הימים האחרונים, ימי מלחמת עזה הראשונה, ונקווה שגם האחרונה, לימדו אותנו על החובה למחוק מלקסיקון השיח הציבורי מספר מילים שחדרו להווייתנו ושאסור להשתמש בהן, הן במישור המילולי וחשוב מכך בהיבט המעשי.
המילה הראשונה במכבסת המילים החדשה והמסוכנת היא "הכלה". מילה שאין ספק שאליעזר בן יהודה היה מתגאה בהמצאתה. מאין היא נולדה, קשה לדעת. את מידת המסוכנות שבה, אנו מגלים מדי עשר דקות בשבועות האחרונים. ממשלת ישראל החליטה "להכיל" את הטילים שבידי חמאס, טילים שניתן לשגר על שלושה רבעים משטחה של ישראל. טילים שמצליחים לשתק את התעופה האווירית לארץ וממנה, טילים שמשום מה מכונים פתאום רקטות, שפגעו קשות בכלכלה הישראלית ובהכנסות משקי הבית. טילים שגרמו לנטישה המונית של ישראלים את יישובי עוטף עזה, טילים שמסבים אבדות בחיי אדם ולא פחות מכך לפגיעות בנפשם של ילדים ועוללים שיסבלו מחרדות שונות עוד תקופה ארוכה אחרי שהאש תפסק.
מבצע "צוק איתן" | כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים
הכלה היא גם המילה בה השתמשו מקבלי ההחלטות וצמרת צה"ל מול סכנת המנהרות. מול אותו איום של יציאת עשרות רוצחים מצוידים במיטב הנשק ואמצעי הלחימה בלבם של קיבוצים ומושבים מסביב לקן הצרעות של עזה. מנהרות רצח ותקיפה שייתכן ואף מגיעות לשוק של שדרות.
האחות הקטנה של ההכלה - התגובה
יש הטוענים כי מאז הקמת המדינה אנו מוקפים אויבים המתחמשים ללא הפסק, וכשם שאיננו תוקפים את חיזבאללה שאוגר עשרות אלפי טילים או את סוריה שאגרה נשק כימי - כך עלינו להכיל את איום המנהרות. להכיל, אגב, פרושו לסכן את חייהם של ילדי נחל עוז, תינוקות ניר-עם, קשישי שדרות, חברות בארי והעובדים החקלאיים של נתיב העשרה.
המנצח הוא לא הצד שהורג יותר / עמי איילון
אלא שגם תירוץ עלוב זה אינו מדויק: ישראל הפציצה, לא פעם, משלוחי טילים מסוריה לחיזבאללה. פגענו, על פי מקורות זרים, במצבורי אמצעי לחימה בסודאן. הפצצנו (שוב על פי מקורות זרים) תשתית לכור גרעיני בסוריה. עצרנו אניות בלב ים ועוד. כלומר, לא פעם כשידענו - פעלנו. החלפנו את המילה "הכלה" ב"פעולה".
השימוש במילה זו הוא פועל יוצא משימוש כושל נוסף במונח שהוא מהות ולא צורה - תגובה. קונספציה מסכנת שלפיה ישראל מגיבה בירי על ירי לשטחה. פגז תמורת פגז. מזל שלא אחד פלוס אחד. ישראל מגיבה על פיגוע מתאבדים. ישראל מגיבה על, ועוד על, וכיוצא בזה.
תפקידה של ממשלה אינו להגיב אלא למנוע. ממשלה חייבת לספק ביטחון אישי לאזרחיה ובזה היא נמדדת. ביטחון אישי אינו תגובה אלא מניעה. מניעה בדרך מדינית (עדיף) או בדרך צבאית. איומים וסכנות יש למדוד על פי פוטנציאל הפגיעה שלהם ולחסלם כאשר הם קטנים. כך המחיר בחיי אדם קטן הרבה יותר וכך מרחב התמרון המדיני גדול פי כמה. בעיקרון, שיטת המניעה הטובה ביותר היא השגת שלום .
הכותב שימש כיועצו האסטרטגי של הנשיא לשעבר שמעון פרס
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד