זה לא אנטישמיות

הביקורת והשנאה כלפי ישראל מצד חלק ממדינות העולם גורמות לכעס רב ולתחושה שהמערב לא מבין אותנו, לא תומך בנו ואף מפקיר אותנו. מדוע, אם כן, מדינות המערב מותחות ביקורת כה חריפה על ישראל בכל פעם שהיא יוצאת למבצע צבאי? מדוע אותן מדינות מתקשות להכיר גם באחריות של חמאס למעגל הלחימה האחרון? אם נבין את השורשים של הביקורת המערבית יהיה לנו קל הרבה יותר להתמודד עמה ואולי אף לשנות את היחס כלפינו.

מלחמה בדרום | כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים

ההסברים השכיחים לביקורת הזו מציעים את האנטישמיות, הקושי בהסברה ישראלית והצביעות של מדינות המערב, כגורמים מרכזיים לאותה תופעה. ההסברים האלה, אף שהם נכונים במידה מסוימת, מותירים אותנו עם תמונה חלקית ושבורה שאינה מאפשרת לנו להבין את התופעה לעומק.

ההסבר המרכזי לביקורת כלפי ישראל טמון בתחושת האשמה של המערב אל מול הסבל בעולם הערבי. תנאי החיים הקשים בעזה, בהשוואה לשגשוג המערבי, יוצרים תחושת אי נחת במדינות העולם הנאורות וגורמים לתחושה של נטל מוסרי, של אשמה.

כדי להתמודד עם תחושה זו, רבים נוקטים פעולה פוליטית שמטרתה לא שינוי המציאות, אלא הצבת מראה מחמיאה יותר בפני עצמם, כזו שתסיר מהם את תחושת האשמה, ולו לרגע אחד בודד.

בשורשי המוסר הנוצרי עומד עיקרון "הווידוי", כפי שבא לידי ביטוי במפגש בין המאמין לכומר. רעיון זה מגלם את הרצון להיטהר מהחטאים. מנהגים רבים שעוסקים בהיטהרות נפוצים בדתות אחרות ובגרסות שונות. כך, למשל, ביהדות נדרש האדם "לחזור בתשובה". כלומר – לחזור אל דרך התורה. בכל תהליך כזה האדם משיל מעצמו סרח עודף, או התנהגות שאפיינה אותו בעבר, כדי להיטהר ולכפר על החטאים. האשמת ישראל בכל מצב היא פעולה מתוחכמת של "היטהרות" מוסרית ופוליטית.

ישראל נתפסת כחלק מהמערב, אך במקביל גם כחלק שבעת הצורך ניתן להאשימו בקלות ולהתנער ממנו. כך, כאשר המערב מביט בסבל העזתי, הוא מצליח לאחוז בצדק מכל פינותיו - הוא יוצא נגד חלק ממנו (נגד ישראל), מפגין בכך באופן מסוים אומץ של ביקורת עצמית, אך חשוב מזה: הוא משיל מעצמו את החלק הסורר, את ישראל, הופך אותה לשעיר לעזאזל ומיטהר באמצעותה מעשרות שנים של קולוניאליזם ודיכוי החלש.

כך, אחרי שהמערב השליך את ישראל ממנו, הוא מסוגל לחוש היטהרות. הוא יכול כעת להרגיש שלם מבחינה מוסרית, זאת לאחר שהחלק ה"בעייתי" הושלך. תהליך שיפוט מוסרי כזה עשוי לקומם, במיוחד אותנו, אלה שחיים באזור מסוכסך ואלים שבו המציאות מורכבת, השכנים מאיימים, ולא תמיד אפשר להימנע משימוש בכוח.

על אף הכעס, חשוב להבין: תהליך ההיטהרות של המערב, שנעשה על חשבונה של ישראל, לא נובע מאנטישמיות או מרוע, אלא מרצון עז לחוש מוסריים. אולם דווקא הרצון להיטהר ולהזדכך, מבלי לשים לב למציאות המורכבת שדופקת על הדלת, הוא זה שמביא לעיוות של המוסר כפי שאנחנו רואים כעת.

הכותב הוא סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב שגויס בצו 8 למבצע "צוק איתן" שבמסגרתו נלחם במשך שבועיים ברצועת עזה

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד