וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"בשיחה האחרונה לא הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו. נשארתי עם תחושה נוראית של החמצה"

אמילי עמרוסי

8.8.2014 / 6:00

"החתונה והחיים עם הדר הם חלום שיישאר חלום. החמצה", אומרת בכאב ארוסתו של סגן הדר גולדין, עדנה סרוסי. "היינו שנייה לפני, כמעט הייתי אשתו של האדם הגדול הזה"

טבעת האירוסים דקה, עדינה. טבעת זהב עם יהלום קטן. מעט גדולה עליה. הדר קנה לה אותה בהפתעה, וכמעט קלע למידת האצבע. במהלך הראיון היא משחקת בטבעת, מגלגלת אותה, נוגעת בה. בעוד חודש וחצי היתה אמורה להצטרף אליה טבעת הנישואים. שמלת הכלולות כמעט מוכנה אצל התופרת. ההזמנות, שאוירו בידי הדר, היו אמורות להישלח בעוד רגע. הכל נעצר.

אני פוגשת את עדנה סרוסי, ארוסתו של הדר גולדין ז"ל שנפל בקרב ברפיח, בצום תשעה באב. היום היחיד מבין ימי השבעה על אהובה שבו היא מחויבת על פי ההלכה בדיני אבלות, הדומים לאבל על המת. אבל עדנה לא שאלה את פי ההלכה; ליבה אמר לה לשבת שבעה עם הוריו ואחיו של הדר במשך כל ימות השבוע, אף על פי שטרם נישאו. היא מקבלת את המנחמים הרבים ביושבה על כיסא נמוך. בחולצתה קרע לאות אבל.

היא בת 24. נולדה וגדלה בגני טל שבגוש קטיף. שירתה שנתיים בשירות לאומי עם נוער נושר וילדים בחינוך המיוחד. סיימה תואר ראשון במדעי ההתנהגות. השנה התגוררה בדירת שותפות בירושלים, ולצד שנת הלימודים האחרונה עבדה כסוקרת ברכבת הקלה וכסייעת לילד הסובל מאוטיזם. את הדר, הצעיר ממנה בשנה, הכירה באמצעות אחותה ענת לפני כשנה וחצי: בעלה של ענת, הרב פנחס עציון, לימד את הדר במכינה הקדם?צבאית "בני דוד" בעלי. הוא חיבר בין השניים, והוא גם היה אמור לחתן אותם. החתונה נקבעה ל?18 בספטמבר, בעוד שישה שבועות.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
המונים התאספו להביע תמיכה במשפחת גולדין/מערכת וואלה!, צילום מסך

אבל חופה לא תהיה, לא קול ששון ולא קול שמחה. סגן הדר גולדין, לוחם בסיירת גבעתי, נהרג בתקרית בדרום הרצועה ביום שישי שעבר. הכוח שלו הגיע בעקבות מידע מודיעיני ממוקד לאזור שבו שכנה מנהרה התקפית, והותקף באש מחבלים ופיצוץ מטען. כוחות נוספים שהגיעו למקום מצאו את גופותיהם של מפקד הסיירת, רס"ן בניה שראל, ושל סמ"ר ליאל גדעוני.

גולדין הוברח במנהרה. במשך כמעט יומיים נחשב לחטוף בידי חמאס. במוצאי שבת שעברה קבע בית דין מיוחד בראשות הרב הצבאי הראשי, תא"ל רפי פרץ, בעקבות ממצאים בזירה, כי גולדין נהרג בתקרית. המשפחה קיבלה את הכרעת הצבא והחלה לשבת שבעה. ב??רו?ך, בעדנה - כשמה (היא מקפידה על היגוי במלרע) - היא מספרת על ההיכרות ביניהם. על האהבה הגדולה. על האבל הכבד. "בשיחת הטלפון הראשונה שלנו, לפני שנה וחצי, הדר היה נבוך. זו היתה הפעם הראשונה שלו שיצא לדייט עם מישהי. קבענו להיפגש בחוף בראשון לציון. איחרתי בשלושת?רבעי שעה והרגשתי מאוד לא נעים, אבל כשהוא יצא מהמכונית, הדבר הראשון שראיתי היה החיוך שלו, מאור פנים מסנוור. ידעתי שעומד מולי מישהו גדול. היה לו משהו אחר בעיניים, משהו טהור.

"אחרי הפגישה הראשונה התקשרתי לחברה טובה שלי ואמרתי לה: 'הוא מדהים, אבל אני לא יודעת אם הוא שלי. אני לא בטוחה שאני ראויה לו'. הוא האדם הכי חי שהכרתי. חיוך מאוזן לאוזן, עיניים בורקות, מישהו שסוחף את כל מי שפוגש אותו. כל כך רציתי להיות הכלה שלו. כמו שאמרתי בהספד, חשבתי שנהיה זוג של נצח."

"לפני חודשיים, אחרי הרבה זמן שאני מכירה אותו, למדנו יחד משהו של הרב קוק. אני לא יכולה לשחזר עכשיו את הקטע המדויק, אבל זה היה משהו על ערפל, ערפל שמחשיך אותך. וההסבר היה שזה ערפילי בוקר, כשקצת קריר ורטוב, אבל תכף תזרח השמש. הדר דיבר בחיו?ת, כאילו הוא יצא מהספר, כאילו זו אמונת חייו, כאילו הוא כתב את זה. בחיים לא ראיתי מישהו שלומד ככה.

"מצאנו קטע יפהפה של הרב קוק עם המילים 'עדנה' ו'הדר', והחלטנו שזה הציטוט שנכתוב על הזמנת החתונה שלנו. הדר התחיל לאייר את זה, ולא הספיק לסיים". ואלו המילים שבחרו לשים על הזמנת החתונה: "ודור יקום וחי, ישיר ליופי ולחיים, ועדנה בלי די, יינק מטל שמים ומהדר. כרמל ושרון, ש?פעת רזי ההוויה, תקשיב אוזן: עם חי". את המילים עדנה, הדר, ועם חי, שרטט הדר בגדול. "היינו נפגשים בעיקר בחופשות שלו מהצבא. כשהוא היה מסתכל עלי, העיניים שלו כמעט בלעו אותי. היה בהן ברק. היתה בהן תשוקה. ביום שהוא סיים את קורס הקצינים הגעתי אליהם הביתה בפעם הראשונה. הם משפחה מאוד חמה, וקיבלו אותי אליהם כבת בית".

הדר גולדין וארוסתו עדנה סרוסי. יולי 2014. באדיבות המשפחה
הדר גולדין ועדנה סרוסי/באדיבות המשפחה

בית משפחת גולדין בכפר סבא עטור ספרים מרצפה עד תקרה. החדרים מלאים בספרות מקצועית בעברית ובאנגלית, ספרי קריאה ושירה, ספרי קודש. אלפי ספרים. על הקירות שאינם מלאים ספרים תלויות תמונות אמנות. משפחה יפה. משכילה. כל הילדים עוסקים באמנות: מחול, נגינה, ציור. אביו של הדר, ד"ר שמחה גולדין, הוא היסטוריון, ראש המרכז לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויו"ר ועדת מקצוע ההיסטוריה במשרד החינוך. האם, ד"ר לאה גולדין, היא דוקטור למדעי המחשב ומהנדסת תוכנה.

האחות הבכורה, איילת קאופמן (35), נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במושב נטור שברמת הגולן ועובדת בסוכנות היהודית. האח השני, חמי (31), הוא עורך דין וגם רקדן במחול מודרני. הוא רוקד במסגרות מקצועיות מגיל 6, בין היתר בלהקת המחול של רנה שיינפלד. 8 שנים אחרי חמי נולדו זוג התאומים, הדר וצור (23). הדר גדול מצור בכמה דקות. כולם דתיים למעט איילת, שבחרה שלא לקיים תורה ומצוות. כשאני שואלת אותה לפשר הספרים הרבים, היא אומרת: "אלו ההורים שלי. בתור ילדה חינכו אותי לא לקנות בגדים ושטויות אלא ספרים ודיסקים. ספרות ומוסיקה הן היסוד של הבית שלנו".

"מגנט של כישרון ושל טו?ב", אומר חמי (מנחם) על אחיו הצעיר. "כשהיינו שנה באנגליה, הוא למד אמנות באופן מקצועי. צייר קומיקס, אקריליק על בד, דברים יפהפיים. אבל הציור הכי יפה שלו זה הציור שצייר לעדנה עם הקדשה: שני אנשים יושבים על החוף, וההילה של הירח מאירה אותם. יש מי שמצייר זריחה, יש מי שמצייר שקיעה - אף פעם לא ראיתי מישהו שמצייר הילה של ירח. זה הדר: גם בחושך הצליח לראות את הירח מאיר.

"הוא חי מעט והספיק הרבה. הוא וצור היו נוסעים בימי שישי להעביר מקררים ותנורים לחיילים נזקקים ביחידות שלהם. הפעם האחרונה שראיתי את הדר היתה באירוסים שלו. הוא היה מאושר ומאשיר. עדנה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. עד עולם". התאומים גדלו יחד. כשההורים היקצו להם שני חדרים, חדר לכל אחד, הם החליטו לישון יחד באותו חדר ולהקדיש את החדר השני לספרים הרבים שלהם. יחד הלכו לישיבה התיכונית אמי"ת כפר בתיה ברעננה, יחד הדריכו בתנועת הנוער בני עקיבא, ויחד למדו במכינה הקדם?צבאית בעלי. "הצבא היה הדבר הראשון והאחרון שהפריד ביניהם", אומרת עדנה.

הלווייתו של סגן הדר גולדין בבית העלמין כפר סבא. יולי 2014. דרור עינב
הלוויתו של סגן גולדין/דרור עינב

את קורס הקצינים עברו צור והדר יחד. בראיון לערוץ 7 לפני כשנה, שהתקיים בעקבות העובדה שהתאומים סיימו יחדיו את קורס הקצינים, אמר הדר: "כל אחד צריך לדעת להתמסר ולתת. לאו דווקא בשירות קרבי, אבל להיות בעמדת נפש הזאת, של סחיבת אלונקה יחד. מסירות, אהבה לעם, הרבה אהבה, הרבה שליחות, הרבה הקרבה".

"תמיד היינו הדר וצור, צור והדר", אומר לי צור, "אני חי חיים של שניים". צור, מפקד מחלקה בגדוד 101, פיקד על כוח במבצע "שובו אחים" בחברון. תוך כדי המבצע, הדר התקשר אליו כדי להתייעץ איתו לגבי האירוסים לעדנה. "בחנתי את עדנה מכל הכיוונים. לא נתתי שייקחו לי את הדר סתם ככה. הוא רצה לדעת שאני מאשר. ברור שאישרתי. שמחתי בשבילו. הם הודיעו שהם מתחתנים בדיוק אחרי ההלוויה של החטופים; הדר אמר שהוא רוצה שכולם ירימו את הפנים למעלה, שיהיו קצת שמחים.

"אחרי האירוסים, עדנה והדר הסיעו אותי לאימון בצאלים. בנסיעה דיברנו בינינו, וגילינו שהיא לא מצליחה להבין אותנו. אנחנו מדברים בלי מילים. אני אמרתי שתי מילים, הוא אמר שתי מילים, ומבחינתנו אמרנו סיפור שלם. עכשיו נלקח ממני חצי. מהיום אני בעולם גם בשבילו". הבית הומה מבקרים, גם ביום הצום. עדנה מותשת, מנסה לקבל בו בזמן גם את קבוצת החברות שבאו לנחם וגם את החברים של הדר מהצבא. "אני לא ממש מבינה מה קורה סביבי, הכל נראה כמו חלום רע".

פעמיים במשך חברותם נפרדו. "פעם אחת הייתי צריכה זמן לחשוב על הקשר, ופעם שנייה, בגלל אילוצים של הדר בצבא. אחרי הפרידה השנייה, החלטנו שלא ניפרד עוד. מעל הקבר שלו אמרתי שאני לא יודעת איך נפרדים ממנו בלי אופציה לחזור.
"בפורים האחרון נסענו יחד במכונית. פחדתי שתהיה שוב פרידה. שאלתי אותו אם הוא רוצה בכלל להתחתן איתי. הייתי בטוחה שהוא יתחיל להסתבך במילים, שיילך סחור?סחור, אבל הוא פשוט אמר 'כן'. נבהלתי. מה כן? עכשיו? ממש? הייתי נסערת. הוא החליף אותי בנהיגה, שלא אעשה תאונה. התחלתי לקלוט שזה באמת יקרה. שזה יהיה אמיתי". כשהיא אומרת את המילים האלה הפנים שלה זורחות, קרני שמש בוקעות מחיוך גדול.

התפר שבין מבצע "שובו אחים" למבצע "צוק איתן" תפס את הדר בין תפקידים בצבא: הוא סיים לפקד על מחלקה שאותה ליווה מהטירונות ועד האימון המתקדם, והיה אמור להמשיך לתפקיד הבא, מפקד צוות לוחמים. "רצינו להתארס, אבל לא מצאנו את הזמן המתאים. צור היה בחיפושים של החטופים. הייתי פה בשבת כשהוא חזר הביתה להפוגה, והיה תסכול מאוד גדול. חיכינו שהדר ייצא לרגילה, וביום שהוא יצא לרגילה ותיכנן להציע לי נישואים, היתה ההלוויה של שלושת הנערים. במקום זה הלכנו להלוויה.

מחוץ לביתו של סג"מ הדר גולדין, כפר סבא. שלומי גבאי
הפגנת תמיכה מול בית משפחת גולדין/שלומי גבאי

"חזרנו מההלוויה לירושלים עם אבן גדולה על הלב, כמו כל עם ישראל. ישבנו בגן הפעמון בירושלים, והדר אמר שעם ישראל צריך בשורות שמחות. שדווקא יום כזה הוא התחלה טובה לבית שלנו, כי נשמ?ח את כולם, נוסיף אור לחושך. הוא נאם לי נאום שהוא הכין, על זה שתמוז הוא חודש קשה, ותמיד אומרים 'לבכות את התמוז', אבל אנחנו רוצים להרים את התמוז למשהו אחר. לבנות בית שמח מתוך האבל והחורבן".

במשך כל הראיון העיניים שלה בורקות בגעגוע, וילון של עצב מכסה על פניה היפות. אבל כשהיא מצטטת את הדברים שאמר לה, שם בגן הפעמון בירושלים, היא נשברת, לא מצליחה לדבר. בקול חנוק מדמעות היא מנסה להיזכר במילים המדויקות. "שמחתי על זה שהוא ביקש להתחתן איתי. ידעתי שזה יקרה, אבל עכשיו, כשאנחנו קופצים למים, הרגשתי שאנחנו ברגע גדול, מטורף, מפחיד. הוא התרגש מאוד. אנחנו צוחקים כשאנחנו מתרגשים, אז צחקנו. מייד אחר כך התקשרנו להורים ולאחים, להודיע לכולם. בשיחה הראשונה, עם אמא שלי, הלכתי מסביב עד שהצלחתי להוציא מהפה את המילים 'אנחנו מתחתנים'. משיחה לשיחה נהיה לי יותר קל ושמח, אתה מרגיש שזה מתיישב לך בלב. אמא שלי אמרה להדר שמהיום הוא כמו ילד שלה, אמא שלו אמרה לי, 'ברוכה הבאה למשפחה'".

יום למחרת, ההורים נפגשו. "באמצע הפגישה עם ההורים הוא יצא לדבר עם חייל שלו, הסתמס, היה עסוק. ממש נעלבתי. אמרתי לו, 'אתה מתארס עכשיו, במה אתה מתעסק, אני יותר חשובה מהתפקיד שלך בצבא'. רק יותר מאוחר הבנתי שהוא היה עסוק בלתכנן את הצעת הנישואים החגיגית, שלא היה יכול לעשות ביום שלפני, כי היינו בהלוויה.

"אחרי הפגישה עם ההורים, הוא שיחק אותה כאילו הוא מתלבט לאן נלך עכשיו. הייתי בעננים, ולא היה אכפת לי לאן הוא לוקח אותי. נסענו לחורשת תמר, ליד משואות יצחק. ירדתי מהאוטו, והיה שם שביל של נרות, מדורה, בקבוק מים - כי אני לא שותה יין - ואבטיח חתוך. אחרי עוד כמה צעדים ראיתי שלט גדול: 'עדנה, התינשאי לי?' הדר כרע ברך והגיש לי טבעת. הוא הראה לי את הסרטון שהצוות שלו הכין לי, לוחמים צרודים שרים 'התינשאי לי אהובה'.

ארוסתו של הדר ספדה לו: "רציתי שנהיה יחד כל החיים". יוסי ציפקיס
עדנה סרוסי סופדת להדר גולדין/יוסי ציפקיס

"את המשך הרגילה הקדשנו להתארגנות מהירה לחתונה. ירי הרקטות בדרום התגבר והיה ברור שמבצע צבאי מתקרב, אז ניסינו להספיק כמה שיותר. סגרנו תאריך. החלטנו לערוך את החתונה ברחבת בית הכנסת של גני טל החדשה, המושב של ההורים שלי. מצאנו קייטרינג. התחלנו לחפש דירה לשכור ביישוב: הדר היה אמור להיות לפחות עוד שנה בצבא, בקבע, אז רציתי לגור קרוב להורים. סיימתי את כל מה שהייתי צריכה בעבודה כדי להיות פנויה להכנות לחתונה. לא הספקנו להירשם יחד ברבנות.

"היתה לי בראש שמלה שאני רוצה, והלכתי לתופרת, שעשתה שמלה בסגנון הזה לחברה שלי. שמלת שמנת בסגנון וינטג', עם שרוולים ארוכים ודקים שנסגרים על פרק היד. גזרה ישרה, עם שיפון ותחרה. אמרתי שאני לא רוצה להתחפש לכלה אלא להיות כלה שנוח לה בתוך מה שהיא לובשת. הדר לא ראה את השמלה. זו היתה אמורה להיות הפתעה.

"באותה רגילה, במוצאי שבת, עשינו את מסיבת האירוסים. היו לנו עוד יומיים לפני שהוא חוזר לצבא, וזו היתה הרגילה הכי משמעותית והכי יפה שהיתה לנו. הספקנו לבחור להקה לחתונה, אבל לא סגרנו איתם: מוסיקה זה יותר העולם שלי. אני מנגנת על גיטרה, סקסופון, מפוחית וחלילית. לא הייתי שלמה עם הבחירה, ורציתי לראות עוד להקה. "ביום שני, לפני שהוא חזר לצבא, זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. כשנפרדנו, המבצע עוד לא התחיל אבל היה ברור שיש בלאגן בדרום. אמרנו אחד לשני הרבה פעמים 'אני אוהב אותך', 'אני אוהבת אותך'. ביקשתי שיחזור בשלום, כי אני צריכה אותו".

הדר גולדין, משה בוגי יעלון. באדיבות המשפחה, ניב אהרונסון, מערכת וואלה! NEWS
קרבה משפחת בין שר הביטחון יעלון לסגן גולדין/מערכת וואלה! NEWS, באדיבות המשפחה, ניב אהרונסון

"בחודש שלא התראינו דיברנו כל שלושה?ארבעה ימים. ידעתי שהוא בתוך עזה, וכשהוא היה יכול, הוא היה מתקשר. יצא לנו שבוע שלם לא לדבר, כי הוא היה בפעילות מבצעית בתוך הרצועה. ואז הוא פתאום התקשר ב?3 לפנות בוקר. מרוב התרגשות, צרחתי. "דווקא בשיחה הזאת, באמצע הלילה, היה לנו קצת זמן לדבר. הוא אמר שכל החמאסניקים בורחים, ואין לי ממה לדאוג. שהחיילים שמחים ויש מורל גבוה. שהם עושים את המשימות ומצליחים. הוא שאל מה עם האירוע שאנחנו מתכננים, וסיפרתי לו את העדכונים.

"בזמן המבצע מאוד דאגתי. כתבתי לחברות שלי שאני מקווה שהמלחמה תיגמר מהר, כי הדאגה גומרת אותי. היה לי קשה לישון, קשה לאכול. לא הצלחתי ללכת לעבודה. הייתי צמודה לטלפון ולחדשות, עד שהבנתי שהחדשות לא נותנות לי מידע רלוונטי, ומי שצריך לדעת משהו, יודע.

"בחמישי בצהריים, יום לפני שהוא נהרג, היתה שיחת הטלפון האחרונה שלנו. שיחה מבאסת בשביל שיחה אחרונה. בדיוק ישבתי על שתי עבודות סמינריוניות שאני צריכה להגיש לאוניברסיטה, אחת בנושא יצירתיות וצחוק, נושא שהדר הציע לי, והשנייה בנושא אכזבה. כמה שני הנושאים רלוונטיים עכשיו. אמרתי לו שהחלטתי שעד שהוא חוזר אני מסיימת את כל העבודות, כדי שאספיק להיות רק איתו, אבל מותר לו גם לחזור לפני שאסיים את העבודות. כל השיחה היתה מלווה באווירה של סוף. אני דיברתי על סיום העבודות, הוא דיבר על סיום התפקיד שלהם בעזה.

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין קיים היום ביקורי תנחומים בבית משפחת החייל הדר גולדין ז"ל. אוגוסט 2014. מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית
נשיא המדינה ריבלין בניחום אבלים אצל משפחת גולדין/לשכת העיתונות הממשלתית, מארק ניימן

"הוא אמר לי, 'עוד מעט חוזרים הביתה'. היתה לי תקווה שבשבת אראה אותו. הרגשתי שזהו, אם עד עכשיו הוא היה בסדר, עוד כניסה קטנה לעזה - הוא יעבור אותה בשלום. בכל שיחה הייתי אומרת לו 'תשמור על עצמך ועל החיילים שלך'. בשיחה הזאת אמרתי רק, 'אתה זוכר את הכללים שלי?' ולא המשכתי, והוא ענה 'כן, אל תדאגי'. אחר כך ביקשו ממנו לנתק. השיחה נקטעה בחופזה, לקחו לו את הטלפון.

"לא הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו. נשארתי עם תחושה נוראית של החמצה. הוא התקשר מטלפון של חבר, אולי של בניה ז"ל, כך שלא הרגשתי נוח לשלוח הודעה אישית כדי לתקן את הסיום. בשישי בבוקר שמעתי שהפסקת האש הופרה, והרגשתי צניחה, דיכאון. נשכבתי על המיטה בחדר ואז הכרחתי את עצמי לקום, לסיים את העבודות לאוניברסיטה. הרי אמרתי שיש תנאי, החוקים אומרים שאם אסיים את זה מוקדם - הוא יבוא.

"לפני הצהריים אמא שלי נכנסה פתאום לחדר. היא היתה נסערת. ישבה לידי ולא הצליחה לדבר. חשבתי שאולי הוא נפצע, אולי קרה משהו לצור. לא יכולתי לדמיין את הדבר הנורא הזה, שהדר נחטף. זה לא הגיוני. הוא לא מהאנשים שנחטפים. ברגילה האחרונה שלו דיברנו על נושא החטיפות, כי הסיפור של הנערים החטופים היה טרי. מהדברים שלו היה ברור שהוא יילחם עד הסוף, שלא ייתן שייקחו אותו חי בשבי, שהוא לעולם לא יסגיר את עצמו עם ידיים למעלה.

"ואני ידעתי, ידעתי שהוא כזה גיבור וחזק ואמיץ, שאין סיכוי שמישהו אחר שולט בו. בניתי על זה שהוא חי, אבל גם לא הסתדר לי שהוא הלך חי עם מחבלים. כל הנסיעה בדרך מגני טל לבית ההורים שלו בכפר סבא לא נשמתי. לא הצלחתי לנשום. הכל היה מעורפל. "נכנסתי אליהם סמרטוט, גמורה. בבית היו אנשי צבא. הייתי במצב של הלם. אמרתי שוב ושוב שזה לא הגיוני. "במהלך השבת צור, אחיו התאום, שמרגיש את הדר בלי מילים, אמר כל הזמן שיש לו תחושה שהדר בחיים. זה נתן לי תקווה מטורפת. אני סומכת על צור. מכירה את הקשר ביניהם. נשארתי עם המשפחה שלו כל הזמן. הם דאגו לי מאוד, עטפו אותי באהבה".

הלווייתו של סגן הדר גולדין בבית העלמין כפר סבא. יולי 2014. דרור עינב
הלוויתו של גולדין בבית העלמין הצבאי בכפר סבא/דרור עינב

"בשבת ב?6 בבוקר היתה אזעקה בכפר סבא. יצאנו בוכים לחדר המדרגות, בתחושה נוראה של תסכול. עברו כמעט 24 שעות, ולצבא לא היה שום מידע חדש עבורנו. החלטנו שמדובר בפיקוח נפש, בהצלת חיי אדם, והתחלנו לפעול. "זו הרגשה מוזרה, באמצע השבת להרים טלפונים, לפתוח מחשב, אבל אמרנו לעצמנו שזה מה שאנחנו עושים כדי להציל את הדר. כל האמצעים כשרים, וזה מותר הלכתית. כשהבנו שמתחילה נסיגה צבאית מהרצועה, והדר עדיין שם, הכנו תוכנית איך להפעיל לחץ ציבורי נגד ההפקרה שלו. איך להגיע לכל אזרח במדינה עם הידיעה שיש חייל חטוף בעזה ושחייבים לחלץ אותו.

"הבנו שראש הממשלה ייצא במוצאי שבת ב?9 בערב למסיבת עיתונאים, וניסינו להשפיע על דעת הקהל לפני כן. דיברנו עם מנהלי הקמפיין של שליט, עם קרנית גולדווסר. קרנית אמרה שזה תלוי בנו, שזו המלחמה שלנו, ושנעשה הכל, כי אין חוקים בדבר הזה." במוצאי שבת יצאנו אל המצלמות. אני פחות טובה בלהתנסח ולעמוד מול קהל, אז אמרתי משפט קצרצר. אחר כך צור ואני הלכנו לעצרת תפילה שהתקיימה בישיבה התיכונית שבה הם למדו, וחילקנו שם פלאיירים 'לא עוזבים את עזה בלי הדר'. חזרנו הביתה וראינו המוני אנשים מחוץ לבית, שרים שירים שקטים, בוכים. לא הבנתי מה קורה סביבי.

"אחי אמר לי שהרב הצבאי הראשי בדרך אלינו, ושאולי יש לו בשורות קשות. הדפתי אותו. לא רציתי לשמוע דברים כאלה. כעסתי עליו, לא רציתי שאף אחד יוציא לי את האוויר מהגלגלים. אמרתי לאמא של הדר שאני לא מוותרת עליו. "ישבנו בחדר עם הרב רפי פרץ, הרב הצבאי הראשי, שמכיר אותי קצת מגוש קטיף, ועם עוד בכירים. הם סיפרו על הוכחות לכך שהדר נהרג. לא יכולתי להאמין למה שהם אמרו. רציתי לדעת שזה מוחלט. שאלתי אם הם בטוחים במאה אחוז במה שהם אומרים. התיאורים הגרפיים זעזעו אותי, זה לא משהו שארוסה צריכה לשמוע. זה הדר - איך בכלל יכולים לעשות לו דבר כזה. אבל הייתי צריכה לשמוע אותם כדי להבין שזה סופי.

סגן הדר גולדין, שנפל במהלך מבצע צוק איתן, עם אחיו התאום צור. שלומי גבאי, באדיבות המשפחה, מערכת וואלה! NEWS
הדר גולדין עם אחיו הצעיר צור/מערכת וואלה! NEWS, שלומי גבאי, באדיבות המשפחה

"הדר נלחם עד הדקה האחרונה. הוא נהרג על משהו שהוא מאמין בו, על הגנת המולדת, משהו שהוא היה מוכן להקריב את החיים שלו בשבילו. אני מעדיפה לחשוב שהוא נהרג מייד, שהוא לא סבל, שלא היה בחוסר אונים, שהיה בשליטה עד הרגע האחרון. אני יודעת שהוא חשב עלי המון. ברגע האמת, אני מעדיפה שלא היה חושב עלי אלא על מה שהוא צריך לעשות. זה מה שנותן לחיילים את הכוח להקריב את עצמם, להסתער. מחשבה על הקרובים אליך מכניסה בך מורך רוח".

ביום שלישי השבוע הגיע לבית המשפחה סגן איתן, קצין בגבעתי, שרץ אל תוך המנהרה בעקבות החוטפים, בניגוד לנהלים, בניסיון להציל את הדר. הוא נפגש עם ההורים ועם עדנה. "הוא גיבור. אני מעריכה אותו מאוד. הלב שלי יוצא אליו. הוא סיכן את החיים שלו כדי למצוא את הדר, והביא אלינו את מה שעזר לקבוע את מותו. זה סיפור הרואי, הריצה שלו לבד שם בתוך המנהרה, אבל אני לא מצליחה לחבר את הסיפורים. הדר נהרג, וזה סיפור אחד. איתן התנהל בגבורה, וזה סיפור אחר. הראש שלי לא מצליח לחבר אותם".

את שלמה עם ההחלטה לקבל את הכרעת צה"ל ולשבת שבעה?
"יש איזה מקום בלב שאומר, אולי הוא חי. אבל כנראה זה תהליך שאני צריכה לעבור. אולי סתם רצון שלי שייגמר אחרת. כן, יש מחשבה שמהבהבת מדי פעם שאולי הוא נמצא באיזשהו מקום. שוויתרנו עליו בטעות. שאולי היתה שגיאה של הפתולוג, טעות בבדיקות הגנטיות, והוא מתחבא באיזה מקום ויחזור יום אחד. הלוואי, הלוואי שנבין שסתם ישבנו שבעה".

לאחר פרסום הודעת דובר צה"ל על כך שהוחלט להגדיר את הדר חלל שמקום קבורתו לא נודע, הותר לפרסום כי הוא קרוב משפחתו של שר הביטחון, משה יעלון: סבתא רבתא של הדר וסבו של משה יעלון היו אחים." מהרגע שהתקבלה אצלי ההבנה שהוא נהרג, היה לי הספד בראש. ידעתי מה אני רוצה להגיד לו, והייתי צריכה רק להתיישב ולשפוך את זה על דף. אמא שלי התקשרה לתופרת ברעננה, להגיד לה שלא תמשיך לעבוד על השמלה. התופרת סימסה לי שהיא מבטלת את הצ'ק ושהיא משתתפת בצערי. ביטלנו את הקייטרינג".

תיעוד: כך נראית המנהרה שלתוכה נחטף סגן הדר גולדין. צילום מסך
המנהרה אליה ככל הנראה נחטף גולדין/צילום מסך

לפני תשע שנים נעקרה משפחתה של עדנה מביתם שבגוש קטיף. קילומטרים ספורים מביתה החרב, מקור של זיכרונות מתוקים, נלקח ממנה אהובה - על אותה אדמה. "המקום שבו הוא נהרג זה רבע שעה מהבית שלי בגני טל. אני גרה שם, בגוש קטיף", היא משתמשת בזמן הווה. "הוא נהרג שבוע לפני יום השנה לגירוש. כל שנה זו תקופה קשה, תקופה של אבל.

"הייתי בת 15 בהתנתקות. כשהשוטרים הגיעו אלינו הביתה, אחותי צרחה. יצאנו על הרגליים, בוכים. עברנו טראומה. אני מרגישה שהעזיבה של האדמה הזאת גרמה לכל הצער הזה. אם גוש קטיף היה עומד במקומו, הדר לא היה נהרג. עוד מכה, ועוד מכה, והן מאותו שורש. "שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב הם הזמן הכי קשה בשנה. התקופה הכי נוראית. גם יום ההולדת שלי נופל בתקופה הזאת. אצלי זה חורבן בית שלישי ביום הזה. הראשון הוא בית המקדש, השני הוא הבית בגוש קטיף, השלישי הוא הבית שלא אקים עם הדר. מעכשיו יהיו לי שני ימי שנה לציין, סמוכים זה לזה, על גוש קטיף ועל הדר. זה דומה ולא דומה. כי לפני תשע שנים זה היה חורבן פיזי בעיקר, ועכשיו זה הרבה מעבר לזה".

"רצינו הרבה ילדים"

לאביה של עדנה, ישראל, היו בגוש קטיף חממות של גרניום וצמחי בית ועסק קטן לציוד רפואי. אמה, רוחמה, ספרנית במקצועה, ניהלה את הספרייה האזורית. אחרי ההתנתקות עברו למגורים זמניים, ואחרי כמה שנים בנו את ביתם בגני טל החדשה, מושב במועצה האזורית נחל שורק. בגילו המבוגר, ישראל לא הצליח להקים מחדש את החממות, והוא מתפרנס מהעסק לציוד הרפואי. אמה יצאה לפנסיה. עדנה, בת הזקונים, קיוותה לגור לידם במושב.

"הדר מאוד אוהב ילדים. רצינו הרבה ילדים. אמרתי בצחוק שיהיו לנו 16. להדר היה ברור שיהיו לנו תאומים, ואפילו דיברנו על שמות. אני תיכננתי ללמוד תרפיה בבעלי חיים או תרפיה בתנועה. הוא חשב להמשיך בקבע ואחר כך לחזור ללמוד במכינה בעלי, מקום שנתן לו כוח. למדתי שאני יכולה לסמוך על מה שהוא אומר, ללכת אחריו בעיניים עצומות, והוא כבר יידע להוביל אותי, תמיד למקום הנכון."

"אני לא יכולה לדבר עליו בזמן עבר. במהלך היום אני מרגישה שאני חיה את החיים שלו, שהוא נמצא איתי כל הזמן. בלילה ולפנות בוקר אני מרגישה את כאב החיסרון שלו. את הבור שנפער בעולם. "הדר לימד אותי המון. לא הפסיק להפתיע אותי באישיות שלו, וגם עכשיו לא מפסיק להפתיע. בשבעה אתה מגלה את כל הצדדים באדם. הדר שהכרתי היה עדין ורגיש. כשהיו לנו שיחות על החתונה, הוא תמיד אמר לי 'לא מעניין אותי שום דבר, רק שאת תהיי הכלה'. כשהיה מקבל טלפון מהצבא, הייתי מסתכלת עליו ולא מבינה איך הוא בכלל איש קבע."

הלווייתו של סגן הדר גולדין בבית העלמין כפר סבא. יולי 2014. דרור עינב
סרוסי בהלוויתו של גולדין/דרור עינב

"פתאום, בשבעה, אני מגלה גם את הצד הצבאי שבו. את נקודת המבט של החיילים שלו, שראו בו מפקד, אדם חד, אסרטיבי, מנהיג. והיה בו כל כך הרבה טו?ב. הוא ביקר את אחד החיילים שלו וראה שאין לו כלום בבית, אז הלך לבית של סבתא שלו, שנפטרה לפני שנה, והעביר משם את כל הרהיטים ומכשירי החשמל לבית של החייל הזה."

"אני שומעת עליו את הסיפורים ומקבלת ממנו כוח. האיש המתוק והתמים שזכיתי להכיר היה גם אדם עמוק מאוד, שחושב על הכל. והוא היה שמח, שמח מבחירה. הוא האמין בחיים. ברור לי שכשאגיע למקום שבו אני יכולה לבחור - אני אבחר בחיים. "מגיעות אלי לשבעה נשים שהארוסים שלהן נהרגו במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים. זה יפה שהן מרגישות צורך לבוא ולהזדהות, אבל אין בזה שום דבר מנחם. אני לא יודעת מה היה להן, איזה בן זוג היה להן, איזו אהבה, ואני כן יודעת מה היה לי. כשאומרים לי 'את צעירה, את עוד תתחתני', זה מעצבן אותי. אני לא יכולה לשמוע את זה עכשיו. אני לא מיואשת מהחיים, אבל בא לי להקיא כשמישהו אומר לי את זה."

"אני לא מכירה את גלי, הארוסה של בניה, אבל שתינו עוברות סיוט משותף. מתחילת הלחימה, בניה והדר היו צמודים אחד לשני, ושתינו עומדות עכשיו ליד תלולית עפר. שואלים אותי איך אעבור את היום של החתונה, את השבועות עד החתונה. אני לא מסוגלת לחשוב על זה. לא יכולה לדמיין בכלל מה יהיה אחרי השבעה."

"קיבלתי על עצמי את האבלות, אפילו שלא נישאנו. לא משנה לי במה המדינה מכירה או לא, ואם ייתנו לחברות של החללים מעמד כלשהו, אני לא יכולה לחשוב עכשיו על תארים. אני מרגישה שאני אלמנתו של הדר גולדין, שזכיתי להיות אלמנתו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully