לפעמים כתבה בעיתון היא יותר מאסופת מילים על נייר שלמחרת יעטפו דגים. לעתים, מבלי לדעת, הנייר הופך קדוש מיד כשיוצא ממכונת הדפוס, כי המילים הצליחו ללא כוונה להפיח בדף עומק, עוצמה וחיים נצחיים, תוך פריטה על מנעד רגשות מדויק ואינסופי אצל הקוראים.
ביום חמישי גרמו לנו הראיונות התקשורתיים להתאהב ולהיות מלאי גאווה במפקד פלס"ר גבעתי, "רב-סרן בניה". קראנו ללא דמגוגיה, שמלץ ומליצה וחשבנו שאשרי המדינה שאלו מפקדי לוחמיה. חשנו שהורי הלוחמים מפקידים ילדיהם בידיים ראויות, הכי ראויות.
מלחמה בדרום | כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים
חיתוך הדיבור הישיר שלו, בז'רגון הגברי-צה"לי, הבטוח בצדקת הדרך מחד עם אנושיות ועומק מאידך - יצרו תמהיל ששבה את הלבבות. העיניים מישירות המבט החודר בתחושת שליחות תפסו אותנו בלי להרפות. מבט שמבהיר כי מדעת נעשתה בחירתו במקצוע הלוחם וזו מחייבת מקצוענות עילאית, תוך דרישה עזה לשלמות, ללא פשרה והקפדה על קלה כבחמורה. רב-סרן בניה העביר תחושת עוצמה ושליחות שהחדירה בנו ביטחון בהיותו לוחם אמיץ עם איכויות של מנהיג מלידה, מהזן הנדיר.
חוליה נוספת בגיבורי ישראל
הגאווה בבת הזוג, גלי, שנאלצת לעשות לבדה את ההכנות לחתונה הקרבה, "היא הייתה רל"שית של מח"ט גבעתי אז היא מבינה את המשימה", הוא אמר. משפט שבהקשר מלחמתי של שדה הקרב אין רומנטי ואותנטי ממנו. האמירה הזו רק העצימה את עומק תחושתנו כלפיו.
בדיעבד הסתבר לנו שבניה היה מתויג אצלנו בזיכרון ובתודעה הקולקטיבים עוד מימי הסרט "בה"ד 1". אז, בהיותו פרח קצונה בולט ומבטיח, היפנט אותנו. תושב קריית ארבע בחברון, מלא ערכים כרימון, מלווה באהבת ארץ אמתית וטהורה הזורמת בעורקיו. הוא הסביר שם בלשונו את משמעות ארץ האבות. דיבר על הכאב שנשא עמו מאז רצח חבריו בשנת 2007. הוא לא התחמק מחובת הצבא לערכיות ואנושיות. היה גאה במשפחתו, צור מחצבתו, והכניס אותנו לבית בו נולד. חשבתי אז, שלא יכול להיות מליץ יושר ומקרב לבבות טוב ממנו בין השמאל התל-אביבי ומתנחלי חברון. הוא היווה חוליה מקשרת טבעית ולרגע המרחק התקצר והפך אפסי. שתי המדינות אותן חולק עם אחד.
ואז קמנו ליום שישי והתבשרנו את שכבר ידענו, שבמלחמות כמו במלחמות - כולם מפסידים. האכזריות והכאב המפלח זועקים לשמיים. האגדה לא הפכה למציאות והקסם פג, הנסיך האמיץ לבלי חת שלנו נהרג. שלנו, למרות שלא פגשנו אותו מעולם. אך אנחנו מרגישים כאילו היכרנו אותו כל חיינו. הוא מסמל בשבילנו את תמצית ההיסטוריה של עמנו ותרבותנו, מימי אברהם אבינו שקנה את מערת המכפלה, יהושע בן נון שכבש את הארץ, שלמה המלך שהקים בית מקדש ראשון, בר כוכבא שמרד, המכבים הגיבורים, מרדכי אנילביץ' מפקד גטו ורשה, דוד בן גוריון שהכריז על עצמאותנו המחודשת, ועד יצחק רבין ומוטה גור משחררי ירושלים. בניה התקבע כמיתוס במותו, כממשיך דרכם. גיבור ישראל. מלח הארץ. מגש הכסף.
ורק המחשבות לא מרפות והדמעות מהעיניים זולגות במחשבה על גלי - הכלה היפה, שבמקום ללוות את הנסיך שלה לחופה בשמלה לבנה, מאושרת בבנות, כי זכתה בנסיך אמיתי בשר ודם, קוברת אותו בתכריכים באדמת אבותינו בחברון שכה אהב. אנחנו - אנשי שמאל וימין, חילוניים ודתיים, תושבי "מדינת תל אביב" ומתנחלים, לוחמים וג'ובניקים נעמוד, נבכה ונצדיע לאיש שבזכותו אנו חיים פה. תודה רב-סרן בניה.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד