(צפו במעצרה של גלי גינת)
האם זה כאב לכם? האם זה כאב לכם כשבערב שבת התנפלו עליכם חמישה שוטרים, הכו אתכם נמרצות, לקחו לכם את הטלפון וזרקו אתכם לניידת ומשם למעצר? סביר להניח שזה לא כאב, כי את המהלומות המשפילות חטפה גלי גינת, כתבת המשפט של אתר זה, אבל הן כוונו אליכם.
משטרת ישראל כושלת בכך פעם אחר פעם. שוב ושוב עיתונאים מוכים או נעצרים בהפגנות שאליהן הגיעו כדי לסקר. האגרוף המשטרתי אולי מכוון אל עבר גופו של אותו עיתונאי ספציפי, אבל הוא פוגע בציבור שבשליחותו אותו עיתונאי הגיע למקום. השבוע זאת היתה גלי גינת, שהגיעה כדי לספר לציבור על הפגנה נגד הלחימה בעזה. לפני חודש זאת היתה הצלמת טלי מאייר, שפונתה לבית חולים אחרי שספגה בפניה כדור מנשק לפיזור הפגנות, כשהגיעה לתעד התפרעויות במזרח ירושלים בעקבות רצח הנער מוחמד אבו חדיר. לפני כחצי שנה זה היה הכתב לענייני דתות של גלי צה"ל, יאיר שרקי, שהוכה בהפגנת חרדים.
שלושתם, ורבים אחרים כמותם, מגיעים לאירועים האלה למענכם, לפעמים תוך נטילת סיכון רב לשם כך. הם העיניים והאוזניים שלכם במקומות האלה. מי שפוגע בהם - פוגע בכם. הוא מונע מכם לדעת מה קרה. הוא רומס את הדמוקרטיה. כשהמשטרה פועלת באלימות כלפי עיתונאים זה לרוב כדי שלא יפריעו לה לפעול באלימות נגד אזרחים שמממשים את זכותם הדמוקרטית להפגין - נגד מלחמה, נגד חילול שבת, נגד פינוי מאחזים או במחאה על הפערים החברתיים.
ארגון העיתונאים כבר פנה למשטרה במחאה על התנהלותה זו, והמפכ"ל יוחנן דנינו הסביר כי הוא מכיר בכך "שעיתונאי אינו עוד מפגין" והבטיח שהיחס ישתנה. בפועל, עיניכם הרואות, לא קרה כלום. האלימות המשטרתית נגד עיתונאים נמשכת. כל עוד הציבור לא יבין שהאלימות מכוונת גם כלפיו, דבר לא ישתנה.
הכותב הוא יו"ר ארגון העיתונאים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד