מבואת הכניסה השקטה בביתו של סנ"צ אמל חליל חושפת אולי את קצה הקרחון בסיפורה של אחת הטרגדיות הגדולות ביותר שנפלו על הכפר הדרוזי הקטן מרר. בחצר הבית יושבות נשות המשפחה והכפר בסוכת האבלים ומקוננות על בני הכפר, אמל ושני חבריו הטובים ביותר עטאף חג' ונסיף באדר, שנהרגו אתמול בתאונת דרכים במהלך טיולם בשוויץ.
במבואה ניצבים מגני ההוקרה שקיבל חליל במהלך הקריירה המשטרתית המפוארת שלו. את כולם, למעט אחד, קיבל מגופים בהם שירת. מגן בודד קטן וצנוע ביחס לאחרים, חושף במעט את הקשר העמוק שלו עם שלושת חברי הנפש שלו. במילים בודדות שחרטו על המגן, הם בירכו אותו על קידומו לדרגת סגן ניצב בשנת 2008. מבין שלושת החתומים, רק וופא עזאם (אחיו של עזאם עזאם, ע"ח) שרד את התאונה הקטלנית והוא מאושפז כעת בבית חולים בשוויץ כשהוא סובל משברים ברגל, בכתף ובצלעות.
עוד על התאונה הקטלנית בשוויץ
שני חוקרי משטרה ממחוז הצפון נהרגו בתאונה בשוויץ
שלושה תיירים ישראלים נהרגו בתאונת דרכים בשוויץ
"ארבעתם לא היו כמו אחים - הם היו ממש אחים. הם עשו הכל ביחד, אפילו את הילדים שלהם הם חיתנו ביחד, זה היה מטורף", סיפר רמי עזאם, בנו של וופא. "אמל חיתן גם את בנו וגם את בתו בשלושת החודשים האחרונים. עטאף חיתן את בתו רק בחודש האחרון ונסיף היה אמור לחתן את בתו בעוד שבועיים. גם אחותי התחתנה פחות משבוע לפני שהם טסו לטיול. היא עדיין בירח דבש באנטליה ואמורה לחזור היום".
בשיחה הראשונה עם אביו לאחר התאונה סיפר רמי כי "הוא לא היה עוד מאופס ואמר דברים שלא ממש הבנתי". כשדיבר איתו היום, אמר לו וופא כי הוא לא זוכר שום דבר מהתאונה, "רק שמנוע הרכב כבה". גם אשתו של וופא, אמו של רמי, נפצעה בתאונה והשניים צפויים להיכנס בקרוב לחדרי ניתוח. "אפילו להלוויה של חברי הנפש שלו הוא לא יצליח להגיע", סיפר רמי.
החברות הנדירה בין אמל, עטאף, וופא ונסיף החלה לפני עשורים רבים בכפר מרר בו גדלו. טרם נודע מתי ינחתו הגופות בישראל ומתי יתקיים טקס ההלוויה, אבל כבר אתמול בלילה התכנסו שלושת משפחות ההרוגים ויחד עם נכבדי הכפר והעדה, החליטו לאחד את ההלוויות לטקס אחד. "הם גדלו ביחד, יצאו לבלות יחד, ערכו מפגשים משפחתיים יחד, טיילו ביחד וגם מתו ביחד", אמר חליל חליל, אחיו של אמל. "לכן כל הנציגים של המשפחות החליטו גם לקבור אותם ביחד ולערוך לכולם טקס הלוויה אחד".
גם בבית משפחתו של רס"ב עטאף חג' האבל כבד מנשוא. "הוא היה מקסים ואהוב בכפר ובעבודה", אמר בדמעות אחיו, חמודי. "לא היו לנו הורים וגדלנו אצל סבא וסבתא שלנו. למרות הכל, הוא פיתח קריירה לתפארת ונתן לילדים שלו את החינוך הכי טוב. הבת הבכורה שלו הפכה למהנדסת, הבן השני שלו עורך דין והבת השלישית סיימה את לימודיה באוניברסיטה והתחתנה ממש עכשיו".
"הוא היה האח האחד והיחיד שלי ועכשיו נשארתי לבד", אמר חמודי. "הוא הותיר אחריו חמישה ילדים יתומים. עכשיו אין לי רק שישה ילדים - יש לי 11. הילדים שלו יהיו כמו הילדים שלי. זה מה שנשאר לי".
בתפקידו האחרון במשטרה, שימש סנ"צ אמל חליל כראש ענף החקירות במחוז הצפוני במשטרה. חברו, רס"ב עטאף חג' היה חוקר בכיר ביחידה המרכזית באותו המחוז. נסיף באדר היה איש חינוך ושימש בעבר כמנהל השלוחה של מכללת תל חי בכפר. לפני יותר מעשור החליטו הארבעה להתחיל מסורת משותפת חדשה, של טיול שנתי לחו"ל. בכל שנה הם טסו עם נשותיהם (שנפצעו כולן בתאונה, ע"ח) ליעד אחר בעולם. "ענאן, הבן הבכור של אמל טס לפני כשלושה חודשים לירח דבש בשוויץ", סיפר האדי חליל, חתנו ואחיינו של אמל. "הוא אמר לאביו שזאת מדינה יפהפיה ומדהימה והמליץ לו שהשנה הוא יטוסו לשם. בלילה שלפני התאונה אמל התקשר אלי וסיפר לי כמה שהם נהנים".
"הערצתי אותו", סיפר האדי. "הוא היה קודם כל בן אדם, הוא דאג לכולם, היה עמוד התווך של המשפחה, אהב לעזור לכל אחד והיה גאה במדינה". האדי אף נתן דוגמא לעד כמה אהב אמל את ישראל: "הוא השאיר לי צוואה לא כתובה. הוא נהג להצביע על דגל ישראל שמתנוסס מעל הבית ולומר לי: 'התפקיד שלך יהיה להחליף את הדגל בדגל חדש בכל פעם כשתראה שהוא נקרע. שלא יתנוסס כאן דגל קרוע'".