חג האודיה

למרות תווית הישראלית שמודבקת לאוד?יה רש על המצח, היא הצליחה להתחמק עד היום מכל מעורבות פוליטית. זה לא פשוט, בטח לא כשישראל עומדת בעין הסערה העולמית, וכשאת במוקד ההתעניינות של אלפי עיתונאים מרחבי העולם.

"אנשי הצוות סביבי יודעים שאני מישראל ואומרים לי, 'אנחנו מצטערים על כל מה שקורה שם'", אומרת היפהפייה בת ה?17. "בכל הזדמנות אני מסבירה לאמריקנים מה באמת קורה שם, ובכל פעם נדהמת מחדש מהבורות. אבל לפעמים אני נתקלת בתגובות אוהדות, אפילו מוגזמות, כמו 'תורידו עליהם פצצת אטום ותגמרו עם זה, כמו שאנחנו עשינו בהירושימה'".

עקבת אחרי המלחמה בחודש האחרון?

"אני די מתעדכנת בחדשות מהארץ, זה חלק מהחיים שלנו כמשפחה ישראלית בחו"ל. הלב שלי נקרע בכל פעם שמודיעים על חיילים שנהרגו. יש לי שני אחים בארץ, ושניהם עברו לא מזמן לתל אביב. יש לי המון בני משפחה וחברים בכל מקום בישראל. לא מזמן, כשדיברתי עם אחי הגדול, הוא היה בחדר המדרגות, באזעקה. לפעמים אני משתגעת מדאגה, וזה מתערבב עם הגעגועים".

תחזרי לארץ להתגייס בשנה הבאה?

"זה משהו שחולף לי בראש לא מעט. אני חושבת שארצה לחזור, לתרום או להתנדב, לא בטוח שזה יקרה בדיוק בגיל 18. אבל אני מרגישה שאני כבר תורמת לישראל בצורה כלשהי, כי ילדים בני גילי לא יודעים איזו מין מדינה זאת ישראל. כשגרנו בניו ג'רזי היו כאלה ששאלו אותי, 'אתם רוכבים על גמלים לבית הספר?' סיפרתי להם כמה חדשנות יוצאת מישראל, בתחומי הרפואה, ההייטק, הביטחון, האמנות והמשחק. אני תמיד אומרת: תראו כמה הספקנו, למרות שאנחנו מדינה צעירה יחסית".

אודיה רש חיה את החלום ההוליוודי המושלם, זה שכל כך הרבה שחקנים ישראלים שפכו עבורו הרבה זיעה לפני שנאלצו להסתפק בתפקיד מחבל או גופה. הנערה ילידת חיפה, שמתגוררת בארה"ב מאז גיל 9, הצליחה בתוך שנים בודדות להיכנס למשבצת "הדבר הבא בתעשייה", כולל תפקיד נשי ראשי בסרט החדש "המעניק", שבו היא משחקת לצד אגדות דוגמת מריל סטריפ וג'ף ברידג'ס. דמותה מתנוססת על שלטי החוצות לקידום הסרט בכל רחבי העולם.

בתחילת השבוע קטפה רש את פרס "פריצת השנה" בטקס פרסי "נבחרי הנוער" (Teen Choice Awards 2014) של רשת פוקס, לצד שמות כמו סלינה גומז, וואן דיירקשן, טיילור סוויפט ולברון ג'יימס. עיתונאים מכל רחבי העולם מגלים בה עניין עצום, ובכמה מגזינים כבר קיבלה את כתבות השער.

רש שופעת כריזמה וביטחון עצמי, בעלת אנגלית רהוטה וכושר ביטוי מרשים, וזה עוד לפני הלוק ההוליוודי המוקפד. לפגישה שלנו במלון "ארבע העונות" בבוורלי הילס היא באה בשמלה של המעצבת הבריטית ג'ני פקהאם, ומסבירה (בעברית, כמובן) ש"כולם אוהבים את השמלה הזאת, מסתבר. בשבילי זו בסך הכל תלבושת אחידה ליום הראיונות עם התקשורת, כי אני אוהבת ללבוש רק ג'ינס וטי?שירט. ממש לא שמלות של אוסקר דה לה רנטה".

איך ילדה בת 17 שומרת על נונשלנטיות ליד סטריפ וברידג'ס - או בלשונה, "מריל וג'ף"? רש מודה שהגיעה לצילומים בחשש גדול. "פחדתי שזה יהיה מלחיץ מאוד. אבל מהמפגש הראשון עם ג'ף הבנתי כמה הוא אדם חם. אנשים במעמדו מודעים לכך שאחרים נרתעים מהם, ולא תמיד מתאמצים לגרום למי שמולם להרגיש בנוח. אבל אחרי שלמדתי להכיר את מריל וג'ף, הבנתי שיש כאלה שזה פשוט בא להם בטבעיות.

"באודישן הראשון שעשיתי, ג'ף התעניין איזה מוסיקאים אני אוהבת ומה התחביבים שלי. הוא ניהל איתי שיחה ממש נעימה, שהורידה ממני את הלחץ מזה שהייתי אמורה לקרוא איתו את הטקסט. גם מריל נהגה באופן דומה. שניהם השרו אווירה מיוחדת על הסט. כשמכירים אותם מקרוב מבינים שהם לא מפחדים מכלום, הם יעשו כל מה שיתחשק להם, בלי לחשוש מכישלון".

בחודש האחרון רש בעיקר מסתובבת ברחבי אמריקה, עומדת בפרונט של מסע יחסי הציבור לסרט החדש שבכיכובה. "אף אחד לא אמר לי מה מותר ומה אסור להגיד בראיונות, או אילו דברים אני יכולה להגיד בהקשר של ג'ף או מריל, למשל. די ברור לי איך אני צריכה לדבר בתור מרואיינת, חוץ מזה שאני תמיד מקפידה להיות אמיתית וכנה. בזכות ג'ף מסע היח"צ הזה הוא כיף גדול, כי הוא יודע ליהנות ולא לקחת את העניינים יותר מדי ברצינות. אחת העצות שהוא נתן לי היתה לא לפחד להשתטות".

היה קשה להגיע לתפקיד הזה?

"במקצוע הזה אתה שומע הרבה את המילה 'לא', וזה קשה עבור כל שחקן שעובר מתפקיד אחד לאחר בלי מסלול עקבי בקריירה. זה לא שאתה מסיים לימודים, מוצא ג'וב ומתמיד בו לאורך שנים; בהוליווד אתה לעולם לא תדע מה יהיה התפקיד הבא. עברתי חודשים ארוכים בלוס אנג'לס שבהם שמעתי רק 'לא', אפילו על תפקידים לא נחשקים בהכרח, והרגשתי רעב עצום לעבוד כבר. ואז, כשמגיע משהו כמו 'המעניק' זה מרגיש מצוין".

"המעניק" הוא עיבוד לרב?המכר של הסופרת לויס לאורי משנת 1993, שלימים שימש השראה לסדרות ספרים דוגמת "משחקי הרעב" ו"מפוצלים". העלילה מתמקדת בג'ונאס (ברנטון טווייטיס), צעיר המשתייך לקהילה דיסטופית המנותקת מזיכרון קולקטיבי של העבר, עד שהוא נבחר בטקס הבגרות להיות מי שיקבל את זיכרונות הקהילה מידי המעניק (ברידג'ס).

רש מגלמת את ידידתו הקרובה של ג'ונאס, פיונה, שעובדת בתינוקייה של הקהילה ולה תפקיד משמעותי ברגע התעוררותו של ג'ונאס למציאות האמיתית. סטריפ היא ראש מועצת זקני הקהילה, ובין השחקנים האחרים נמצאים אלכסנדר סקארסגארד ("דם אמיתי"), קייטי הולמס וטיילור סוויפט. הסרט צולם לפני כשנה בדרום אפריקה במשך שלושה חודשים ברציפות.

"אני שמחה להיות חלק מהפרויקט הזה", אומרת רש. "בשונה מסדרות הסרטים האחרות, זה סרט עם פחות אקשן ואלימות, עם מאבק פנימי עמוק של המחשבות במוחנו, למשל מה היה קורה אם היינו נפטרים מאלמנט הכאב בחיים. לכולנו יש תהיות כאלו, והסרט מעורר אותן".

לפני קבלת התפקיד עברה שישה אודישנים. "בדרך כלל אודישן רגיל נמשך 15-10 דקות, אבל במקרה הזה היה מדובר בשעה של סשן אינטנסיבי, שבסופו הבמאי פיליפ נויס אמר 'זה היה טוב', וזהו. כשיצאתי מהחדר הייתי משוכנעת שכבר לא אוזמן חזרה. לכן כשביקשו ממני להגיע שוב זו היתה הפתעה גמורה. פיל הוא לא מישהו שיתעכב על מחמאות, הוא די קשוח. מבחינתו הוא בא לעבוד ולהתקדם הלאה. אבל הוא התרכך עם הזמן".

אהבת את התסריט?

"מאוד. אין יותר מדי תפקידים טובים כאלה למישהי בגילי. כמו פיונה, גם אני מאוד אמהית ודואגת, כנראה זה הגן היהודי שגורם לנו לדאוג לכל מי שסביבנו (צוחקת). יש לי ארבעה אחים צעירים, שאני רגילה כבר לטפל בהם כמו שפיונה מטפלת בתינוקות בסרט. התינוקות היו מתוקים, וזה היה כיף גדול. רק להביט בפנים של תינוק גורם לך אושר, עד הרגע שהם מתחילים לבכות, כמובן. אבל התינוקות היו ממושמעים, ואני התמוגגתי מהריח. זה היה תענוג, כמו לעבוד עם כלבלבים.

"כשהיינו בדרום אפריקה התנדבתי בבית חולים מקומי ועבדתי עם תינוקות רק כדי להפנים את הטריקים הקטנים שיש לאחיות, כי לבמאי היה חשוב שיהיה לי המגע הטבעי. בתחילת הסיפור הדמות שלי נאיבית מאוד, והייתי צריכה להיזכר בתקופה שבה הייתי די תמימה בצעירותי.

"הייתי צריכה לקצר את השיער, כי זה הסטנדרט של הדמויות החיות בקהילה שמוצגת בסרט. צבעו לי את השיער לאדום, כי לצבע הזה יש משמעות עבור התגלית של הדמות הראשית. זה די פגם לי בשיער, כי עשו את זה הרבה פעמים בצילומים. אבל באופן כללי זה קו?ל לשנות לוק או לעבור מהפך לטובת דמות".

מה הרגע שהכי תזכרי מהצילומים?

"בזמן הפנוי צללנו עם כרישים בתוך כלובי ענק, ראיתי פינגווינים וביקרנו בכף התקווה הטובה. בעיקר אזכור את הג'ם?סשנים שעשינו שם: ג'ף ברידג'ס ניגן בגיטרה, טיילור סוויפט ניגנה בפסנתר ובגיטרה, וכולנו שרנו יחד כל מיני שירים של הביטלס והסטונס. אלה היו רגעים שממש קירבו אותנו".

טיילור סוויפט, אחת מכוכבות הפופ הגדולות בעולם, היא ה?BFF החדשה של רש. "הפכנו לחברות ממש טובות בזכות הסרט", אומרת הישראלית, וסוויפט, שגדולה ממנה בשבע שנים, מספרת שרש היא כמו אחותה הקטנה. בתחילת השבוע הן הסתובבו צמוד צמוד בטקס בחירת הנוער, וגם העלו תמונות משותפות לאינסטגרם.

במעגל החברות הטובות של רש, שאיתן היא מבלה לא מעט, אפשר למצוא גם את השחקניות הצעירות שרה היילנד (היילי מ"משפחה מודרנית") והיילי סטיינפלד בת ה?17, שהיתה מועמדת לאוסקר ב?2010 על תפקידה בסרט "אומץ אמיתי".

"אני אנצל את ההזדמנות שהיא לא נמצאת לידי כדי לדבר בשבחה שלא לאוזניה, כי אני יודע שזה יביך אותה", אומר לי ג'ף ברידג'ס כשאני מבקש ממנו לספר על העבודה עם רש. "קלטתי אותה כבר באודישנים. יצאתי מהחדר שבו ישבנו כדי להעיף מבט בילדים שהגיעו להיבחן, ולא יכולתי להתעלם מההילה סביבה. היא יפהפייה. התחלנו לגלגל שיחה וגיליתי נערה אינטליגנטית וחמה. עליתי חזרה לחדר, מלא התרגשות, ואמרתי למפיקים: 'חבר'ה, מצאתי את פיונה, חכו עד שתראו אותה'. היא הוכיחה את עצמה כשחקנית מעולה שכיף לעבוד איתה. היא הולכת להיות כוכבת ענקית".

גם הבמאי פיליפ נויס מרעיף עליה שבחים. "אודיה הביאה לסרט את האמת שלה, כאדם שמאוד מחובר לקרקע. אין בה שום העמדות פנים. מי שצופה בה מרגיש שהוא מסתכל על אדם אמיתי, לא על שחקנית. זאת יכולת יוצאת דופן, שרק תתרום לה בעתיד".

אודיה רש נולדה במאי 1997 בחיפה. המשפחה עברה לארה"ב בגלל עיסוקו של האב, שלמה רש (במקור רושינק), יועץ ביטחון שנדד לאלבמה לפני כעשר שנים לטובת עבודה בחברה מקומית. כעבור שלוש שנים הצטרפה אליו אודיה, ואחרי שנה הגיעו גם אשתו מאיה וארבעת ילדיהם הצעירים - שני זוגות תאומים, היום בני 12 ו?13. לשלמה גם שני בנים בני 27 ו?24 מנישואים קודמים, המתגוררים בישראל.

"במקור תיכננו להיות כאן שנתיים לכל היותר, כדי להעניק לילדים הזדמנות לחיות קצת בארה"ב וללמוד אנגלית לפני שנחזור ארצה", אומר שלמה. "ברגע שאודיה נחתה בארה"ב, היא אמרה: 'אבא, אתה יודע שמגיל 3 רציתי להיות שחקנית, ופה זה אמריקה'. אז עניתי לה שקודם תלמד אנגלית. אחרי שהיא דיברה אנגלית במבטא כבד, נסענו לניו יורק כדי לראות מה אפשר לעשות, ונת?נו לה כל מיני צילומים ופרסומות ללא דיבור".

הנוהג בניו יורק הוא ששחקנים מתחילים משאירים את פרטיהם ותמונותיהם אצל המזכירה שיושבת בכניסה לסוכנויות השחקנים בעיר, ומחכים לטלפון. אבל רש ניצלה את האסרטיביות והחוצפה הישראלית וביצעה מהלך אחד נוסף. בזמן שאביה המתין בחוץ, ואחרי שהפקידו את התמונות אצל המזכירה, התעניינה הילדה היכן השירותים - וטיילה בין המשרדים. "חלק מהסוכנים קלטו אותי ושאלו את המזכירה בכניסה מי זו הילדה שנכנסה", סיפרה רש בעבר. "בדרך למעלית כבר קראו לי לפגישה. ככה התקבלתי לשלוש סוכנויות מובילות בניו יורק".

היא קיבלה עבודה בפרסומות של "גאפ" ו"ברלינגטון", והעתיד נראה ורוד. "היה לנו קיץ מוצלח", נזכר אביה, "ואחריו חזרנו שוב לניו יורק, אבל אודיה היתה צריכה לשפר את המבטא לפני שהתחילו לשלוח אותה לאודישנים. העבודה הראשונה שהיא קיבלה היתה בסידרה 'תרגיע' של לארי דיוויד".

רש שיחקה בפרק ששודר בספטמבר 2011. זו היתה סצנת פלאשבק טראומטי של דיוויד, שדמותו בגיל צעיר מפסידה במשחק סטריפ?פוקר לבתו של מוכר גלידות, שגורמת לו להתערטל בפניה באוטו?גלידה, עד שאביה תופס את שניהם והוא נזרק עירום לרחוב.

"האודישן, כמו צילומי הסידרה, היו ללא תסריט - רק אימפרוביזציה על בסיס קווים כלליים. בהתחלה היה המחסום הקבוע, שמסתכלים עליה ואומרים, 'טוב, נו, הנה עוד ילדה יפה, דוגמנית שרוצה לשחק', כי ניו יורק מלאה בילדות כאלו והן מנסות הכל. אבל ב'תרגיע' מדובר בכושר משחק טהור ובאלתור, ואז ראו מה היא שווה. אחר כך היא קיבלה תפקיד אורח בסידרה 'חוק וסדר: מדור מיוחד', והמלהק אמר לסוכן שלה שבחיים לא ראה ילדה ברמה כזאת. עבורי זו היתה החותמת, ידענו שהקריירה שלה עומדת להיות מאוד רצינית, ושזה משהו קצת יוצא דופן. אז החלטנו להישאר בארה"ב".

המשפחה עברה למדינת ניו ג'רזי, ושלמה היה מסיע את בתו כמה פעמים בשבוע לניו יורק, שם עברה בין עשרות אודישנים. אחד מהם היה לסרט "החיים המוזרים של טימותי גרין", שיצא ב?2012 בכיכובם של ג'ניפר גארנר וג'ואל אדג'רטון.

"באודישן השלישי שלה ניגש אלי הבמאי", נזכר האב, "לחץ לי את היד בחום וסיפר שהוא ליהק את ליאו דיקפריו בצעירותו לתפקיד הראשון שלו בסרט 'מה עובר על גילברט', וכבר אז ידע שדיקפריו יהיה כוכב גדול. ואז הוא הודיע לי: 'אני אומר לך שהילדה שלך הולכת להיות כוכבת גדולה'".

שלמה רש, ובחלק מהזמן גם אשתו, מלווים את הילדה בכל שלב, אבל לא על תקן הורים דוחפים, כי "המוטיבציה כולה שלה". הסיבה היא משפטית גרידא: בהתאם לתקנות איגוד השחקנים בארה"ב, כל שחקן מתחת לגיל 18 מחויב בליווי של הורה או מבוגר אחראי בכל רגע בעבודה. בנוסף, ההפקה מחויבת להקצות מורה שיהיה בקשר עם בית הספר של הילד ויקדיש לו שלוש שעות לימוד פרטניות מדי יום. לפני כשנה וחצי, אחרי שהמשפחה עברה להתגורר בלוס אנג'לס, העניין החינוכי נעשה קל יותר, הודות לבתי הספר הידידותיים לשחקנים.

"Can I speak English?" שואלת רש במהלך הראיון, וספק מתנצלת. "אני קצת לא מוצאת עכשיו את המילים, משום מה. ורק שתדע לך שכשאני מדברת עם אבא או עם אמא שלי ולא רוצה שאנשים יבינו, אנחנו עוברים לעברית, ואז אני מדברת מעולה.

"בהתחלה הייתי מדברת עם אבא בעברית, והוא היה עונה לי באנגלית כדי שאלמד. זה היה נורא מעצבן. עכשיו אני זו שעוזרת לו באנגלית. היה לי קשה מאוד ללמוד את השפה. אני זוכרת שבאחד השיעורים היינו צריכים להכין כלי נגינה, והמילה instrument נשמעה לי כמו המילה הכי מסובכת וארוכה בעולם. נשארתי ערה עד מאוחר בלילה רק כדי לתרגל איך לומר אותה כמו שצריך. בסוף הצלחתי, אבל אני זוכרת שהתבייכנתי שאני שונאת את השפה הזאת. היום אני מדברת בעיקר אנגלית, ומעט מאוד עברית".

הפעם האחרונה שהיא ביקרה בישראל היתה לפני שלוש שנים. "למרות שעבר זמן, ברור לי שברגע שאגיע לבקר, זה ירגיש לי ממש כמו פעם. הרבה חברים שלי מהארץ, וגם האחים הגדולים שלי, באים לבקר אותנו כאן. כל המשפחה שלי בחיפה, ושני האחים הגדולים שלי בדיוק עברו עכשיו לתל אביב.

"יש לנו כאן כמה חברים ישראלים טובים, וזה עוזר להישאר עם רגליים על הקרקע, כי הישראלים פשוט פותחים את הדלת בבית, נכנסים פנימה ואומרים 'מה יש לך לאכול?' כשאתה באמריקה אתה מרגיש מאוד ישראלי, אבל כשחוזרים לארץ אחרי זמן רב באמריקה, זה גורם לך להרגיש נורא אמריקני".

מה עם תפקיד בארץ?

"הפוקוס שלי הוא כרגע בארה"ב, בגלל ההצעות שאני מקבלת. אני לא מעודכנת בכל העשייה שיוצאת מהארץ, אבל יש בישראל כתיבה מצוינת".

בחודשים האחרונים הצטלמה רש בג'ורג'יה לסרט "צמרמורת", המבוסס על סידרת ספרי האימה הפופולרית. "החוכמה עכשיו היא לאילו תפקידים להגיד לא, כי יש המון הצעות של דברים שלא מתאימים לה", מסביר האב. "אודיה בררנית מאוד, היא מחליטה לבד מה מתאים ומה לא. היא קוראת הרבה תסריטים, וגם הסוכנים כבר מבינים מה הטעם שלה ומה היא רוצה".

היא עצמה חובבת ספרים ("אני אוהבת את 'לרוץ עם מספריים', חזרתי אליו כל כך הרבה פעמים מאז שקראתי אותו בכיתה ט', וגם את 'נערות החורף' ו'אל תיגע בזמיר'"), וכבר יודעת לסמן את המשך הקריירה. "הייתי רוצה לביים ולכתוב דברים בעצמי, כמו ז'ולי דלפי או לנה דנהאם, שיוצרות ומשחקות בפרויקטים של עצמן. תמיד נהגתי לשחק עם אחיי הצעירים ולהשתתף בהצגות בבית הספר, וגם צילמתי סרטונים ביתיים באייפד. הייתי מעין במאית?תסריטאית.

"אני אוהבת מאוד את כל מה שלנה דנהאם (היוצרת והשחקנית של הסידרה "בנות"; ד"כ) מייצגת, כי צריך מישהי כזו. אני משתוקקת לעבוד איתה. היא כותבת בצורה אמיתית מאוד עבור נשים, יוצרת דמויות נשיות מורכבות ומעניינות מאוד. זה לא כמו תסריטאי בן 40 שכותב דמות של נערה מפונקת. אפשר להבחין מתי גבר כותב תפקיד נשי, כי במקרים כאלו היא משמשת אקססורי לגבר".

יש לך מודל לחיקוי?

"אני אוהבת מאוד את נטלי פורטמן. צפיתי בסרט 'לאון' בכיכובה כשהייתי בת 11. אפילו שאני לא ילדה רצינית נמשכתי לסרטים כבדים. להסתכל על ילדה שהיתה בערך בגילי באותה תקופה ולראות איך סרט שלם מונח על הכתפיים שלה, זה ממש הטריף אותי".

את מרגישה משא כבד על הכתפיים שלך, אחרי שהכריזו עלייך כדבר הבא בתעשייה?

"ממש לא. כשאני חוזרת הביתה האחים שלי מקניטים אותי שאני מכוערת, או יורדים עלי כשאני לובשת שמלה. המשפחה שלי לא נותנת לשום דבר לעלות לי לראש".