מעולם לא חשבתי שאני אזכיר את ג'ו סמית וקווין מקהייל באותו משפט. למרות שזה יכול היה להיות הזיווג הכי טבעי בעולם: שניהם פאואר פורוורדים, שניהם 2.10, שניהם משחקים ליד השחקן הכי טוב בליגה בעמדת הסמול פורוורד (בירד וקווין גארנט), שניהם לא כיכבו בקבוצה הראשונה שלהם ושניהם הפכו לשחקן שישי בקבוצה החדשה. שניהם שיתפו פעולה במינסוטה ולפי הניירות, שניהם היו אמורים להרוויח השנה את אותה משכורת.
קווין מקהייל היה אחת הצלעות בפרונט ליין שנחשב עד היום לטוב בהיסטוריה. הוא היה שחקן ארך גפיים, רחב מרפקיים, עם ארסנל בלתי נגמר של הטעיות. שלוש אליפויות הוא לקח לפני שהוא פרש מהמשחק. אבל מקהייל היה בעיקר שותף לתקופה.
כן, מייקל ג'ורדן גרם לנו להתאהב בכדורסל בתחילת שנות התשעים אבל הדור של מקהייל הביא אותנו בכלל לצפות במשחק. עד בירד ומג'יק ה-NBA היה משודר בהקלטה, בשעת לילה מוחבאת היטב למען לא יראו הילדים את חבורות המסוממים שהסתובבו על המגרש. מקהייל לא היה עורק ראשי בתנועה החדשה של הליגה, הוא רק השתלב בתמונה.
השילוב שלו עם בירד, בנה את תדמית אנשי הצווארון הכחול מבוסטון, קבוצה שיכולתם להריח את הויסקי מהבית שחי שלה, קבוצה שהקימה את היריבות המפוארת בין המזרח למערב, בין הגארדן לפורום, הארוורד והוליווד, הסלטיקס ולייקרס.
כשזה נגמר כולם הלכו הביתה. חלק, כמו מקאדו, הלכו לשתות אליפויות אירופה, קארים התנדב לאמן כדורסל בשמורה של אינדיאנים, מג'יק האניש את המחלה הנוראה. הוליווד פרשה ונהייתה סוציאלית. בירד התלכלך עם ילדה מחוץ לנישואין שהוא מתעלם ממנה, פאריש יישם על אשתו את שיעורי הקראטה הפרטיים שלו, חומרים מהסוג ששייך לתוכניות של ריקי לייק.
מקהייל חזר לארץ מולדתו, מינסוטה, הפך לסגן נשיא והחליט לנסות להפכה לאימפריה. הוא בנה קבוצה מסביב לגוגליוטה, מרברי וגארנט, ראה את שני הראשונים הולכים לאיבוד במרחבי האינסוף של השוק החופשי ואסר את גארנט לקבוצה באזיקים של זהב: 126 מיליון דולר לשש שנים. חוזה שסגר למקהייל את הרווח מתקרת השכר.
לאט לאט נבנתה הקבוצה מחדש. סמית הוחתם, טרל ברנדון הובא, וולי שצ'רביאק נבחר בדראפט, הקבוצה הגיעה לפלייאוף, נתנה פייט ונראתה כמו הבטחה גדולה.
אבל בקיץ מאליק סילי מת בתאונת דרכים ולפני שבוע התגלה שמינסוטה החתימה את סמית על חוזה כפול ופיקטיבי, כזה שאפשר לה לרמות את חוקי הליגה. שטרן עשה שריר, קנס ב- 3.5 מיליון דולר (עניין של כמה עשרות אלפי צעיפים בחנות המזכרות, בוטנים), ולקח מהקבוצה חמש בחירות דראפט עתידיות.
מינסוטה? מחורבנת לשנים הבאות. סמית? יעבור לקבוצה שצריכה אותו למרוץ האליפות (אתם לא באמת חושבים שלריילי יהיו אילו שהן בעיות אתיות עם רמאים), וקווין מקהייל הצליח לחרבן לנו חתיכת זיכרון משחקן נפלא ואדם שהיה שם כשהמשחק השתנה.
סגן הנשיא מקהייל
6.11.2000 / 13:17