הסדק ש"זארה" תפרה

הנה תקציר פרטי הזוועה, למי שטרם התעדכן: בשבוע שעבר התחדש הקטלוג של חברת האופנה "זארה" בחולצת ילדים חדשה מדגם "שריף מפוספס". העיצוב - בד בפסי שחור-לבן ועליו, באזור החזה, טלאי צהוב גדול בצורת מגן דוד. ההקשר ההיסטורי ברור לכל יהודי וכנראה שכמעט לכל בן אנוש.

חלפו שעות מעטות מפרסום התועבה הזו ועד לפרוץ גל המחאה ששטף את הרשתות החברתיות. יהודים וישראלים מזועזעים הציפו את חברת "זארה" בתלונות, גולשים שנונים הפיקו וריאציות אבסורדיות של פריט האופנה הפוגעני ובכירים במוסדות להנצחת השואה הביעו שאט נפש. הלחץ הציבורי פעל היטב ותוך 24 שעות החליפה חברת זארה את החולצה בפריט דומה, נטול תזכורות לתקופות אפלות.

לצד השמחה על סיכולו המהיר של פיגוע תרבותי, תקרית זארה חייבת לעורר אצלנו דאגה. אם מנגנוני הבקרה של תאגיד בינלאומי גדול לא הצליחו לזהות בזמן את הבעיה, אות הוא שחומת הקונצנזוס הבינלאומי סביב קדושת השואה מתחילה להיסדק.

מי שלא ברורה לו הסכנה בתהליך כזה, צריך לצייר לעצמו את המדרון החלקלק שראשיתו באותה מעידה "מקרית" בקטלוג של זארה. אם השימוש בטלאי הצהוב כמוטיב עיצובי יהפוך לגיטימי, לא יחלפו ימים רבים בטרם נראה שימוש נרחב בסמלים מאותה תקופה מחרידה. זה יתחיל באופנה, ימשיך באמנות, אחר כך בבידור ולבסוף - בכל זירות השיח הציבורי, עד להתרה מוחלטת של הרסן וערבוב חסר אבחנה של מושגי השואה בתוך מושגי חולין. מתישהו יצוצו האופורטוניסטים הרגילים - מפוליטיקאים ועד לסוחרי דת - שיהפכו את זכר ההשמדה לנשק תעמולתי כל יכול. בפיהם של דמגוגים כאלה, כל פושע יהיה "נאצי", כל מסית - "גבלס" וכל זירת רצח - "אושוויץ".

אחרי ריסוק זכר השואה אצל הגויים, אפשר שהמוטציה הערכית הזו תנסה לפלוש גם לתוך התרבות הישראלית. גם אם הדבר נראה חולני, זו דרכו של כרסום מוסרי - הוא מתקדם בהדרגה לקראת מציאות שנראתה בתחילה בדיונית לגמרי. כך אנו עלולים לגלות יום אחד, בתוככי מדינת היהודים, שמושגים כמו "גסטפו" ו"קאפו" הפכו לשמות גנאי מן המניין, שאנשים לא מהססים להשוות יריבים פוליטיים להיטלר ושכל איום, מבית ומחוץ, מוגדר פתאום כ"פתרון הסופי".

בעולם חולה כזה, שבו כל דרגות הרשע והזדון מעורבבות לבלי הכר, אי אפשר יהיה עוד לדבר על רע יותר ורע פחות. כל הנאומים והמאמרים ישתמשו בשפה הקיצונית ביותר ויותירו את הקוראים מפוהקים. עבור העם היהודי זה יהיה עולם מסובך במיוחד; בכל פעם שנתבע התחשבות או נעלה לקחים מהאסון הנורא שפקד אותנו, ניתפס כרוכלי סנטימנטים, נוכלים קטנוניים שמבקשים לסחוט עוד טיפה מלימון רגשי שיבש מזמן.

תחת צלו הכבד של עתיד אפשרי כזה, מותר לנו להרגיש בני מזל על שהפעם היו מי שסתמו את הפרצה בטרם התרחבה. נותר רק לקוות שגם בעתיד, אם יעז מישהו לבזות בראש חוצות את דמותו של הנביא מו.. כלומר, את הטלאי הצהוב, נשכיל לעמוד על המשמר ולהגיב מיד.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד