שבת, 19 ביולי 2014, סביבות השעה 22:30. מפקד חטיבת גולני אלוף-משנה רסאן עליאן מכריז על תחילת המתקפה במרחב המסוכן ביותר של מבצע "צוק איתן" - גזרת שג'אעיה. כעבור שלוש שעות בערך מתקבל דיווח בחדר הפיקוד הקדמי של גולני על נגמ"ש מדגם M-113 של גדוד 13, שעולה באש בפאתי כפר פלסטיני. בדיעבד תהיה זו אחת התקריות הקשות ביותר במבצע הקרקעי, תקרית שבה נהרגו שבעה לוחמים.
בתחילה מעריכים שהנגמ"ש נפגע ממטען חבלה רב עוצמה, ורק מאוחר יותר מתברר שהוא נפגע מטיל נגד טנקים. שני מזל"טים מסוג רוכב שמיים מתעדים את המתרחש. מפעיל של אחד מהם רואה אש פורצת מהנגמ"ש, אך מסיבה לא ברורה הצילום לא נשמר. מזל"ט שני, שצילם במצלמת חום, מתעד חמש דמויות מרצדות סמוך לנגמ"ש. עד כה לא ברור מי היו הדמויות.
המח"ט עליאן נלחם באותו הזמן בפאתי השטח הבנוי. המפקדים שמנהלים את אירוע הנגמ"ש הם מפקד גדוד 13 סגן-אלוף ארז אלקבץ וראש מטה החטיבה, אל"מ (מיל') יואלי אור, שיושב בחפ"ק בעורף. אור הוא קצין מוערך ואיש עסקים המתמחה במכירת ציוד מתקדם לזיהוי פלילי לגופי ביטחון.
בחפ"ק של גולני מעריכים על בסיס דיווחי הקשר שכל נוסעי הנגמ"ש נהרגו. יואלי מנחה את הכוחות בשטח להקים סביב הנגמ"ש סוללות עפר ולקרר את הנגמ"ש הבוער באמצעות מטפי כיבוי, אך החיילים חוששים להתקרב לכלי הרכב שהוביל תחמושת רבה. כעבור זמן מה, מג"ד 13 וכוחות מגדוד השריון 71 מגיעים למקום, מאבטחים אותו ומעבירים מידע לחפ"ק. באותם רגעים מתקבלים דיווחים כי החיילים בשטח שומעים קריאות בערבית מאזור המבנים. מג"ד 13 עולה בקשר ואומר: "אני לא יודע אם יש לי את כל החיילים בנגמ"ש".
יואלי פונה בקשר למג"ד 13 ומבקש ממנו לספור את החיילים. המג"ד משיב: "אי אפשר. הנגמ"ש בוער". דקות לפני הפיצוץ יצאו מהנגמ"ש קשר ומפקד מחלקה בשל תקלה בכלי. כשהקשב יוצא לשטח ישראל מתחקר אותו מח"ט גולני לשעבר אל"מ יניב עשור, שמשבח אותו על קור הרוח ועל התפקוד בשטח בזמן. קצין אחר, סמ"פ מנגמ"ש מקביל, זוחל לכיוון הנגמ"ש כדי לדווח על המתרחש, בצל סכנה ברורה שבכל רגע עלולים אמצעי הלחימה שבנגמ"ש להתפוצץ כתוצאה מהאש.
בידיעת מפקד אוגדה 36, תת-אלוף איציק תורג'מן, לא מוכרז קוד חניבעל, שנועד למנוע חטיפת חייל או חלקי גופות. הטענה המרכזית שמרחפת באוגדה היא שמדובר בקוד המתאים לפעילות ביטחון שוטף ולא למצב לחימה. טענה זו גוררת אחריה שובל של ביקורת בחטיבת גולני בימים שאחרי האירוע. בדיעבד, ברגעים הללו מצליחה חוליה של החמאס לחטוף את גופתו של סמל-ראשון אורון שאול.
בחלוף שעה מהדיווח הראשון, יואלי מורה להוציא כוח מהשטח הישראלי, כוח שיטפל באיסוף הגופות תחת אבטחה של פלוגת מילואים מיחידת אגוז. הכוח לא יוצא בזמן. תוך כדי הפעילות והלחימה של חטיבת גולני בעומק השטח מתבשר יואלי על מספר רב של אירועים שבהם מעורבת החטיבה. יש פצועים. יש גם הרוגים. בין הנפגעים קצינים בכירים בחטיבה.
לפתע מתקבל בחפ"ק טלפון מקצינים מאוגדה 36 שדורשים לקחת אחריות על אירוע הנגמ"ש. יואלי עסוק בניהול הקרב של גולני בתוך השטח הבנוי בשג'אעיה. הוא אומר לקצינים שאם בכוונתם לקחת אחריות על האירוע, הם מוכרחים לעשות זאת באופן מלא ולא באופן חלקי שעלול להוביל לבעיות בשליטה ובניהול. ברגע של מתח, יואלי אומר: "או אנחנו, או אתם". מפקד אוגדה 36 מתערב ומחלק את האחריות: רב האוגדה אחראי על איסוף הגופות ויואלי אחראי על אבטחת המרחב. כמו כן, מנחה תורג'מן להכניס פנימה קצין הנדסה במילואים ושמו יוסי, שמתמחה בעבודת עפר, כדי שזה יסייע בפינוי הנגמ"ש.
ההנחיה הבאה של מפקד האוגדה היא לכבות את האש בנגמ"ש. מג"ד 13 מבהיר בקשר כי לא ניתן להשתמש במטפי כיבוי. האש עדיין בוערת. קצינים מעלים בקשר את רעיון לכבות באמצעות חול, אך מפקד האוגדה מתנגד, מחשש שהחול יקשה מאוחר יותר על איתור חלקי הגופות.
יום ראשון, 20 ביולי. 05:47. השחר עולה. מפקד אוגדה מנחה קצין הנדסה להקים את סוללות החול סביב הנגמ"ש ולהמשיך בטיפול.
ארבע שעות אחרי הפגיעה בנגמ"ש, טרם יצאה יחידת סריקה מיומנת לאיסוף חלקי הגופות, בשל בעיית אבטחה. יואלי מתעקש לא לגרור את הנגמ"ש ומעביר הנחיות מפורשות לאוגדה 36. במקביל מתברר כי יש אי-התאמות בין רשימות השלישות בנוגע למה שקורה בשטח. בדיעבד נודע כי בידי קצין השלישיות החטיבתי הייתה רשימה מדויקת אך בגלל קצר בתקשורת התמונה המלאה לא הייתה ברורה. מבדיקה נוספת עולה כי החשש לחטיפת חיילים הוצף רק בארבע בבוקר. החמ"ל של חטיבת גולני מעביר הנחיה להשיג את מפקד גדוד 13 או את הקצין שנפצע בנגמ"ש ולברר איתם כמה לוחמים היו בנגמ"ש בזמן האירוע.
מפקד האוגדה מנחה את יואלי לגרור את הנגמ"ש, אף שהוא עדיין בוער, לשטח ישראל באמצעות דחפור שהוקפץ משטח הלחימה בשג'אעיה. באוגדה חוששים שחמאס יצלם באור יום את הנגמ"ש הבוער וישיג תמונת ניצחון.
נהג הדחפור שנשלח לגרור את הנגמ"ש מתקשה להיכנס לשטח שבו נמצא הנגמ"ש ולאגף אותו, בשל גודל הכלי. בעצם התנועה בשטח, הנהג "מזהם" את הזירה, מפר את הקרקע ופוגע באפשרות לאתר חלקי גופות וראיות למה שאירע אחרי הפיצוץ. זאת ועוד, מבנה הכלי, ובו חלקי הגופות, נפרץ תוך כדי דחיפת הנגמ"ש. נהג הדחפור הופך את הנגמ"ש שלוש פעמים, וחלקי הגופות מתפזרים משג'אעיה ועוד נחל עוז. מג"ד שמגיע לשטח דיווח לאחר מכן כי ראה חלקי חלקי גופות סביב הנגמ"ש. תוך כדי הנסיעה, קצין שנוסע בנגמ"ש אחרי הדחפור, עוצר את הנגמ"ש שלו כדי להרים חלקי גופות.
הצוותים בשטח מתקשים להרכיב רשימה מסודרת של שמות החיילים שהיו בנגמ"ש. מתברר כי שני חיילים שסבלו משלשולים ומהקאות לא יצאו למשימה. בשלב מאוחר יותר, היחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) באגף כוח האדם ונציגי האוגדה והפיקוד מנסים להבין איפה היה אורון שאול בזמן הפיצוץ. האם ישב בנגמ"ש או שהיה בחוץ? הכוחות הראשונים שהגיעו לשטח סיפרו כי מפקד המחלקה של גולני היה בהלם וגם הקשר. כל אחד מהם מסר גרסה שונה. כך גם סגן מפקד הפלוגה מהנגמ"ש הסמוך ועדים נוספים. בדיקות הקשר מעלות כי לא הוכרזה פקודת חניבעל. באית"ן עדיין לא מבינים כיצד חצי יממה אחרי האירוע יצרו אנשי חמאס חשבונות טוויטר ופייסבוק פיקטיביים על שמו של החייל שמקום קבורתו לא נודע, עוד בטרם פורסם שמו בתקשורת הישראלית.
אחר הצהריים כבר מוכרז "חלון הומניטרי" ברצועת עזה. יואלי, שהיה עסוק בלחימה, מבקש לדעת מה עשתה האוגדה ואם שלחה צוות סריקה לאיתור חלקי גופות. הצוות לא יצא בלילה, בטענה שמדובר באזור מסוכן שבו יש ככל הנראה מנהרות התקפיות. יואלי מגלה שצוות הסריקה עדיין לא נשלח, אף שהנגמ"ש כבר נמצא בשטח ישראל. 12 שעות חלפו מאז האירוע ורק בעקבות השיחות בין החטיבה החומה לאוגדה 36, שולחים צוות סריקה ראשון לאתר חלקי גופות.
זירה צרה של עשרות מטרים הפכה לזירה שאורכה כקילומטר. מאוחר יותר טענו גורמים באוגדה כי לא היה ברור היכן בדיוק אירע הפיצוץ וניתנו מיקומים שונים, בין היתר על ידי נהג הדחפור, עד שהתקבלה עדות מדויקת ממ"פ שריון. אל הזירה מגיעים לוחמי יחידת עוקץ. הם מסכנים את חייהם כדי לסרוק את הציר שעליו נע, לפי ההערכה, הדחפור שדחף את הנגמ"ש. כלבי היחידה מחפשים חלקי גופות. מאז הפעולה הראשונה ועד ליום חמישי, נכנסים נציגי האוגדה חמש פעמים לאזור כדי לאתר רמזים ושרידי גופות. ימים לאחר האירוע, מחליטים לשלוח דחפור שירים כמות גדולה של חול ויביא אותה למיפוי בבסיס אורים כדי לאתר חלקי גופות. תוך כדי הסריקות בשטח, מוצאים פיר מנהרה בקרבת מקום הפיצוץ, בתוך המבנים.
יום שלישי, 22 ביולי 2014. 08:25. הסורקים מוצאים די-אן-איי של אדם שישי. 14:20. נמצא די-אן-איי של אדם שביעי.
יום שישי, 25 ביולי 2014. 17:57. סמ"ר אורון שאול מוכרז חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע.
ממצאי האירוע הקשה לא מרפים מקצינים בחטיבת גולני ובאוגדה 36. התכנית המבצעית שקדמה לפעולה, היחסים בין מפקד האוגדה לחטיבת גולני ולמפקדיה, תנאי הלחימה המורכבים ותהליך קבלת ההחלטות מעלים שאלות מורכבות ונוקבות. באיזה דרג אושרה הכנסת הנגמ"ש המיושן, שאינו ממוגן נגד רקטות וטילים חדשים, למרחב הפעולה המסוכן ביותר במבצע? יש הטוענים כי לא היה מקום לכל לוחמי גדוד 13 בנגמ"שי הנמר המתקדמים, משום שחלקם חולק בין החטיבה ליחידות נוספות. במטה של גולני הציעו לעשות "שאטלים" להסיע את הלוחמים בסבבים בנגמ"שי הנמר, אך במטה גדוד 13 התנגדו והורו להכניס לוחמים עם הנגמ"ש הישן. לטענת גורמים רשמיים, הצעה זו אינה מוכרת לצה"ל.
למה כלל לא הוכרז קוד חניבעל שתכליתו למנוע חטיפת חיילים וחלקי גופות? למה לקח כל כך הרבה זמן עד שיצאו כוחות סריקה לשטח? ומי אחראי לסיכון מאות לוחמים שסיירו בשטח, שחלקם עבד בשטח חשוף עם מסננת ידנית?
"לו היו מקפיאים את הזירה בשלב הראשון ומטפלים באירוע באופן מסודר בהתאם לפקודות לא היינו מגיעים למצב הזה כולל סימן השאלה הגדולה על גורלו של אורון שאול", טוענים גורמים המצויים בפרטי המקרה הקשה. "לישראל יש חובה מוסרית כלפי המשפחה וכלפי חטיבת גולני לעשות הכול להשיב את החייל אורון שאול לקבורה בישראל".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "התחקיר על אודות האירוע המדובר טרם הסתיים. עם זאת, יש לציין כי לקחים ראשוניים מהאירוע כבר הופקו. צה"ל אינו מתחקר אירועים מבצעיים דרך כלי תקשורת. לכשיסתיים התחקיר המבצעי, יובאו המסקנות לידיעת הגורמים הרלוונטיים, במקביל ליישומן בצה"ל".