לפני כשש שנים השתחררתי משירות צבאי כלוחם ומפקד באזורים שונים בשטחי הגדה המערבית ובעזה. בזמן השירות הצבאי, משמעות התמיכה האמריקאית בצה"ל הייתה עבורי ועבור חברי מוחשית מאוד. עבורנו, פרושה היה רובה האם-4, הנשק האישי שנשאנו אתנו; רובי הצלפים שלנו; הנגמ"שים בהם נסענו; ומסוקי הקרב שחיפו מעלינו מהאוויר במהלך הפעילות המבצעית שלנו ברצועת עזה. באותם ימים, ניתן היה בקלות להצביע עלי, עמוס ציוד צבאי תוצרת אמריקה ולומר - "MADE IN THE USA". הציוד ששימש אותי ואת חבריי היה רק חלק קטן מאוד מהציוד הנרכש מכספי הסיוע הביטחוני השנתי שארה"ב מעניקה לישראל - כשלושה מיליארד דולר לשנה, סכום הסיוע הגדול ביותר הניתן על ידי ארה"ב למדינה בודדת.
מלחמה בדרום | כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים
בסוף השבוע האחרון נודע כי הבית הלבן החליט להגביל את אספקת הנשק והתחמושת מארה"ב לישראל, ולהעביר כל משלוח תהליך אישור ובחינה פרטני. ההחלטה קיבלה ביטוי מוחשי, כאשר בעקבותיה עוכב כבר משלוח אחד של טילים מארה"ב לישראל. מה הביא את בעלת הברית הקרובה ביותר של ישראל להחלטה הזו? הרי זו אותה בעלת ברית העומדת לצדנו באו"ם ומשתמשת בזכות הווטו שלה כדי למנוע החלטות שיפגעו בנו, זו שתמיכתה אפשרה את פיתוח "כיפת ברזל" וזו המחמשת אותנו כדי שנוכל להגן על עצמנו. על פי פרסומים בעיתונות, הסיבה העיקרית הייתה ביקורת על דרך הפעולה של צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן", ובמיוחד על השימוש בירי ארטילרי שאינו מדויק בשטחים בהם מתגוררת אוכלוסייה אזרחית.
כתצפיתן בפלס"ר התאמנתי רבות על הכוונת ירי ארטילרי ועל כן אני מודע היטב לעובדה שארטילריה הוא נשק "סטטיסטי" ולא נשק מדויק. אי אפשר לפגוע במדויק במטרה באמצעות ירי ארטילרי, משום שגורמים כמו חום קנה התותח או כיוון הרוח יכולים לקבוע אם פגז שנורה ייפול 50 או אפילו 100 מטרים מהנקודה אליה כוון. במקום דיוק, עוצמתו של ירי כזה מבוססת על כמות הפגזים הנורים בבת אחת ועל יכולת ההרס הגדולה שלהם. פגז נפיץ רגיל יהרוג את מי שנמצא במרחק של 50 מטרים ממקום הפיצוץ שלו, ויפצע את מי שנמצא במרחק מאה מטרים מאותו מקום. שימוש בירי כזה אל עבר מרכזי אוכלוסייה צפופים יביא בהכרח לפגיעה קשה באזרחים. איני מגלה כאן כל סוד. כל חייל שירה ירי ארטילרי וכל מפקד בכיר או זוטר, יודעים זאת. גם בבית הלבן מבינים זאת כנראה.
עושים הכול כדי למנוע פגיעה באזרחים?
מדיווחי צה"ל במהלך סבב הלחימה האחרון, עולה שעד תום השבוע השלישי למבצע ירינו כ-30 אלף פגזי ארטילריה בעזה, יותר מפי שלושה ממספר הפגזים הכולל שנורה במהלך מבצע עופרת יצוקה בעזה ב-2009. עדיין לא ידוע כמה מהם היו פגזים נפיצים וכמה פגזי תאורה או עשן. אך ידוע למשל שב-20 ביולי, נורו כ-600 פגזים נפיצים בתוך פחות משעה אל שכונת שג'אעיה כחלק ממבצע חילוץ כוחות גולני מהשכונה. באותו אירוע נהרגו בתוך זמן קצר כ-60 פלסטינים, בהם 17 ילדים ו-14 נשים. במהלך מבצע "צוק איתן" הפכנו את הירי הארטילרי אל אזורים עירוניים צפופים לשיטת לחימה מקובלת. בכך רוקנו למעשה מתוכן את הטענה שאנחנו עושים את כל שביכולתנו כדי להימנע מפגיעה באזרחים.
לכן, כשדוברים ישראלים מתעקשים, שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להימנע מפגיעה באזרחים, אני לא יכול להאמין להם. כמוני, גם ידידנו בארה"ב, אותם אי אפשר להאשים בשנאת ישראל או בבורות צבאית, אינם מאמינים. כ-2,000 מתים בעזה בחודש האחרון מתוכם לפי האו"ם כ-1,400 אזרחים שבהם 459 ילדים, הם עדות לכישלון לעמוד במילתנו להימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים.
השימוש בירי ארטילרי אל עבר אוכלוסייה אזרחית נוגד את הערכים המוסריים והאנושיים, שהייתי רוצה שינחו את החברה בה אנחנו חיים. אך, כפי שהתברר בימים האחרונים, הוא גם פוגע בנכסים אסטרטגיים של מדינת ישראל. כל אזרח ישראלי, המכיר בחשיבות התמיכה הביטחונית האמריקאית לצרכי הביטחון האסטרטגיים של המדינה וכל אדם שהגנת אזרחי ישראל חשובה לו, חייב לשאול כעת לאן דרכי הלחימה שלנו מובילות אותנו? האם זו הדרך להשיג ביטחון ושקט? גם אם המשבר הנוכחי ביחסי ישראל-ארה"ב יעבור, המשך השימוש בנשק האמריקאי באופן שמביא לפגיעה לא מובחנת באזרחים עשוי בטווח הארוך לשנות ולהגביל את התמיכה האמריקאית במערכת הביטחון שלנו. אני מניח שתסכימו איתי, שהדבר לא יהפוך אותנו לבטוחים יותר, אלא פחות. הרבה פחות.
לצערי, אלא אם יהיה שינוי משמעותי, סבב הלחימה הנוכחי בעזה לא יהיה האחרון. אני מקווה שהסבב הבא יימנע, אך בינתיים על כל המבקשים את ביטחונם של כל החיים באזור הזה, לקרוא למנהיגינו להפסיק את השימוש בירי ארטילרי לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית.
הכותב שירת כלוחם בפלס"ר נח"ל בשנים 2005-2008 וכיום פעיל בארגון "שוברים שתיקה"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד