אלפי זרים מציפים באהבה את בית משפחתו של דניאל מרש

("בדרך אחרת" - שירם הראשון של דניאל מרש ולהקתו)

כשנודע דבר מותו של רב סמל דניאל מרש בן ה-22 מראשון לציון ביום חמישי האחרון מפגיעת פצצת מרגמה בגבול הרצועה, הגיעו כמה כתבים אל בית המשפחה. אחד מהם העלה פוסט לפייסבוק שבו תמונה של אביו יושב לבדו, ולצדה קריאה לכל עם ישראל להגיע לנחמו ולא להשאיר אותו לבד. "הפוסט הזה ממש לא היה נכון", סיפרה עדנה, תושבת ראשון לציון שהגיעה לבית המשפחה בעקבות הפרסום. נכתב שם כי האב, אריה, יושב שבעה לבדו, מספרת עדנה, ולא ציינו את שאר בני המשפחה בבית – את אשתו דיאנה ואת האחים של דניאל, דארן בן ה-38 ואדים בן ה-30 ואביבית בת ה-29. "עם זאת, הפוסט הזה גרם בדיעבד לאלפי אנשים מכל רחבי הארץ להגיע אל בית המשפחה, אנשים זרים שכלל לא הכירו אותם".

מלחמה בדרום - היום ה-29: עדכונים שוטפים

בימי האבל על דניאל התנדבה עדנה לתפעל את המטבח של המשפחה והיא דואגת לכבד את כל האורחים שמגיעים לנחם. היא מכינה להם ארוחת צהריים ומזכירה להם לאכול ולשתות גם כשהם שוכחים, בשל כמות האנשים הגדולה שפוקדת את ביתם. "יש פה זרם בלתי-פוסק של אנשים שמגיעים לנחם את המשפחה ומביאים אוכל, כיבוד ושתייה. כולם באים לחזק אותם, לעזור להם ופשוט להיות איתם. אתמול הגיעו לכאן שני ילדים בני 12 לעזור בקבלת האורחים", סיפרה עדנה. "הם עשו כל מה שביקשתי. הייתי צריכה קרח, אז הם רכבו באופניים וקנו קרח בדמי הכיס שלהם. ניסיתי להחזיר להם את הכסף, אבל הם לא רצו".

"יום אחד הגיע לכאן אדם עם עשרות בקבוקי שתייה. לאחר שהוא הוריד את כל הארגזים, הסתובבתי להודות לו והוא נעלם. אפילו הבעלים של 'רולדין' הגיע לכאן עם מלאי כיבוד", אמרה. "זה פשוט מדהים. מגיעים לפה אנשים שבסיטואציות אחרות לא היינו פוגשים אותם." עדנה סיפרה כי המשפחה עדיין מוכה בהלם, עדיין לא עיכלה את האובדן אך תודות למבקרים הם מוקפים כל הזמן באנשים ופורקים את שעל לבם. "אני מאמינה שביום שאחרי השבעה ההתמודדות תהיה אחרת. לכן אני קוראת לכל אותם אנשים שהגיעו להמשיך ולהעניק את החיבוק והאהבה הזאת - גם לאחר השבעה. שזה לא ייגמר ביום אחד. זה עוזר להם מאוד להתמודד עם המצב".

דניאל היה חובש קרבי בעוצבת ברק בחיל השריון. משירותו הצבאי הוא השתחרר לפני שלושה חודשים, אך עם תחילתו של המבצע בדרום הוא זומן בצו 8 בחזרה לצבא. "גם בסדיר חששנו מאוד לחייו", סיפר אחיו, ואדים. "הוא נשלח לכל מיני מקומות מסוכנים והוא יצא פעם בשבועיים. עם תחילת המבצע קראו לו בצו 8, וממש דאגנו כל הזמן. ניסינו להיות אופטימיים ורק קיווינו שהוא יחזור", הוסיפה אחותו, אביבית. "בהודעה האחרונה ששלחתי כתבתי לו שהוא הגיבור שלי, שאני גאה בו ושישמור על עצמו. הוא הבטיח לי שנצא כל האחים לבירה, אני עדיין מחכה לזה".

יומיים לפני מותו, הוא יצא לחופשה קצרה והתארח אצל משפחת חסון בכפר מימון, יחד עם כמה חיילים נוספים. באותו ערב הוא נהנה מארוחה טובה, שוחח עם אנשי המושב ועם המשפחה שאירחה אותם. "בערב שבו ישבו כולם יחד, הוא ניגן לכולם בגיטרה ושר לכל החבר'ה ולמשפחה שאירחה אותו", סיפר ואדים. לפני לכתו כתב דניאל מכתב אל המשפחה שאירח אותו: "תודה על האירוח המפנק והמרגיע", כתב. "שמחתי מאוד להכיר אתכם ולראות שיש אנשים טובים כמוכם במדינה. אתם הופכים את הארץ שלנו לכל כך מיוחדת ויפה".

שתי אהבות גדולות היו בחייו של דניאל. האחת, זוהר שרעבי, חברתו בשבע השנים האחרונות. "זו הייתה האהבה הראשונה שלו, אהבה שאין לתאר", סיפרה אביבית. "הם רצו להקים משפחה יחד, להביא ילדים. היא כל הזמן הייתה אומרת 'איזה ילדים יפים יהיו לנו ביחד, עם העיניים הכחולות שלך'".

האהבה השנייה הייתה מוזיקה. הוריו של דניאל מספרים שהוא חלם להיות כוכב רוק, אך חלומו נגדע בטרם עת. "אם הוא לא היה נהרג, הוא היה הופך לכוכב רוק והיה מצליח בגדול, אני בטוחה בזה", סיפרה אמו דיאנה. לפני הצבא למד דניאל מוזיקה וניגן על גיטרה חשמלית ואחרי הצבא הוא חידש את הקשר עם המורה שלו כדי להגדיל את הידע שלו במוזיקה ולהקים להקת רוק שנקראה "דיסטנט פארק". "אני לא אשכח את השיר הראשון שלו, שנקרא 'בדרך אחרת'. דיברנו עליו לא מזמן ושמענו אותו יחד", סיפרה האם. "הוא אמר לי: 'איזה ילדותי השיר הזה'". זה שיר בן כמה שנים והוא התפתח מוזיקלית מאז, אז הצלחתי להבין למה הוא חושב כך, אבל בשבילי השיר הזה, זה הילד המוכשר שלי".

מושא הערצתו של דניאל היה הזמר אסף אבידן. דניאל נהג ללכת להופעות שלו בקביעות וראה בו אדם שהצליח נגד כל הסיכויים, בזכות הכישרון והמסירות שלו. "הוא דיבר כל הזמן על אסף אבידן והיה אומר שבאמצעות עבודה קשה אפשר להגיע רחוק", סיפרה דיאנה. "אני לא אשכח את היום הזה שהלכתי איתו להופעה של אבידן. בזכותו התחלתי גם אני להעריץ אותו. רציתי להצטלם עם דניאל בהופעה, להרגיש כמו 'האמא שהולכת עם הבן הצעיר שלה למופעי רוק'. אבל הוא אמר לי: 'אמא, בהופעה כזאת אסור לפספס אף שנייה. אפילו לא על תמונה'. ואת הערב הזה אני לא אשכח לעולם".

"הוא היה המלאך שלנו, תמיד גרם לנו לצחוק", סיפרה אביבה. "אנחנו מחזקים אחד את השני, כי אני בטוחה שהוא היה רוצה שנחזור לשמוח. עם כמה שזה קשה לנו, הוא תמיד רצה שמחה ואושר. עם כל הקושי, וזה ייקח זמן, אבל נעשה את זה בשביל דניאל. הוא הגיבור שלנו ושל כל עם ישראל".