השאלה מי מגלם את הציונות האמתית - הימין או השמאל הפוליטי - הפכה עם השנים לסוגיה רבת פנים, גוונים ובעיקר מחלוקות. אך נדמה שדווקא השאלה החשובה מכולן: מהי ציונות, לא עולה כלל לדיון. הסיבות לכך רבות: יש ויכוח מה נתפס כציונות, מה הבסיס לתפיסת הציונות ומי קובע האם ערך כזה או אחר הוא חלק מערך העל הקרוי "ציונות".
המחלוקות הפוליטיות והביטחוניות בהקשר למבצע "צוק איתן" אך גם חילוקי הדעות הכלכליים-חברתיים צריכים לעורר מחדש את השאלה מהי ציונות. התשובה, כך נראה, נמצאת במסמך אחד, חשוב, היסטורי: מגילת העצמאות - המבטאת את תמצית הרעיון הציוני שעניינו זכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.
החלק הראשון של המגילה עוסק בעבר: בגלות, בתחיית הציונות, בשואה, בשארית הפליטה, בהחלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. החלק השני מתייחס לאופייה, לצביונה, לדמותה של המדינה היהודית העתידית. דומה כי אין מחלוקת פוליטית או שאלה מוסרית לגבי ההצדקה ההיסטורית להקים בית לאומי לעם היהודי. אבל עיון בחלק השני של המסמך מגלה כי יש פער גדול בין החזון הציוני לבין המציאות הפוליטית, פער המוביל למסקנה לוגית, ברורה, כי המסד לציונות אינו קיים עוד הלכה למעשה.
יש הישגים, אך הם לא העיקר
במגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל, נכתב כי המדינה "תשקוד על פיתוח הארץ לכל תושביה" ו"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". האמנם? האם העובדה שהמיעוט הערבי, המהווה יותר מ-20% מן האוכלוסייה הכללית, מחזיק ב-4% בלבד מקרקעות המדינה וסובל מתת-ייצוג במוסדות ממשלתיים וציבוריים לא מלמדת כי חמישית מאזרחי המדינה לא נהנים משוויון זכויות? בפועל, אין כאן "אזרחות מלאה ושווה", כמאמר המגילה.
האם ההבטחה לחופש דת ומצפון במגילת העצמאות לא הפכה גם היא לאות מתה מעצם ההחלטה להפקיד עניין אישי ופרטי כמו נישואין בידי מוסד הרבנות בישראל? מבחינה זו, ישראל נמצאת בחברה טובה עם מדינת עולם שלישי, חלקן מהמזרח התיכון, המסדירות את נושא הנישואים בידי רשויות דתיות.
לא במקרה מגילת העצמאות נפתחת בסקירה היסטורית של רדיפות היהודים. המדינה היהודית, הציונית, נועדה לספק לעם היושב בציון הגנה, ביטחון, מפני פגיעה מתמשכת בו. ואולם, הטרגדיה היא שמדינת ישראל הפכה למקום המסוכן ביותר ליהודים מאז הקמתה. מספר אזרחי ישראל היהודים שקיפחו את חייהם במלחמות ובפעולות טרור מאז 1948 גבוה יותר מכל מקום אחר בעולם בתקופה מקבילה. אז נכון, היהודים הם רוב בארצם, ולא חשים אפליה ורדיפה - הישגים שאין לזלזל בהם. אבל האמירה כי הקמת מדינת ישראל הפכה את חייו של האזרח היהודי לבטוחים יותר, במיוחד בשנים האחרונות, שנות פיגועי ההתאבדות והירי הבלתי פוסק על יישובי הדרום במבצע הנוכחי, מעידה על התכחשות, או התעלמות מהמציאות.
ועוד לא אמרנו דבר על רוח השוויון החברתי שעולה ממגילת העצמאות. מה נותר מהרוח? לא הרבה. דוחות מהשנים האחרונות ממחישים פעם אחרי פעם כי הפער בין עשירים לעניים בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. פרט זה ונתונים אחרים שתוארו כאן בקצרה מלמדים כי הפרויקט הציוני לא הגשים את יעדיו.
הכותב הוא פוסט-דוקטורנט בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד