשש מהכניסה לעזה.

      עוד ידיעות בנושא
      במוקד התחקירים המשפטיים ב"צוק איתן": פעילות גבעתי ברפיח
      מחיר הלחימה: קיצוץ של יותר מחצי מיליארד בחינוך
      תיעוד: כך נראית שכונת שג'אעיה אחרי "צוק איתן"

      שמעון ונעמי שלו הוריו של שחר שנפטר מפצעיו. אוגוסט 2014 (מערכת וואלה! NEWS , דוברות בית החולים רמב"ם)
      "הוא לא חשש מכניסה לעזה". שמעון ונעמי שלו, הוריו של שחר (צילום: דוברות בית החולים רמב"ם)

      שלו הותיר אחריו זוג הורים, נעמי ושמעון, ושישה אחים: דגנית בת 23, אייל בן 22, חגי בן 19, מרים בת 16, דורון בן 10, ואביה בת 4. שני ההורים הם חקלאים העובדים ברפת ובמטעים של המושב, והאב משמש במקביל גם הרבש"ץ של היישוב. אייל, אחיו הגדול, שהספיק להילחם אף הוא ברצועה ב"צוק איתן", השתחרר משירות סדיר בחיל השריון זמן קצר אחרי הפציעה של שחר. האח חגי הוא תלמיד מכינה קדם-צבאית, ואמור להתגייס בעוד חצי שנה.

      עינת ותמיר פורשר היו מדריכי הנוער של שלו ב"בני עקיבא" במשך ארבע שנים, טרם התגייס והפך למדריך בעצמו. "שחר היה ילד מנצח, כך הרגשתי כל הזמן", סיפרה היום פורשר. "בשקט הפנימי ובחיוך שלו, הוא תמיד ניצח. לא היה לו קל: היו לו המון קשיים בלימודים – אבל הוא סיים עם תעודת בגרות מלאה במאמצים ובהשקעה רבה. אחר כך הלך למכינה קדם-צבאית ולמד בה עוד שנה וחצי. הוא הגיע כמו שהוא רצה לחה"ן צנחנים, וגם הפעם (אחרי שנפצע, ע"ח) הייתה לי תחושה שהוא יקום וינצח".

      במהלך אשפוזו נאלצו הרופאים לקטוע את אחת מרגליו של שחר בניסיון להציל את חייו. "אנחנו בונים עכשיו בית חדש, ואחותי שאלה 'איך שחר יעלה במדרגות?'", אמר פורשר, "אמרתי לה ששחר ירוץ פה יותר מהר מכולם. לא האמנו שכך זה ייגמר".

      פורשר הוסיף שלאורך כל התקופה מאז נפצע שלו – היה המושב הקטן, שכולל בסך הכול 60 משפחות, "מגויס" בתפילה ובעזרה. "בחמשת השבועות האחרונים מצב הרוח של היישוב השתנה בהתאם למצב של שחר. כולנו משפחה אחת וכעת זה אבל של כולם".

      לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.com