לא במקרה הפכה אמש התכנסות השמאל נגד "צוק איתן" להפגנה חסרת משמעות על גבול המבוכה. זהבה גלאון ממרצ חברה אל מוחמד בראכה מחד"ש, ושניהם באו במחיצת דוד גרוסמן ואחרים לנאום בכיכר לפני כמה אלפי ישראלים שטרחו לכבדם ברגעי השפל. לא מפני שהשמאל אינו יכול לגייס רבבות טובים ונכבדים אלא מפני שרוב תומכיו חש כי אין סיבה להתייצב.
אם בכלל, כי אז להשמיע בכיכר את נאום אבו מאזן בגנות חמאס שבו הודיע כי אין הסכם אלא היוזמה המצרית; והוסיף כי הציע לחדול מן האש כאשר מניין הפלשתינים ההרוגים היה 70 בלבד, אבל חאלד משעל סירב. ממש כפי שאמש - לקראת חידוש המו"מ הבוקר בקהיר - טרף האיש מקטאר את הקלפים ושלל את זכותם של 200 אלף עזתים למקלט לילה.
דווקא ישראלים כמותי המבקשים לחדש את המשא ומתן עם הרשות הפלשתינית ומפצירים בבנימין נתניהו לחדול זמנית מהבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות ביהודה ובשומרון, ורואים בחיוב את הצעת מצרים להציב את אנשיו של אבו מאזן במעברי רפיח וכרם שלום - אינם יכולים להבין מה אירע לאמינות של הפוליטיקה השמאלית. יצחק (בוזי) הרצוג טען בראיון ל"ידיעות אחרונות", שנתניהו מחזק את חמאס? - ניחא; וגלאון רוצה להכיר בממשלת האחדות הפלשתינית עם חמאס, שאבו מאזן עצמו מחרף ומגדף? - ניחא.
אך ערב חידוש השיחות במצרים, כאשר חמאס דוחה בעיקשות את הצעת מצרים, צריך היה להפנות את להט הנאומים לעבר קטאר שהיא כסדום וכעמורה, ולא לקריית הממשלה בירושלים. הביקורת תגיע. צריכה להגיע. אבל עכשיו? על מה, בעוד נתניהו ומשה (בוגי) יעלון הודפים את תביעות הימנים בקבינט להרחיב את המבצע לכל הרצועה?
הציונים בשמאל - אולי יותר מבנט, מליברמן ומשרי הימין בליכוד - יודעים כי צה"ל היכה בחמאס אנושות. למה הם נותנים יד להמעיט מן הניצחון כאילו היו בעצמם בימין הקיצוני? להוסיף חמיצות להישג צבאי ניכר? ההגינות מחייבת להתבונן במציאות בפיקחון עיניים: האשמות בדבר היעדר הסדר יש להפנות למשעל בקטאר, וטענות כאילו "צוק איתן" נכשל לא רק מזיקות לצה"ל אלא עושות גם עוול לאמת.
אין זה נקי מבעיות. "בצלם" מסרב לראות בחמאס ארגון טרור, אז מה לנו כי נלין על שונאי ציון מושבעים כאונר"א? ברור שיהיה צורך לברר אם הלחימה חרגה מגבולות המותר בכמה מקומות; וכן לנתח את הנזק שנגרם ליחסים עם הממשל האמריקני, שכן נותר רק קשר?בכירים אחד שלא נחבל ומתקיים בין יעלון לבין מקבילו האמריקני צ'אק הייגל, וזה הרבה אבל לא מספיק.
זה הרקע שעליו מתחדשות היום שיחות קהיר. אם חמאס אינו מעוניין בהצעה המצרית הדיון יחזור לאריח הראשון והדל, ששקט ייענה בשקט. אבל אם תתחדש האש הפלשתינית היא תיענה כמו בסיבוב הקודם של הפרת הפסקת האש. הרבה אש כנגד קומץ רקטות. במלחמה כמו במלחמה.