ב-25 בספטמבר 1997 ניסה צוות של המוסד להתנקש בחייו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל. רצף הפיגועים בעורף ישראל אילץ את הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, ללכת צעד אחד קדימה, ולחסל את בכיר חמאס באדמת ירדן. לכאורה, המהלך נראה פשוט: שני סוכנים יגיעו אל הכניסה לבניין המשרדים שבו יושב משעל, ואחד מהם ירסס אותו בחומר רעיל. תוך יממה, לכל היותר, הוא ימות.
אבל המציאות הייתה מורכבת בהרבה. משעל הגיע למפתן הבניין, וקריאה שהושמעה לעברו גרמה לו להסיט את ראשו. משעל הבין שהותקף והחל להימלט. שומרי ראשו החלו לרדוף אחד הסוכנים, שנמלטו במכונית, אך נעצרו מאוחר יותר על ידי המשטרה הירדנית. לאחר מכן התברר כי הם סוכני מוסד, והמבצע נכשל. ראש הממשלה הורה לראש המוסד להעביר את תרופת הנגד לידי ירדן, ולהציל את חייו של משעל.
הרעיון לחסל את משעל עולה כעת שוב, והפעם במוחו של שר האוצר וחבר הקבינט יאיר לפיד. לדבריו יש לחסל את כל מי שאחראי לטרור המבעבע מרצועת עזה, שאחראי להרג חיילים ואזרחים ישראלים. לפיד שב ואומר, תוך רמיזה לחיסול אפשרי של משעל: "איש אינו חסין, לא בהנהגה המדינית ולא בהנהגת חמאס חוץ".
מעבר לאחריות שנושא על כתפיו משעל כחבר בארגון טרור, משעל הוא גם הסיבה להקשחת העמדה של חמאס כלפי ישראל ומצרים, בגיבוי של קטאר ובדירבונה: היא מתעקשת להציג מול קהיר, יריבתה המרה, קו נצי, שמתעקש על הישגים מדיניים וכלכליים.
בכל פעם שישראל ומצרים היו קרובות להסדרה או להפסקת אש ארוכת-טווח, הצליח משעל לבחוש בזרוע הצבאית, בזמן שהוא מנפנף בכסף שהביא, ועוד יביא, וטרף את הקלפים מחדש.
האם לישראל יש בכלל יכולת לפגוע במשעל, ששוהה בדוחה בירת קטאר, מאז הוגלה מאדמת סוריה? קטאר מונה שני מיליון תושבים. באמצע שנות התשעים, המדינה החלה לקיים קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל. שיא היחסים היה בביקורו של שמעון פרס בקטאר להידוק קשרי הסחר. בעשור הקודם החלו היחסים להידרדר, עד לפיצוץ בשנת 2009 על רקע מבצע "עופרת יצוקה" והתקרבותה של דוחה לחמאס.
בשנת 2011, נסגר משרד האינטרסים הישראלי בקטאר. בהדרגה עברו לשם משעל ואנשיו, יחד עם מימון משמעותי של פרויקטים עבור הזרוע הצבאית של חמאס, כולל רכש אמצעי לחימה וכספים לפעילות שוטפת. בנוסף להזרמת הכסף לחמאס ותמיכה מדינית שקטאר מעניקה לאינטרסים של חמאס, היא גם נותנת רוח גבית למסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל באמצעות ערוץ אל-ג'זירה רב ההשפעה במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל.
במערכת הביטחון התבטאו לא אחת בסוגיית קטאר וטענו כי בכל פעם שמשעל רצה להגמיש את עמדותיו, שליט קטאר, האמיר תמים בן חמד אל ת'אני, מנע זאת ממנו, שכן הוא מחפש להגדיל את ההשפעה שלו במזרח התיכון, ולא רק באמצעות ערוץ החדשות הנודע.
למוסד הישראלי ולשאר היחידות בקהילת המודיעין יש יכולת לפעול באופן מבצעי בקטאר, אליה מגיעים אנשי עסקים ישראלים רבים. אך השאלה שצריכה להישאל היא מה תהיה השפעתו של חיסול שכזה על היחסים בין המדינות, בידיעה שהנשק היחידי של קטאר כולל קשרי מסחר וכלי תקשורתי בעל עוצמה רבה כמו אל-ג'זירה, שממילא לא מתאמץ כלל להציג עמדה מאוזנת כלפי ישראל.
נכון לבחון את ההשלכות של חיסול אפשרי של משעל על אדמת קטאר לחיסולו של מחמוד אל-מבחוח, בכיר חמאס שחוסל בדובאי. על פי פרסומים זרים, צוות רחב מאוד של לוחמי מוסד השתתף בהריגתו.
חיסולו של מבחוח הוביל לחקירה ענפה על ידי מערכת הביטחון המקומית, וראשי המדינה קראו לעצור את ראש המוסד דאז, מאיד דגן. בישראל לא הכחישו ולא אישרו את הפרסומים הזרים בנושא. בשלב זה עדיין מתנהלים מגעים דיפלומטיים לא-רשמיים בין ישראל לדובאי, בעיקר בתחומים הכלכליים. בביקור האחרון של ספורטאים ישראלים על אדמת המדינה, לא התנוסס דגל ישראל על התורן, למרות שכך מתחייב בפרוטוקול הטקס. בשורה התחתונה, ישראל שאחראית לכאורה לחיסול מבחוח, הצליחה לחצות את המשבר הדיפלומטי.
שאלה נוספת, וזה כבר עניין לטור אחר, היא האם מי שיירש את משעל יהיה קיצוני ממנו, או מתון יותר. במקרה הבוחן של חיזבאללה, התברר כי יורשו של עבאס מוסאווי שחוסל על ידי צה"ל הפך להיות אחד מאויביה המרים של מדינת ישראל: חסן נסראללה.