בימים אלו, בעיצומו של משא ומתן נוקשה בין ישראל לחמאס בעניין הפסקת האש, ישנם לא מעט מבין חברי הממשלה וקציני צה"ל, המתרפקים עדיין על הישגיה של החלטה 1701 שסיימה בפועל את מלחמת לבנון השנייה. הם רואים בה מודל מוצלח של ההרתעה הישראלית אשר הובילה בפועל לשמונה שנות שקט בגבול הצפון.
בניגוד להערכות האופטימיות מדי שנשמעו מצד שרי הממשלה ובכירי הצבא מיד בתום המהלך הקרקעי במבצע "צוק איתן", גם חמאס הוכה, כחיזבאללה בשעתו, אך לא במידה כזו שתשנה מאליה את מצבה האסטרטגי הרעוע אליה נקלעה ישראל מול רצועת עזה. לחמאס נותרו אמצעי לחימה רבים, כולל מאגר רקטות רחב, שדרת פיקוד שכמעט לא נפגעה, ובעיקר רצון ונחישות להגיע להישג מול ישראל, תוך "הליכה על הסף", ובעת הצורך גם בחציית הסף כפי שעולה שוב ושוב במגעים בקהיר. דומה כי ישראל, ולא בפעם הראשונה, הפכה להיות שבוייה ברטוריקה שלה עצמה. מצהלות ה"ניצחנו", לצד ההסברים המלומדים על ייאושו של החמאס ועל מצבו החמור, אינם עומדים בקנה אחד עם תעוזת הצד השני, ועם נכונותו להתעמת עם ישראל.
ובחזרה ללבנון: כזכור, מועצת הביטחון של האו"ם קראה בסעיף 9 להחלטה 1701 לקבוע סידורי ביטחון שיימנעו את חידוש העימות, כולל הקמת אזור מפורז מנשק, אמצעי לחימה וחמושים, להוציא את אלו של ממשלת לבנון וכוח יוניפי"ל, וכן לפירוק מנשקם של כל הארגונים החמושים בלבנון. להבטחת אכיפת ההסכם, אישרה מועצת הביטחון להגדיל את כוח יוניפי"ל בעוד כ-15 אלף חיילים נוספים.
רק צה"ל יכול
מבלי להפחית בחשיבות שמונה שנות השקט והפריחה שהן איפשרו לתושבי הצפון, יש לבחון את הדברים בראייה רחבה יותר, הן דרך בחינת כוחו של חיזבאללה ערב העימות ב-2006 לעומת התקופה הזו, והן את מידת האפקטיביות של החלטות מועצת הביטחון המגובה באכיפה אקטיבית לכאורה של חיילי יוניפי"ל - הנחשבת כאטרקטיבית יותר בעיני רוב הציבור בישראל לעומת הסתמכות על מנגנוני הביטחון הפלסטינים של אבו מאזן שיש להניח כי ביום מן הימים האינטרסים שלהם יצטלבו עם אלו של חמאס.
מאז תום מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, הידק החיזבאללה את אחיזתו בדרום לבנון, כוחו הצבאי שולש לכל הפחות, אנשיו פרוסים בכפרים רבים מדרום לנהר הליטאני, ובמשך שנים הוא המשיך ליהנות מאספקת נשק בהיקפים עצומים מסוריה ומאיראן. הארגון ביצר עוד את "שמורות הטבע" בהם נתקלו לוחמי צה"ל וברשותו למעלה מ-100 אלף טילים לטווחים בינוניים וארוכים. גם ברמה הפוליטית הפך חיזבאללה לכוח פוליטי משמעותי ולגיטימי בלבנון, והוא מהווה נדבך משמעותי בממשלת האחדות הלאומית בראשות תמאם סלאם. תגובותיה הרפות של ישראל לנוכח הפרות 1701 במשך השנים הפכו את ההחלטה לאות מתה, לפחות בהיבט פירוז הדרום.
כדי שלא לחזור שוב על טעויות עבר דוגמת ההסדרה בלבנון, ובשל חוסר רצונו של נתניהו לפגוע צבאית משמעותית בחמאס, עדיף לישראל להודיע על הפסקת אש חד-צדדית, ללא מהלך של הסדרה. המהלך אמנם ישיב בהדרגה את המצב הביטחוני בדרום לזה ששרר ערב המבצע, אך לכל הפחות יתיר בידי צה"ל את האפשרות לסכל בזמן אמת את הליך התעצמותו המחודש של החמאס, יכולת שלא תהיה בידיו במידה והשליטה במעברים תינתן לכוחות אירופאיים או לאנשי אבו-מאזן. ניסיון העבר מלמד כי איש מלבד צה"ל לא יבצע עבור תושבי ישראל את עבודת השיטור מול ארגוני הטרור - לא כוחות יוניפי"ל בצפון ובוודאי שלא מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בעזה.
הכותב הוא מזרחן
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד